פרשת ויגש: כּוּר הִתּוּךְ לִיצִירַת הָעָם הַנִּבְחָר

בְּפַרְשִׁיּוֹת אֵלּוּ מַתְחִילָה יְרִידַת עַם יִשְׂרָאֵל לְמִצְרַיִם, שָׁם סוֹבְלִים הֵם צָרוֹת קָשׁוֹת וְנוֹרָאוֹת עַד בֹּא שְׁעַת גְּאֻלָּתָם. מַהִי תַּכְלִית יְרִידָתָם לְמִצְרַיִם? לְשֵׁם מַה צָּרִיךְ עַם שָׁלֵם לִגְלוֹת לְאֶרֶץ נָכְרִיָּה וּלְהִשְׁתַּעְבֵּד בְּפָרֶךְ?

הַתְּשׁוּבָה טְמוּנָה בַּמִּלִּים: "וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (דְּבָרִים י"ד, ב').  כְּדֵי לִזְכּוֹת לִהְיוֹת הָאֻמָּה הַנִּבְחֶרֶת וּלְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, הָיוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לַעֲבוֹר 'אִמּוּנִים' קָשִׁים וּמְפָרְכִים מְאֹד. מִצְרַיִם הִוְּתָה עֲבוּרָם כּוּר בַּרְזֶל, וְהָפְכָה אוֹתָם לַחֲסִינִים וַחֲזָקִים לְצֹרֶךְ קַבָּלַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וְהָעֲמִידָה בְּכָל הַנִּסְיוֹנוֹת הַצְּפוּיִים לָעָם הַיְּהוּדִי בְּמַהֲלַךְ הַדּוֹרוֹת.

"לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה אֶלָּא לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם" (עַיֵּן מְכִילְתָּא בְּשַׁלַּח י"ז), כֵּיוָן שֶׁהֵם עָבְרוּ אֶת כּוּר הַהִתּוּךְ שֶׁהָיָה בְּמִצְרַיִם, וְעַל יְדֵי כָּךְ קִבְּלוּ אֶת הַכֹּחַ הַנִּדְרָשׁ לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּקַלּוּת וּבְשִׂמְחָה. הֵם, שֶׁקָּמוּ בְּכָל יוֹם קוֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, וְחָזְרוּ לְבֵיתָם בְּצֵאת הַכּוֹכָבִים, לְאַחַר יוֹם מְפָרֵךְ שֶׁל עֲבוֹדָה קָשָׁה, יוּכְלוּ הַרְבֵּה יוֹתֵר בְּקַלּוּת לָקוּם בְּהַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר לַתְּפִלָּה וּלְהַנִּיחַ תְּפִלִּין וְטַלִּית. הֵם, שֶׁשָּׁבְרוּ אֶת גֵּוָם וְהִשְׁתַּעְבְּדוּ לַנּוֹגְשִׂים הָאַכְזָרִיִּים, יְכוֹפְפוּ בְּשִׂמְחָה אֶת גֵּוָם לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, וּבְכֹחָם יִהְיֶה לִמְסֹר אֶת נַפְשָׁם עַל תּוֹרַת ה' וּמִצְווֹתָיו, וְלַעֲבֹד אֶת ה' יִתְבָּרַךְ בְּכָל מַצָּב, בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם.

הִתְמַסְּרוּת כָּזוֹ, עַד כְּדֵי מָוֶת, הִנָּהּ לִכְאוֹרָה בִּלְתִּי נִתְפֶּסֶת בְּמֻשָּׂגִים אֱנוֹשִׁיִּים, אַךְ הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, וּכְבָר יָדַע הָעוֹלָם גִּלּוּיִים מֵעֵין אֵלּוּ, כְּשֶׁאֲנָשִׁים בְּנֵי תְּמוּתָה הִצְלִיחוּ לִצֹּר סְבִיבָם הַעֲרָצָה עַד כְּדֵי כָּךְ שֶׁפִּקּוּדֵיהֶם הִסְכִּימוּ לַעֲשׂוֹת הַכֹּל - וַאֲפִלּוּ לָמוּת - עַל מְנָת לְמַלֵּא אֶת רְצוֹנָם. קֵיסַר רוּסְיָה, הַצַּאר נִיקוֹלַאי, הָיָה אֶחָד מִן הָאִישִׁים הַלָּלוּ. הַצַּאר נִיקוֹלַאי הָאַדִּיר הָיָה עָרִיץ מְאֹד. שְׁמוֹ בִּלְבַד הָיָה מְעוֹרֵר חַלְחָלָה בְּלֵב הָאֶזְרָחִים. הָיָה לוֹ צָבָא אַדִּיר עִם חֲיָלוֹת שׁוֹנִים. בְּרֹאשׁ כָּל חַיִל עָמַד מְפַקֵּד אַחֵר. אַךְ הָיָה חַיִל אֶחָד תַּחַת פִּקּוּדוֹ הָאִישִׁי שֶׁל נִיקוֹלַאי - "חֵיל קוֹזָק".

לְחֵיל קוֹזָק לֹא הָיָה כָּל אֶחָד יָכוֹל לְהִתְקַבֵּל... אִם חָשְׁקָה נַפְשָׁהּ שֶׁל אֵם, שֶׁבְּנָהּ הַתִּינוֹק, מַחְמַד לִבָּהּ, יְשָׁרֵת בְּבוֹא הָעֵת אֶת הַצַּאר הַגָּדוֹל, הָיְתָה צְרִיכָה לַהֲבִיאוֹ בְּגִיל חֹדֶשׁ יָמִים לִפְנֵי הַצַּאר - "וּפְדוּיָו מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה"... הַצַּאר לֹא הִסְתַּפֵּק בְּעֶצֶם הַהֲבָאָה וּבַמְּסִירוּת שֶׁהוֹכִיחָה אֵם הַיֶּלֶד בַּהֲבִיאָהּ "מִנְחָה... שְׁלוּחָה לַאֲדֹנִי"... הַתִּינוֹק הַזָּעִיר, שֶׁזֶּה עַתָּה הֵחֵל לִפְקֹחַ אֶת עֵינָיו וּלְהִתְמַקֵּד בְּחֵפֶץ כָּלְשֶׁהוּ, הָיָה צָרִיךְ לַעֲבֹר מִבְחַן קַבָּלָה... לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר!

הַצַּאר הָיָה מִתְבּוֹנֵן בּוֹ, צוֹבְטוֹ עַל לֶחֱיוֹ וְסוֹטֵר עַל פָּנָיו. כָּאן הֵחֵלּוּ דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל מֶתַח, שֶׁבָּהֶן לֹא יָדְעָה הָאֵם אֶת נַפְשָׁהּ. וְהָיָה, אִם הַתִּינוֹק בֶּן הַחֹדֶשׁ הָיָה מַפְסִיק אֶת בִּכְיוֹ כַּעֲבוֹר כַּמָּה רְגָעִים, הָיָה נִיקוֹלַאי מַעֲבִירוֹ לְשָׁלָב ב' שֶׁל הַמִּבְחָן, אַךְ אִם הַבְּכִי הָיָה נִמְשָׁךְ זְמַן מְמֻשָּׁךְ, הָיָה הַצַּאר מְסַלְּקוֹ מעל פניו, בְּאָמְרוֹ כִּי אֵין הוּא מַתְאִים לְשַׁמֵּשׁ כְּחַיַּל הַצַּאר, וְלֹא עָזְרוּ כָּל תַּחֲנוּנֶיהָ וְיִפְחוֹתֶיהָ שֶׁל אִמּוֹ.

שָׁלָב ב' שֶׁל הַמִּבְחָן הֵחֵל בְּגִיל שָׁלֹשׁ. אוֹ אָז, הָיָה צָרִיךְ הַיֶּלֶד לַעֲבֹר אִמּוּנִים מְפָרְכִים, כְּאִלּוּ הָיָה אָדָם מְבֻגָּר. בְּגִיל עֶשֶׂר שָׁנִים כְּבָר נֶהְפַּךְ לְגִבּוֹר גָּדוֹל, וְהִתְקַבֵּל סוֹפִית. מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה עָרַךְ נִיקוֹלַאי מִפְקָד לְכָל חֵילוֹ, וּבוֹ הָיוּ מֻכְרָחִים הַחַיָּלִים לְהַרְאוֹת מַעֲשֵׂי גְּבוּרָה יוֹצְאֵי דֹּפֶן. נִיקוֹלַאי הָיָה, לְמָשָׁל, קוֹרֵא לְאַחַד הַחַיָּלִים וּמְצַוֶּה עָלָיו לְהַפְסִיק לִנְשֹׁם לְמֶשֶׁךְ מִסְפַּר דַּקּוֹת. הַקּוֹזָק הָיָה נִשְׁמָע לִדְבָרָיו, וּמַפְסִיק לִנְשֹׁם, עַד שֶׁהָיָה צוֹנֵחַ אַרְצָה מֵת... כֻּלָּם הָיוּ מוֹחֲאִים כַּפַּיִם - כָּל הַכָּבוֹד, זֶה קוֹזָק אֲמִתִּי שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ צַלַ"ש!...

לְעִתִּים הָיָה קוֹרֵא לְקוֹזָק וּמְצַוֶּה עָלָיו לְהִכָּנֵס לְתוֹךְ הָאֵשׁ, וְלַעֲמֹד שָׁם דֹּם. הַקּוֹזָק הָיָה מוֹדֶה לְנִיקוֹלַאי עַל שֶׁזִּכָּהוּ בַּמְּשִׂימָה, וְקוֹפֵץ בְּשִׂמְחָה לַמְּדוּרָה. הַשְּׁאָר הָיוּ מְרִיעִים וּשְׂמֵחִים לִכְבוֹד הַגִּבּוֹר הַלְּאֻמִּי. לִפְעָמִים לֹא רָצָה הַצַּאר לִרְאוֹת גּוּפוֹת, וְהִסְתַּפֵּק בְּמִבְחָן קַל יוֹתֵר - הוּא הָיָה קוֹרֵא לְחַיָּל, מְצַוֶּה עָלָיו לִשְׁכַּב עַל הָאָרֶץ וּלְקַבֵּל חֲמִשִּׁים מַלְקוֹת מִמַּקֵּל מְסֻמָּר בְּמַסְמְרִים עָבִים. בְּמַקְבִּיל הָיָה מוֹרֶה לַמַּכֶּה בְּשֶׁקֶט, שֶׁיַּכֶּה אוֹתוֹ רַק אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע מַלְקוֹת. כְּשֶׁהִסְתַּיְּמוּ הַמַּלְקוֹת, וְהַמַּכְרִיז הָיָה מוֹרֶה לְהַפְסִיק, הָיָה הַקּוֹזָק הַמֻּכֶּה קוֹפֵץ מִמְּקוֹמוֹ וְזוֹעֵק: "הִתְבַּיֵּשׁ לְךָ! אֲדוֹנִי הַצַּאר אָמַר לְהַכּוֹת חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, וְאַתָּה הִכִּיתָ רַק אַרְבָּעִים וְתֵשַׁע. חוֹבָה עָלֶיךָ לְהַכּוֹת אוֹתִי עוֹד מַכָּה אַחַת"... אִם הָיָה נִיקוֹלַאי קוֹרֵא לְחַיָּל וּמוֹדִיעַ לוֹ שֶׁהוּא מְשֻׁחְרָר לְבֵיתוֹ וּפָטוּר מִשֵּׁרוּת בַּצָּבָא, הָיָה הַקּוֹזָק שָׁב לְבֵיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ וּבוֹכֶה בְּכִיּוֹת נוֹרָאוֹת - מֶה עָשִׂיתִי שֶׁכָּל כָּךְ לֹא נָשָׂאתִי חֵן בְּעֵינָיו? מִפְּנֵי מַה לֹּא קִבַּלְתִּי הוֹרָאָה לְהִשָּׂרֵף אוֹ לְקַבֵּל מַלְקוֹת? אֵיזֶה מוּם מָצָא בִּי?!...

חֵיל הַקּוֹזָקִים שֶׁל נִיקוֹלַאי מְהַוֶּה עֲבוּרֵנוּ מָשָׁל לְחַיֵּי עַבְדוּת לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּבָּ"ה - לַקָּבָּ"ה, לְהַבְדִּיל, יֵשׁ בָּעוֹלָם עַמִּים רַבִּים, וּמִתּוֹכָם בָּחַר לוֹ אֶת הָאֻמָּה הַיְּהוּדִית, וְהֵטִיל עָלֶיהָ מְשִׂימָה מְיֻחֶדֶת - לְשַׁמֵּשׁ כְּחַיִל פְּרָטִי שֶׁלּוֹ וְלֹא שֶׁל אַף אֶחָד אַחֵר. הוּא הַמְמֻנֶּה הַיָּשִׁיר עָלֵינוּ.

לִקְבוּצָה נִבְחֶרֶת זוֹ נִדְרָשִׁים אִמּוּנִים מְיֻחָדִים, וְאָכֵן אִמּוּנִים כָּאֵלּוּ קִבֵּל הָעָם הַיְּהוּדִי בְּמֶשֶׁךְ כָּל שְׁנוֹת קִיּוּמוֹ. עָבַרְנוּ אִמּוּנִים שֶׁל אִינְקְוִיזִיצְיוֹת, שֶׁל מַסְעֵי צְלָב, שֶׁל פּוֹגְרוֹמִים. עַל בְּשָׂרֵנוּ חָוִינוּ אֶת הַמִּשְׂרָפוֹת וְאֶת אַכְזְרִיּוּת הַחַיָּה הַנָּאצִית, וְעִם כָּל זֹאת נוֹתַרְנוּ זְקוּפֵי קוֹמָה, בְּיָדְעֵנוּ כִּי אָנוּ חַיָּלִים שֶׁל בּוֹרֵא הָעוֹלָם! אֲנַחְנוּ, עַם יִשְׂרָאֵל, אֵינֶנּוּ מַרְכִּינִים רֹאשׁ בִּפְנֵי שׁוּם אֻמָּה וְלָשׁוֹן! יְהוּדִים אָנוּ, וִיהוּדִים נָמוּת! כָּזֶה הוּא הָעָם הַיְּהוּדִי, אֲשֶׁר מוֹסֵר אֶת נַפְשׁוֹ עֲבוּר הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה!

מתוך ספרו של הרב ראובן אלבז שליט"א, "משכני אחריך", שיוצא לאור בימים אלו.