במחשבה תחילה לפרשת ויגש: נציג הג'וינט למד על כלכלה וניהול מהרב

"הוא מחביא את הפרחים מאחורי הגב", "יש לו כובע נוסף", הצווחות הרמות נשמעו מפי התוכי לקול תשואות המפליגים.

ספינת התענוגים שלקחה נוסעים למסעות של שבוע בלב ים, הציעה, בין היתר, מופע קסמים. הקוסם, ששיער לעצמו שהנוסעים מתחלפים כל פעם, לא היסס לחזור על אותם קסמים בכל הופעה. מי שהוא לא לקח בחשבון: התוכי של רב החובל.

זה האחרון צפה במופע פעם ופעמיים, ובמופעים הבאים גילה לצופים את הטריקים שמאחורי ה"קסמים". הנוסעים, כמובן, נהנו עד בלי די מהאטרקציה הייחודית, אבל הקוסם זעם על התוכי שהורס לו את ההופעה. אולם במאזן הכוחות בינו לבין התוכי של רב החובל, יד האחרון הייתה על העליונה.

באחת ההפלגות הספינה נגררה למערבולת. גלים חזקים הכו בה והנורא מכל אירע: היא התפרקה לרסיסים. בין היחידים שניצלו היו הקוסם והתוכי שהחזיקו בקורה רחבה מגוף הספינה. שלושה ימים צפו השניים על המים אחוזים בכל כוחם בקורה – כל אחד מחזיק בקצה אחר. פניהם זעופות וזעומות והם לא מוציאים הגה.

אחרי שלושה ימים התוכי נשבר: "אוקיי. אני נכנע. אתה חייב לגלות לי לאן העלמת את הספינה"...

* * *

הרעב גובר בכל העולם, יעקב וכל משפחתו יורדים למצרים ויוסף דואג למחייתם. בפסוקים מתארת זאת התורה: "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף". בפסוקים שלאחר מכן מתארת התורה כיצד נתן יוסף למצרים לחם בעד כספם, מקניהם ואדמתם: "וינהלם בלחם בכל מקניהם בשנה ההיא".

מה מסתתר מאחורי השינוי הזה?

בפגישה שנערכה בשנים שאחרי המלחמה הנוראה בין גדולי ראשי הישיבות באמריקה לבין נציגי הג'וינט, הועלתה הצעה שהציע רבי זלמן סורוצקין, כי הג'וינט יעניק סיוע מכובד יותר למזון עבור הישיבות הקדושות.

רבי אהרן קוטלר שלף מכיסו מודעה שפורסמה בעיתון "ניו יורק טיימס", בה מזמין הג'וינט סטודנטים יהודים באוניברסיטאות לקבל מלגות למימון שכר לימוד והוצאות מחיה. "אנחנו צריכים לחפש סטודנטים יהודים באוניברסיטאות?", זעק רבי אהרן מעומק לבו, "אנו מנסים להחיות את עולם התורה שנכחד בשואה ומתחננים לעזרה, ואתם מעודדים בכוח יהודים שילכו לאוניברסיטאות?".

נציג הג'וינט הסביר ביובש כי באוניברסיטאות מחנכים יהודים למקצועות שאיתם יוכלו להציל את האנושות. "אם בישיבות תכניסו כמה מקצועות חול, יש על מה לדבר".

רבי אהרן שתק בכאב וסימן לרבי זלמן סורוצקין להשיב במקומו. "הרב מלוצק, הסבר נא לו".

רבי זלמן נעמד. "כבודו קורא פרשת השבוע?" שאל רטורית, "אנו קוראים על הרעב שיש בארץ מצרים. יוסף, המשנה למלך, מתמנה להיות האחראי על מזון במצרים. שמת לב להבדל המעניין בניסוח כשהוא נותן מזון לאחיו לעומת הניסוח כשהוא נותן למצרים?!

"אצל אחי יוסף נכתב 'ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו', ואילו כשהמצרים רוכשים ממנו תבואה, כתוב 'וינהלם בלחם בכל מקניהם בשנה ההיא'. מדוע אותה פעולה של הבאת מזון מתוארת בלשון שונה?

"אין זאת אלא שיהודים הם עם חזק. אתה לא יכול 'לנהל' אותם, אלא רק 'לכלכל' אותם. שונים מהם הגויים, שתמורת קצת לחם מוכנים לעשות הכל.

"אנחנו אחים!" הצהיר הרב סורוצקין, "הבחירה בידכם האם לסייע לנו במזון ולכלכל אותנו אחרי החורבן הנורא, כדי להציל אותנו ללא תנאי; או שאתם מוכנים לתת לנו מזון רק כדי 'לנהל' אותנו ולהתערב בצורת החינוך שלנו. אם כן", סיים הרב מלוצק בחריפות, "נהיה מוכרחים להיות זרים זה לזה"...

השאלה והתשובה, אם כן, מקורם ברבי זלמן סורוצקין, רבה של לוצק, המפורסם בספרו "אוזניים לתורה".

* * *

אנו מעוניינים לפעמים לעזור למישהו, אך מבהירים לו שדרכו אינה מקובלת עלינו, לכן נסכים לעזור לו רק אם ייכנע לדרכנו ויקבל על עצמו את דרישותינו. יש להדגיש: אין מדובר בחסד שמוביל אותו למעשה אסור, כגון נתינת צדקה לאדם מפוקפק שיעשה שימוש בכסף לדברים אסורים. כאן לא מדובר בחסד אלא בסיוע לדבר עבירה.

במקרה שהחסד שנעשה אינו קשור לנקודה שבה אנו סבורים שהשני טועה, בל נהיה כאותו תוכי שבטוח היה שהקוסם מעלים את הספינה כדי להכניע אותו. בל נהיה כנציג הג'וינט שביקש להשתמש בכסף שבידיו להחדרת תכנים זרים לישיבות.

חסד אינו אמצעי ניהול. חסד הוא הענקה.

נשתדל לכלכל בחסד ולא לקלקל איתו.