איך יהודי קונה נעליים? אל תחמיצו את הסברו הנפלא של ה’חזון איש’

הרב ישראל מאיר שושן בשיחה מיוחדת לאתר 'דרשו' מסביר כיצד יהודי צריך לחיות: "בשולחן ערוך אורח חיים מובא מיד בסעיף הראשון, כיצד צריך היהודי לחיות", פותח הרב שושן את דבריו.

אומר הרמ"א: "שיויתי ד' לנגדי תמיד. הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלוקים. כי אין ישיבת האדם  ותנועותיו ועסקיו הוא לבדו בביתו כישיבתו  ותנועותיו ועסקיו הוא לפני מלך גדול". כשאדם יושב מול מלך גדול, כל תנועה וכל דיבור שלו מחושב מראש, אך כאשר אדם נמצא בביתו, לא ליד מלך, הוא מתנהג באופן משוחרר יותר.

יהודי צריך לחיות 24 שעות עם בורא עולם ממולו

מבאר שם הגאון מוילנא בסעיף קטן, "מעלות הצדיקים שהולכים לפני אלוקים" – כמו שכתוב "איש צדיק תמים את האלוקים התהלך נח", נח שם תמיד את האלוקים במרכז חייו. וכן בחנוך, "ויתהלך חנוך את האלוקים" – חנוך היה חי עם בורא עולם. וכאמור באבות הקדושים "אשר התהלכו אבותי לפניו", ומסיים הגאון מוילנא "וזהו כל מעלת הצדיקים!" חיים עם בורא העולם.

הרב שושן ממשיך ומספר סיפור נפלא על רבי אלעזר צדוק טורצ'ין זצ"ל. "בהיותו בחור, למד הרב טורצין בישיבת חברון, והיה מקורב מאוד לחזון איש. יום אחד, הוא הגיע לחזון איש לדבר בלימוד כדרכו. כאשר נכנס לביתו של גדול הדור, אמר לו החזון איש: 'לייזר, לייזר, אתה באמת חושב שאת הכיפה זורקים בפעם אחת? זהו תהליך איטי מאוד, שרק בסופו מורידים את הכיפה מן הראש'. נבהל רבי אליעזר, האם הרב חושד בו שהוא הולך בדרכים עקלקלות חלילה? אך אומץ לשאול אותו לכוונת דבריו לא היה לו.

שבור ומדוכדך יצא מביתו של הרב, כשמוחו עסוק כל הזמן בשאלה: "מה רוצה ממני החזון איש? למה ירמזון מילותיו??" ארבע שעות לקחה לו הדרך מבני ברק לירושלים, דרך תל אביב, וכל אותו הזמן הוא הוגה בדבריו של גדול הדור…

כאשר שב לישיבה שאל אותו אחד החברים: "לייזר, למה נפלו פניך?" הבחור פרץ בבכי וסיפר לו את דבר המעשה. תמה החבר ושאל: "אם כך, מדוע מיהרת לצאת מביתו, למה לא שאלת את החזון איש לכוונת דבריו? שמע לדברי, שוב לביתו של הרב ובקש ממנו שיסביר לך ברורות למה ירמזון מילותיו…"

התיישבו הדברים על ליבו של לייזר הבחור, והוא שב לאחוריו ונסע שוב ארבע שעות עד לבני ברק. הוא שב ונכנס לביתו של גדול הדור. כשראהו החזון איש אורו עיניו ואמר לו: "לייזרקה, לאן ברחת? רציתי לומר לך דבר מה ונעלמת…" במר ליבו שב הבחור ופרץ בבכי מחודש: "אינני מבין מה הרב רוצה ממני?" גמגם מתוך הבכי.

"חלילה", מיהר החזון איש להרגיעו, "לא חשדתי בך לרגע, אני הרי מכיר אותך ויודע כי אתה צדיק וישר, רציתי להסביר לך דבר מה. כיצד נראה יהודי טוב? מתפלל בבית הכנסת שחרית, תפילת שמונה עשרה בכוונה, לאחר התפילה מגלגל היהודי את התפילין, ניגש לפרוכת ומנשק אותה, ושופך שיח לפני בורא עולם, מוסיף פרק תהילים שיזכה לסייעתא דשמיא בעבודה ובמהלך היום כולו. לפני צאתו מבית הכנסת הוא שב ומנשק את הפרוכת, וכביכול נפרד מריבונו של עולם ש"נשאר" בבית הכנסת עד לתפילת מנחה. הוא פונה לעסקיו, מדבר ומתנהג כמו סוחר, ואת הקב"ה ישוב לפגוש בצהרים בתפילת מנחה. מגיעה שעת מנחה, ושוב, הוא מתפלל מכל הלב, אך משאיר את הקב"ה בבית הכנסת עד תפילת ערבית, וחוזר חלילה".

ממשיך החזון איש בלהט: "זוהי אינה הדרך הנכונה בעבודת השם, יהודי חייב לקחת איתו את הרבונו של עולם עמו לכל מקום!

ממשיך הרב שושן ומסביר את דברי החזון איש: "כאשר הוא יוצא מבית הכנסת, נניח שהוא פונה לקנות עבורו נעליים. הוא מחפש נעל טובה, שתתאים למידת רגלו, שתהא סחורה טובה, זמן רב יכול ללכת לאיבוד בחיפוש אחר הנעל המתאימה והמחיר הנח, יש צורך בסייעתא דשמיא. הוא נעצר ופונה בשפתו לריבונו של עולם, ומדבר איתו כדבר בן לפני אביו, הוא הרי הלך איתו לקנות את הנעליים, "אנא, רבש"ע, עזור לי, שאמצא במהירות נעל מתאימה, שהסחורה תהיה טובה והמחיר יהיה סביר, שהמוכר לא ירמה אותי וכו'…"

(צילום: shutterstock)

"יהודי חייב להרגיל את עצמו לפנות לקונו בכל שעה משעות היממה ולא רק בזמן התפילות. אדם שחלילה, "משאיר" את הקב"ה רק לזמן התפילות, הוא חי ועובד את ה' כמצות אנשים מלומדה, הוא זה שיוריד לבסוף את הכיפה…."

"על כל צעד ושעל יהודי מחובר לאביו שבשמים, פונה אליו ומדבר איתו בשפתו, אם יש לו קשיים נסיונות – יש לו אל מי לפנות. רבים חושבים שלדבר עם הקב"ה זה רק מנהג ברסלב, אך הם טועים, מי שחי עם הקב"ה – פונה אליו ומדבר עמו בכל עת שנצרך לו.

"מספרים על חסיד אחד שעמד ליד האדמו"ר בזמן תפילת שמונה עשרה, והתבשם מתפילתו המיוחדת של רבו. לפני 'יהיו לרצון' שומע החסיד את האדמו"ר מדבר ביידיש: 'ריבונו של עולם, אוי, שהמשרתת לא תעזוב. שהמשרתת לא תעזוב…'

"החסיד הנרגש הבין שהרבי מדבר כנראה על המשרתים בשמים, שלא יעזבו את השמירה על כלל ישראל, ומיהר לספר לחבריו החסידים על מה שראה ושמע. ניגש חסיד נוסף לרבי ושאל: 'ילמדנו רבנו, למה כוונו דברי הרבי שהמשרתת לא תעזוב, האם כוונתו היתה למשרתת של כנסת ישראל??'

"מה פתאום?!" תמה הרבי, "הרבנית סיפרה לי אתמול שעוזרת הבית, המנקה ומסדרת, עומדת לעזוב, והיא רגילה כבר למשרתת הזאת שמכירה ויודעת את סדרי הבית, המשרתת העוזבת תביא משרתת אחרת, אך הרבנית מוטרדת מכך מאוד, התפללתי מעומק ליבי: 'ריבונו של עולם, תרחם עלינו, שהמשרתת לא תעזוב!"

זוהי עבודת ה', דווקא בדברים הקטנים ביותר – הקב"ה אתנו! עם כל וירוס קטן, או אפילו ציפורן שכואבת פשוט לפנות אל מי שאמר והיה העולם: "ריבונו של עולם, כואב לי, אנא, קח ממני את הכאב!"

האימהות שוטפות כלים ומתפללות על הילדים, לא רק בשמונה עשרה. "ריבונו של עולם אתה אבא רחמן, אבא אוהב, אנא ממך, שהילד יחזור מן התלמוד תורה בריא ושלם".