הידברות לנוער: בואו נדבר על זה – שבת ביחד אבל לבד

שבת הגיעה, אפשר לנשום.
אחרי שבוע מתיש של שיעורים, מורים, חברים, מטלות בית ועוד דברים שהידיים לא יכולות למנות אותם יחד, השבת הגיעה, והגיע פסק הזמן שחיכינו לו.
אחרי שהבנו ששבת זה לא עוד "יום חופשי" שאתה עושה מה שבא לך וחוגג כאילו אין מחר, ובמזל גדול מתחיל את השבוע עם שארית הכוחות שבזבזת בשבת, אלא זהו יום קדוש, שבו אנחנו נותנים לנפש את המרחב האישי שלה, זמן להתבוננות רצינית על עצמנו ועל חיינו ועל השבוע שעבר עלינו – אנחנו מגיעים לאיזון נפשי ומתנתקים ממציאות החומרית שסובבת אותנו כל היום ומתחברים לאווירה רגועה ושלווה של רוחניות לצד גשמיות מאוזנת.

מתחיל הקידוש, והנה לפתע: "יום השישי... ערב טוב לכם והרי החדשות... ויכולו השמים והארץ...".
מוכר לכם? או יותר נכון, שמעתם כבר משהו דומה? הנה לרקע הקידוש, נדחפת לה מהדורת החדשות או סדרת טלוויזיה מסוימת ברקע, ואווירת הקידוש שרצינו שתהיה – משתנה ומתדלדלת.

שבת, למען ה'! רצינו להנות משבת רגועה ושקטה, אבל הטלוויזיה ושאר אמצעי המדיה מפריעים לנו.
אנחנו נמצאים בסביבה כמו משפחה שעדיין לא מבינה את צרכינו ואת המקום החדש שאנחנו רוצים ומעוניינים לעמוד בו. חלקנו מדחיקים ומנסים לעבור על סדר היום נוכח הדברים, ונותנים למשפחה את המרחב שלה, וחלקנו פשוט לא יכולים לשאת את הרעש והצלצולים שמפריעים ומחליטים לפתוח בהפגנות ספונטניות מול המשפחה על שלא מכבדים אותנו ושלא מקבלים את אורח החיים שלנו. המשפחה, כמובן, לא נשארת חייבת ומגיבה בהתאם, ואז השבת נהיית גרועה יותר.

השאלה שלנו היא, כיצד אנחנו מגיבים לסיטואציה כשהמשפחה שלנו שמה אותנו במצב לא נעים ומעכירה את האווירה בשבת נוכח חילול השבת בבית?

נשים לפנינו את שני המשפטים הבאים: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום" ו"כבד את אביך ואת אמך".

למעשה, שינינו את אורך החיים שלנו לטובה, אך מה לעשות, יש כאלה שעדיין לא שינו אותה. עלינו להבין שאסור לנו לכפות את עצמנו על אחרים ועל המשפחה שלנו. כשם שאנחנו התקרבנו מתוך אמת, רצון ואהבה לקב"ה, אל לנו לכפות את מצוותיו של הקב"ה על אחרים מתוך שתלטנות, כי מתוך זה תצמח שנאה ולא אהבה. והלא כל רצוננו הוא שגם הם בסוף יתקרבו לקב"ה, ולמעשה – אנחנו מרחיקים אותם.

מעבר לכך, צוונו לכבד את הורינו ולא לזלזל בהם, חס ושלום, שהרי מי שמזלזל בהוריו נאמר עליו "ארור מקלה (מזלזל) אביו ואמו", ומובן שאינו אנחנו רוצים להיות ארורים בעיני הקב"ה.

הפתרון לכך הוא שעלינו לדעת להכיל את הקושי באהבה, ולקבל את זה שעכשיו קשה לימאד, וגם זה מהקב"ה, ששם אותנו בהתמודדות לא פשוטה. הקב"ה בטוח שנוכל לקבל את השונה מאיתנו, ובמקום לצאת בהפגנות – להתפלל על המשפחה שתתקרב גם היא, ולבקש עזרה שנצליח להעביר על מידותינו כדי שלא נפגע באף אחד. אנחנו נדרשים לבטל את עצמנו לצד שמירת השבת ולחיות בהרמוניה גם כשקשה. נדבר עם ההורים ונבקש מהם לכבד את הדרך שבה בחרנו עד כמה שאפשר, ודווקא מתוך זה, כשנכבד אותם – הם יכבדו אותנו, ואולי גם הם ישנו את דרכם בסוף.

אנחנו לא צריכים להיות סגורים ומסוגרים בחדר. אנחנו אנשים חכמים ונבונים, ונוכל למצוא מספיק שיטות ודרכים ליהנות בשבת לצד המשפחה והחברים בלי לפגוע בשבת. שבת היא לא עונש לבעלי תשובה, היא אתגר במתנה, לדעת להתמודד עם קשיי החיים ועם עבודת מידות שאין דומה לה, ואולי בזכותה ממש אנחנו ראויים להקרות "בעלי תשובה".

אם אתם מעוניינים לספר על מקרה שקרה לכם – ספרו לנו בתגובות, או שלחו לנו מייל אודות נושא מסוים או מקרה שעבר עליכם בתור מתחזקים / בעלי תשובה שתרצו שנדבר עליו, לכתובת Dan.poter.13@gmail.com, כדי שנוכל לדבר ולהזדהות יחד עם נקודות דומות בין כולנו.