אתה נותן ונותן לאחרים, אבל קודם כל הבית

אתה נותן כל מה שאתה יכול כדי לעזור לאחר, כדי לתת, כדי לשמח יהודי, אתה עושה כל מה שאתה יכול ונותן כל מה שיש לך כדי לעשות חסדים, כדי לגרום לאדם אחר להרגיש טוב. אך האם אתה זוכר קודם כל לתת בתוך הבית שלך?

אנשים עושים לא מעט למען אחרים. אני נרגשת לראות ולהכיר יותר ויותר אנשים שהופכים עולמות כדי שלאדם אחר יהיה לחם לאכול ובגד ללבוש, מתאמצים כ"כ למען אחרים. אין צל של ספק שמדובר במצווה שכוחה וחשיבותה בשמיים אינה ניתנת לשיעור, וכל אדם צריך למסור נפש למען זה. אך חשוב לזכור שלפני שאנו נותנים בחוץ, עלינו לתת בפנים, בבית שלנו. בורא עולם זיכה אותי לזכות את הרבים, ומתוך המצווה הענקית הזאת אני זוכה גם ללוות נשים רבות במהלך חייהן. לא מעט פעמים אני שומעת מהן עד כמה הבעל שלהן הוא אדם טוב שכה אוהב לעזור ולתת, ממש מוסר נפש למען האחר... אך בבית לא נותן מאומה. אם אתה יוצא מהבית כדי לעשות מצוות גמילות חסדים למען אדם אחר, והשארת מאחוריך אישה עצובה או ילדים שמחפשים את תשומת הלב שלך, דע, אחי היקר, שהמצווה שאתה הולך לעשות – אמנם תקבל את השכר עליה, אך זה לא רצון השם. השם רוצה שתיתן קודם כל בבית שלך! קודם כל האישה שלך וקודם כל הילדים שלך! שניה לפני שאתה יוצא לעזור בחוץ, תשאל את עצמך: האם זקוקים לי בבית? אישה מנהלת שיחה ארוכה עם חברה שעוברת תקופה קשה, מחזקת אותה, מחבקת אותה, נותנת לה עצות כיצד לשפר את מצבה, אך לבעלה אין לה סבלנות להקשיב. כשהוא מגיע לשוחח איתה, היא עסוקה מדי עם הילדים או עייפה מדי בשביל לחזק אותו, או אף גרוע מזה – מעבירה עליו ביקורת ומחמירה את מצבו הנפשי. קודם כל הבית שלך! אם את משקיעה שעה שלמה בשיחה עם חברה טובה בזמן שהבן שלך מכרכר סביבך כדי לקבל ממך תשומת לב, את פוגעת בבית שלך!

כל אדם חייב לדעת את סדר העדיפויות בחייו באופן ברור וחד משמעי. הבית קודם לכל! תמיד תשים את אשתך במקום הראשון, תמיד תשימי את בעלך במקום הראשון! את הסבלנות, הכוח, הנתינה, הרצון הטוב, המילים החמות, ההבנה, ההכלה – כל אלה תתנו קודם כל בבית, ורק לאחר מכן תצאו עם זה החוצה לעולם. לעשות למען האחר זה דבר ענק, חשוב מאין כמותו, אך כשזה בא על חשבון הבית שלך, זה לא שווה מאומה. אם בורא עולם מוחק את שמו למען השלום, אם בורא עולם שם את שלום הבית מעל הכל, על אחת כמה וכמה שאנו צריכים לעשות זאת. שום דבר חיצוני לא יכול לבוא על חשבון הבית שלנו, על חשבון בן הזוג שלנו, על חשבון הילדים שלנו, הפיקדונות היקרים שהופקדו בידינו ועלינו למסור נפש למענם. סדר עדיפויות בריא יכול לשנות חיים! אדם כל היום רץ והזיע כדי לקיים מצוות גמילות חסדים, דאג למשפחות נזקקות בהעברת אוכל מגמ"ח לביתם, עזר לאחיו להעביר רהיטים לביתו החדש ללא שום תמורה, הלך לצבוע לאמו את ביתה, מגיע הביתה עייף ומותש, מתיישב על הספה בכבדות ובקושי מתפקד... עייף מכדי להתייחס לאשתו ולתת לה את תשומת הלב לה היא זקוקה, עייף מכדי להתייחס לילדים בסבלנות, הבית שלו לא שמח... האם המצוות היקרות שזכה לקיים במשך כל היום, באמת עושות נחת רוח לבורא עולם? אישה לאחר יום עבודה נפגשת פגישה ארוכה עם חברה טובה או עם אחותה שהייתה זקוקה לעזרתה. היא גם הולכת פעמיים בשבוע לנקות בית כנסת ללא תשלום רק כדי לזכות במצווה היקרה הזאת, מגיעה לביתה מותשת, אין לה טיפת כוח כדי להקשיב לבעלה, כדי לעשות משהו למענו, כדי לשמח אותו, אין לה סבלנות לטפל בילדיה בחום ובאהבה והיא סופרת את הדקות עד שתוכל להיכנס למיטה לנוח. הבית שלה לא שמח. האם השם שמח בה על המצוות שזכתה לעשות היום? מה בורא עולם מצפה מאיתנו? אדם חכם יידע לתת קודם כל את תשומת הלב לבית שלו, קודם כל לתת לאשתו את כל מה שהיא זקוקה לו מבחינה רגשית, נפשית ופיזית, לתת לילדיו את הביטחון של אב אוהב – ורק לאחר מכן יעבור לנתינה לאחרים. יכול אדם לבוא ולומר: "אם כך, אני אשקיע בבית שלי ולא אתן דבר בחוץ..." אך אין זה נכון. בורא עולם ברא אותנו עם יכולות נתינה עצומות, אך עם טבע לקחת. אם נדע להוציא מהכוח אל הפועל את יכולות הנתינה שלנו – נצליח לתת גם בבית וגם מחוצה לו, ולהרוויח את כל העולמות. תאמינו לי שזה ישתלם לכם, כי אין דבר גדול יותר מתחושת הנתינה ומשהשכר העצום שהיא טומנת בחובה..

לא סתם מברכים לתורה, לחופה ולמעשים טובים. מדוע מעשים טובים באים אחרי חופה? כי הקושי האמיתי הוא לתת בתוך הבית, איפה שחייבים. במקום בו אדם נותן כשהוא לא חייב, הוא ייתן בשמחה ובשפע, אך דווקא במקום שהוא חייב, קשה לו יותר. ודווקא שם, בבית, אחרי החופה, שם זה המבחן האמיתי שלך אם אתה עושה מעשים טובים או לא. בעל חסד אמיתי הוא זה שעושה חסדים תמיד, אך לפני הכל הוא יעשה חסד בביתו שלו, ורק אח"כ ייצא עם החסד החוצה. יש שמצפים שבן הזוג יבין ויקבל באהבה את השליחות ומסירות הנפש שלנו בחוץ, אך כל אחד מאיתנו זקוק בנפשו ממש לתשומת הלב של הבעל/אישה שלנו. כדי לשלוח בשמחה את בן הזוג לעשות גמילות חסדים ומצוות מחוץ לבית, צריך דרגת אמונה גבוהה מאוד וביטול עצמי גמור למול התורה הקדושה, וכדי להגיע לדרגה הזאת יש לנו הרבה עבודה. אל תאשימו את בן הזוג על החוסר שהוא מרגיש, זה טבוע בנו. תדאגו לתת קודם כל בבית. אישה מסופקת ובעל מסופק ישלחו את בן/בת הזוג שלהם למצוות בשמחה ובאהבה. אם לא תחסיר דבר בבית, השכינה תמלא כל חלקה בביתכם ובליבכם. ואז, אז תזכה בכל העולמות כולם. רק תזכור תמיד: קודם כל הבית!