החת"ם סופר מגלה: המשמעות העמוקה והמצמררת של צום עשרה בטבת והשפעתו על עתידנו

צום עשרה בטבת מסמל את תחילת החורבן – ביום זה צרו האויבים על חומות ירושלים, ולאחר שנתיים וחצי של מצור וסבל כבד – נפרצו חומות העיר.

בניגוד לשאר הצומות, אשר אם הם חלים בשבת הצום נדחה למחרת היום, צום עשרה בטבת, עליו נאמר "בעצם היום הזה", כאשר חל בשבת – הצום מתקיים, למרות קדושתה העצומה של השבת. (עם זאת, חשוב לציין כי על פי לוח השנה, י' בטבת לא יחול לעולם בשבת)

על כך שואל החת"ם סופר: מדוע מתענים בי' בטבת אפילו שחל בשבת? הרי לא מתענים בשבת על פורענות שהייתה, הדבר היחידי שניתן לצום עליו זה על העתיד?

לדוגמא: יום הכיפורים מחילת העוונות לשנה החדשה. תענית חלום שדואג על העתיד - מותרת בשבת, אבל י' בטבת זוהי תענית על המצור שהיה, וכיצד אילו חלה בשבת היינו מתענים?!

אלא מכיוון שביום זה ה' דן את בית המקדש האם הוא ייבנה השנה או לא? לכן מותר להתענות גם בשבת, כיון שזהו דין על העתיד.

תשובה מצמררת. כל אחד צריך להבין מהי המשמעות של בניין בית המקדש, ולעשות את ההשתדלות להתפלל שיבנה עוד השנה.

ואל יאמר אדם: 'מה תועלת בתפילתי? האם תפילתי תגרום לבניין הבית?', כיוון שעליו לזכור שהרי כבר כותב מסילת ישירים שכל התפילות שהתפללו התנאים, הראשונים, וכל היהודים בכל הדורות מתאספים לסל אחד, וככל שחולף הזמן מתאספים יותר תפילות יותר דמעות עד שיתמלא סל וניגאל, ויבנה בית המקדש.

הבה נעשה ביום גדול זה השתדלות לצום (מדובר בצום הקצר ביותר), ולהתפלל לבניין בית המקדש עוד השנה.