האם ההפגנות באיראן יובילו לשינוי אמיתי במדינה?

האם הפעם המחאות באיראן יצליחו לחולל שינוי אמיתי? הפעם האחרונה שבה ראינו אי שקט כזה ברפובליקה האיסלמית הייתה ב-2009, כאשר מאות אלפים יצאו לרחובות כדי למחות על בחירות לא הוגנות. הפעם לא מדובר באותו סדר גודל של הפגנות, אבל בכל זאת יש אינדיקציה לכך שהמשטר לא ממש רגוע – ויש לו סיבות טובות לכך.

המחאות התחילו ביום חמישי האחרון, בעיר משהד, העיר השנייה בגודלה באיראן. בראש ההפגנות עמדו קיצוניים שרצו להביע את מחאתם על מדיניות הרפורמות של הנשיא הנוכחי חסן רוחאני. המפגינים הללו, בניגוד למפגיני 2009, אינם שוחרי דמוקרטיה: מבחינתם המשטר הנוכחי באיראן מתון מידי. אלא שהפגנות באיראן לא תמיד מתקיימות לפי התסריט שנכתב מראש: אנשים כל כך מרוצים מההזדמנות להביע בפומבי את דעתם, שהם נוטים לרתום את ההפגנה לצרכיהם שלהם. וזה בדיוק מה שקרה במשהד: מה שהתחיל כהפגנה נגד 'ההתמתנות' ו'ההתרככות' של רוחאני הפך להיות הפגנה כללית נגד הממשל, הפגנה שמוחה על המצב הכלכלי ההולך ומחמיר באיראן, על השחיתות, ועל ההוצאות הגדולות של איראן במקומות כמו סוריה ולבנון, הוצאות שלא ממש מועילות לאזרח האיראני הפשוט.

בעידן הרשתות החברתיות, הידיעה על ההפגנות שהתחילו במשהד התפשטה בזמן אמת, ובערים גדולות אחרות נדבקו מתנגדי שלטון מקומיים בהתלהבות. ביום שישי כבר נצפו הפגנות בכל הערים המרכזיות – כולל טהרן הבירה והעיר 'הקדושה' קום. נראה כי להפגנות ולמפגינים לא היה שום מטה מרכזי: בכל עיר יצאו תושבים מקומיים להתלונן על המשטר, ובכל עיר לבשו ההפגנות אופי אחר. כך למשל, בעיר הכורדית קרמנשאה ההפגנות הובילו לעימותים אלימים עם המשטרה, בעוד הפגנות אחרות עברו בשלום ובלי אלימות. ההפגנות המשיכות גם אתמול, בשבת, למרות שהממשלה הוציאה אזהרה מפני השתתפות 'באספות בלתי חוקיות'.

הפגנות קטנות נגד הממשל על רקע המצב הכלכלי באיראן אינן דבר חדש. מפעם לפעם מתקיימות הפגנות כאלה על ידי אזרחים שמגלים בתסכול כי למרות שהסנקציות על המדינה הוסרו בעקבות הסכם הגרעין, מצבם האישי לאו דווקא הוטב. איראן כבר מייצרת את מקסימום הנפט שאליו היא מסוגלת, והצמיחה בשאר הסקטורים פשוט איטית מידי. כתוצאה, יוקר המחיה ממשיך לעלות, וכמוהו גם שיעור האבטלה. כל זה קורה בעוד האזרחים האיראניים שומעים מידי יום בחדשות על המעורבות העמוקה והיקרה של הממשלה שלהן במדינות זרות כמו לבנון וסוריה.

מה חדש, אם כן, בהפגנות של סוף השבוע? נראה שהפעם גדלה תעוזת המפגינים. עיתונאים תיעדו איראנים צועקים 'לא לבנון, לא עזה – חיי למען אירן', 'לא רוצים רפובליקה מוסלמית' ואפילו 'מוות לדיקטטור' – משפט שמתפרש כמחאה חצופה במיוחד כנד האייטולה חמנאי, מנהיגה העליון של הרפובליקה.

מומחים לאיראן לא ממש יודעים כיצד תתפתח המחאה הנוכחית. חלקם מופתעים בעצם קיומה: בעקבות ההכרזה של טראמפ לפיה הוא מתכוון לבטל את הסכם הגרעין עם איראן, הביעו חלק מאותם מומחים את דעתם כי עמדה זו של נשיא ארצות הברית תגרום לעם האיראני להתאחד מאחורי משטר רוחאני. מה שקורה כרגע ברחובות איראן מוכיח שדווקא ההפך קורה. לא בגלל טראמפ או הסכם הגרעין, לכאורה, אלא פשוט כי ליותר ויותר תושבים נמאס מהכלכלה הכושלת במדינה.

נכון להיום אי אפשר לזהות חד משמעית את ההפגנות עם רצון לדמוקרטיה: כאמור, הן בכלל התחילו על ידי מוסלמים הסבורים שרוחאני הוא מנהיג מתון מידי. אבל אם יש מכנה משותף שאיראנים יכולים להתלכד סביבו זה כנראה הרצון לרמת חיים טובה יותר. הפרשן האיראני עלי אזה אשראגי כתב בטוויטר אתמול שהמשטר האיראני חושש כבר עשרות שנים ממחאות ציבוריות בשל המצב הכלכלי. אמנם ההפגנות הנוכחיות אינן בקנה המידה של הפגנות 2009, אבל יש בהו מאפיינים מפחידים במיוחד עבור המשטר: זו הפעם הראשונה שהפגנות כאלה קורות באופן ספונטני הן בערים הגדולות והן בעיירות, וזו גם הפעם הראשונה שבה התמיכה להפגנות מגיעה מכל קצוות הקשת הפוליטית: הן מהליברלים שרוצים דמוקרטיה, והן מהקיצוניים שרוצים להתפטר מרוחאני ולבחור במנהיג שמרן יותר. באופן רגיל, ציין פרשן אחר בשם ערש קראמי, "השמרנים האיראניים היו מאשימים מרגלים אמריקאים או ישראלים בהפגנות, אבל הפעם הם לא יכולים לעשות את זה כי הם רוצים להשתמש בטענות הכלכליות של המפגינים כדי להשמיץ את רוחאני".

כל זה לא אומר שהמערב צריך לתלות תקוות רבות מידי בהחלפת הממשל באיראן. על אף שהמרמור הכלכלי שורר בכל איראן, לא נראה שיש כרגע מספיק אירנים שמוכנים לסכן את צווארם – וזה בדיוק מה שיידרש כדי להשיג חילופי שלטון. אתמול כבר הודיע מפקד משמרות המהפכה האיראניות – המליציה הברוטאלית שתפקידה לדאוג לכך שאיראן תישאר מוסלמית – כי ההפגנות 'הידרדרו' ויהיה צורך לרסן אותן. "אם אנשים יצאו לרחובות בגלל מחירים גבוהים הם אל היו צריכים לצעוק סיסמאות כאלה ולהרוס רכוש ציבורי ומכוניות", הוא הכריז. בעיתות בהן המשטר מרגיש במצוקה הוא משגר את משמרות המהפכה לעבוד לצד המשטרה לרסן אזרחים – ואין סיבה לחשוב שזה לא יקרה גם הפעם.

ומה התגובה מארצות הברית? באופן מסורתי, הבית הלבן תמיד קורא לממשלת איראן לנהוג באיפוק מול הפגנות אזרחיות. הבית הלבן הזה עשה אותו הדבר, אבל בסגנונו הייחודי של הנשיא טראמפ. "יש דיווחים רבים על הפגנות לא אלימות של אזרחים איראניים שנמאס להם המשחיתות של הממשל והאופן בו הוא מבזבז את העושר של האומה כדי לממן טרור בחו"ל", צייץ טראמפ בחשבון הטוויטר שלו. "הממשלה האיראנית צריכה לכבד את זכויות העם, כולל הזכות להבעה עצמית. העולם מסתכל!"