הרב שטיינמן: "כל דבר טוב שעושה הבן – מעלה את נשמת הוריו"

1. תפילה זה דרבנן, חסד זה מן התורה: אברך אחד בא לפני רבי אהרן לייב בשאלה: "אני מתפלל שחרית בישיבת פוניבז', ומבקשים ממני לבוא לבית האבל, למנין. השיבו רבינו: 'תפילה בישיבה זה ענין גבוה מאד, חשוב ונשגב, אבל צריך לדעת שתפילה עם כל מה שגבוה זה דרבנן, וחסד זה מן התורה!'

2. העיקר בקדיש – 'אמן יהא שמיה רבא': היה זה לאחר שיחתו של מרן הרב שטיינמן בכולל פוניבז', ידידי הרה"ג ש"ו, אברך צעיר, שהיה בתוך שנת האבל על אביו ניגש לפני העמוד להתפלל ערבית ולאחר "עלינו" אמר את הקדיש.

והנה ניגש אליו אחד בטרוניה: 'למה אמרת קדיש אחרי עלינו?! הקדיש הזה שייך לרב שטיינמן... כיון שהוא אינו יודע יום פטירת הוריו הוא אומר תמיד את הקדיש בסוף התפילה...'

סיפר: 'הרגשתי לא נעים, ניגשתי אל מרן וביקשתי סליחה: 'אני מתנצל, גנבתי לרב את הקדיש? לא ידעתי שהרב מקפיד לומר קדיש על הוריו'.

רבי אהרן לייב חייך חיוך רחב והרגיע אותי: דבר ראשון, אין פה כלל שאלה, אני לא יודע מתי היארצייט של הורי ואצלך זה חיוב. דבר שני, קדיש זה לא משהו ששייך למתים, קדיש זו המצוה הכי גדולה שמצאו לעשות לעילוי נשמת הנפטר - קידוש ה'. מכל מקום עיקר הקדיש זה מה שאומרים "אמן יהא שמיה רבא", מה איכפת לי מי אמר את הקדיש, העיקר אמרתי "אמן יהא שמיה רבא!" הכל בסדר'.

3. כל דבר טוב שעושה הבן – מעלה את נשמת הוריו: בפעם אחרת שאל את מרן אם צריך להתעקש על הקדיש, אם מותר לוותר? רבי אהרן לייב השיב: זה קידוש ה'?! מה יגידו, הוא הצדיק לא מוותר... לא רק קדיש זה עילוי נשמה, כל מצוה, כל דבר טוב שעושים זה לעילוי נשמת ההורים. בן לא צריך להתכוון לזכות אביו, לא צריך להגיד 'לעילוי נשמת' - הכל מכוחו!

4. "העיקר זה לקדש שם שמים": הרב שטיינמן זצ"ל נהג לספר את המעשה הבא, אודות הרב שלמה לורנץ, שבעת היותו ח"כ היה עסוק יום שלם באיזה ענין. בלילה נזכר שלא אמר קדיש, שהיה בתוך השנה על אמו. בא אל מרן החזון איש ואמר: 'אני פורש מעסקנות, אם הגעתי לדרגה כזו שאני לא אומר קדיש על אמי...'

השיבו החזון איש: "עשית קדיש! העיקר זה להגיד קדיש?! זה לעשות!"

5. תשובה בת 2 מילים: מספר חודשים לפני פטירתו של הרב שטיינמן זצ"ל, הוא אושפז בבית החולים בעקבות דלקת ריאות קשה והיה בסכנה גדולה. בניסי ניסים ניצל הרב ושוחרר לביתו. בהגשת כתב השחרור אמר לו הרופא בחיוך: "הרב יודע שהוא חי בניסים ממש". השיב לו הרב בשתי מילים: "גם אתה". זאת עלינו לזכור: כל נשימה ונשימה, כל רגע של חיים זהו נס. כי אדם זקן וצעיר, בריא וחולה - חי באותו נס.

באדיבות 'נר לשולחן שבת'.