הרב יצחק זילברשטיין
הבחור התרגז על הזקן, ועשה את אשר לא ייעשה!
הבחור התרגז מאוד, וחמתו בערה בו, והוא נסע חזרה ל- - -שכונת בית וגן, והוריד את הזקן בדיוק באותה צומת בה העלהו לרכבו, ונסע לדרכו. נורא ואיום!
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- פורסם ט"ז טבת התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצ"ל, מראשי ישיבת מיר, שנפטר לפני שנים אחדות, הביא בקונטרס הדרכה לתקופת השידוכים, סיפור נורא, המחדד את המסר שיש דין ויש דיין, ואדם העושה מעשים שאינם כשורה, לא יימלט מן הדין.
הגרא"ב פינקל זצ"ל מספר, שידוע לו על מקרה של בחור שנהג במכונית, ויצא משכונת 'בית וגן' בירושלים, לכיוון מרכז העיר. בצומת היציאה מן השכונה, הוא פוגש באדם קשיש, המשרך את דרכו בכבדות ובקושי רב.
"לאן אתה צריך להגיע?", שאלוֹ הבחור. הזקן השיב שצריך להגיע לרחוב פלוני, הנמצא בדיוק באותו איזור לשם נוסע הבחור.
הבחור העלה את הזקן לרכבו, ונסע לכיוון היעד. כשהגיעו אל רחוב הסמוך ליעד, אמר הבחור לזקן: "הרחוב שאתה צריך להגיע אליו, נמצא כאן בסמוך, ולכן אבקש שתרד כאן, כי הכניסה עם הרכב עד לרחוב ההוא תאריך לי את הנסיעה בכמה דקות, וכיון שזמני מצומצם מאוד, אבקש שמכאן תמשיך קצת ברגל".
הישיש שומע את הדברים, ומבקש בכל זאת מהבחור "אנא תיקח אותי עד לכתובת אליה אני צריך להגיע, כי ההליכה קשה עלי".
למרבה הפלא הבחור מסרב, וטוען שוב שזמנו קצר...
ושוב, הזקן מבקש, והבחור מסרב. הזקן ממשיך ומתחנן להסיע אותו עד ליעד, ומסביר "אם הייתי נוסע באוטובוס, גם אז הייתי מגיע עד לכתובת ההיא, ועל אחת כמה וכמה במונית...". אבל שוב הבחור נותר בסירובו המוחלט ומתעקש שהזקן ירד דווקא כאן.
הזקן ממשיך להתחנן, ומה שקורה עכשיו, הוא בבחינת הבלתי-ייאמן...
הבחור התרגז מאוד, וחמתו בערה בו, והוא נסע חזרה ל- - -שכונת בית וגן, והוריד את הזקן בדיוק באותה צומת בה העלהו לרכבו, ונסע לדרכו. נורא ואיום! (לא היה לו זמן להיכנס כמה רגעים לאותו רחוב, אך לחזור דקות ארוכות לבית וגן כן היה לו זמן...).
והנה, חלפו מספר חודשים, והבחור שלנו המצוי בתקופת שידוכין, נפגש כמה פגישות עם משודכת פלונית. הכל התנהל למישרין, והבחור והבחורה החליטו להתארס בשעה טובה.
בגלל המהירות שבה התנהלו העניינים, לא הספיקו הסבים והסבתות משני הצדדים להגיע ל'וורט'. המשפחות המחותנות סיכמו שמסיבת האירוסין תיערך ברוב פאר והדר בעוד יומיים, באולם פלוני.
והנה, הבחור היקר שלנו מגיע למסיבת אירוסיו, כשכולו זורח מאושר. הוא נכנס לאולם-השמחה, לוחץ את ידי הקרובים, ולפתע, כמעט נפל מתעלף...
היה זה כאשר ניגש ללחוץ את ידיו של הסבא מצד אֵם הכלה. חשכו עיניו להיווכח, שהמדובר בלא אחר מאשר - היהודי הזקן ההוא, שעלה לרכבו בצומת היציאה מ'בית וגן'...
גם הסבא הכיר את הבחור-החתן, ובו-ברגע החל לצעוק כלפי חתנו, אבי הכלה: "תגיד לי אתה נורמאלי?! איזה חתן הינך לוקח לבִּתך?! הרי מדובר בבחור מושחת-שבמושחתים!!!"
ובו-ברגע התבטל השידוך! (הבחור החזיר את הזקן לביתו, ומן השמים סובבו שגם הוא יחזור בבושת-פנים ובפחי-נפש הביתה לאחר שהגיע למסיבת אירוסיו...)[1].
[1] שאלנו את מו"ר שליט"א: סתם אדם (שאינו הסבא של המאורסת) שרואה אצל בחור משודך כזו הנהגה נוראה בשעת זעמו, האם צריך להודיע על כך למשפחת המשודכת (הגם שראה זו רק פעם אחת, ואולי זו מעידה חד-פעמית)?
השיב מו"ר שליט"א: לימדונו חז"ל (בבא בתרא ט"ז:): "אין אדם נתפס בשעת צערו" (כי אין דעתו מיושבת עליו מחמת צערו. רבינו גרשום). ובפסיקתא זוטרתא (שמות ה'-כ"א) נאמר: "אין אדם נתפס בשעת כעסו" (ולכן לא נחשב לדתן ואבירם עוון על שאמרו למשה ואהרן "אשר הבאשתם את ריחנו"). ויעויין בשו"ת הרשב"א (א'-תקע"א), שיש מקרים שאדם פטור מעונש על מה שעושה בשעת כעסו, "כי בשעת הכעס הרי הוא כשוטה, ואין ה' ומצוותיו כנגדו באותה שעה".
ולפיכך, הואיל וטרם הפגישות ביררו אודות הבחור, וככל הנראה שמעו שהגון וראוי הוא, וגם התרשמו ממנו לטובה במהלך תקופת הפגישות, ממילא יש מקום לתלות שהתפרצות הכעס שלו היתה מעידה חד פעמית, וכאמור, אין אדם נתפס בשעת כעסו, (וגם קיימת קצת תלונה על הזקן, שלא היה לו להתעקש ולנסות להכריח את האיש שגמל עמו חסד, להמשיך בנסיעה, כאשר הוא ממהר לדרכו), ולכן אין לספר זאת למשפחת הכלה.
ואמנם לסבא עצמו מותר לספר ולגרום לביטול השידוך, כי רשאי להחליט שאינו מעוניין באחד כזה לנכדתו, מכל מקום אדם אחר לא יגלה זאת, אלא אם כן ידוע לו שמצד מהותו ואופיו מדובר בבחור מושחת שרגיל לכעוס ולזעום.
לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>