במחשבה תחילה לפרשת שמות: חסר ההשכלה שהביס את הפרופסור

"טויוטה תעצור בצד!"

השוטר הנרגז יוצא מרכב השיטור, ניגש למושב הנהג ורואה קשיש כבן 83 יושב ותוהה מדוע עצרו אותו.

"אתה נורמלי?!" תוהה השוטר באוזני הקשיש, "מה אתה נוסע במהירות כל כך גבוהה, לאן יש לך למהר. ועוד בגילך?..."

הזקן הצטדק: "אני חייב להגיע מהר-מהר ליעד, לפני שאשכח לאן רציתי להגיע"...

* * *

הגזירה הנוראה של פרעה על ילדי ישראל, לא פוסחת גם על ביתו של עמרם, מנהיג הדור. כאשר נודע למצרים על לידתו של משה, לקחה יוכבד את בנה הפעוט ושמה אותו בתיבה בסוּף. מה חשבה האם הצדקנית להרוויח במעשה זה, לא מתואר בפסוק, אולם נקודה אחרת מדגישה התורה ומייחדת לה פסוק שלם:

"ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה ייעשה לו".

מרים הנביאה, אחותו הגדולה של משה עומדת מן הצד, ליתר דיוק "מרחוק", ורוצה לדעת מה יעלה בגורלו של אחיה הצעיר.

לכאורה, אם רוצים לדעת טוב יותר את שעתיד להתרחש, יש לעמוד קרוב ככל האפשר למקום ההתרחשות. לא בצורה שתחשוף את עמידתה שם, אבל בוודאי שעמידה "מרחוק" ממעיטה ביכולת לדעת את אשר יארע. מה חפצה אפוא התורה ללמדנו לדורות ממעשה זה של מרים הנביאה?

פרופסור גדול שנסע לצורך מחקרו למדינה נידחת שמרבית תושביה נבערים מדעת, הוצרך לחצות את הנהר כדי להגיע לנקודה כלשהי. על שפת הנהר עמדו מקומיים רבים ליד סירותיהם הקטנות, תמורת תשלום הם מוכנים להעביר את כל מי ומה שיבקשו.

סיכם הפרופסור מחיר עם אחד מהם והתיישב בסירה. נאמר לו שמשך ההפלגה הנו כמחצית השעה. בדקות הראשונות הסתכל הפרופסור על הנוף, על מי הנהר הזורמים בעוז ועל הצמחים שלא הכיר ממקום מגוריו. לאחר מכן החל להסתקרן וניסה לתהות על קנקנו של בעל הסירה, אפשר ויפיק מכך תועלת בהמשך מחקרו.

"אמור לי בבקשה", שאל הפרופסור את בעל הסירה, "האם למדת מתמטיקה אי פעם?"

בעל הסירה הניד בראשו לשלילה. "אינני יודע מה זו מתמטיקה, אדוני", השיב בנימוס.

הפרופסור עטה ארשת חשיבות והפטיר: "אם אינך יודע מתמטיקה, איבדת רבע מחייך"...

בעל הסירה שתק והמשיך בדרכו. לאחר מספר רגעים מכחכח הפרופסור בגרונו ושואל שוב: "האם למדת פילוסופיה מימיך?" בעל הסירה השיב שוב שאינו יודע מה הפילו-משהו הזו. להוריו לא הייתה האפשרות להקנות לו השכלה, משחר נעוריו מצא עצמו עמל מדי יום להביא מזון לפיו ובהמשך כדי לפרנס את ביתו וילדיו.

"דע לך שאיבדת עוד רבע מחייך", נידב הפרופסור אבחנה פרופסורית בחינם.

שתיקה מביכה השתררה ביניהם, לפניהם דרך של עוד מספר דקות שיוט עד שיגיעו לגדת הנהר השנייה. בעל הסירה ידע שאין ברשותו מענה חכם לפרופסור המתנשא, לפיכך שתק וחיכה שיגיעו למחוז חפצם והוא לא יראה את הגאוותן הלזה יותר, אולי אפילו לעולם...

"ומה בקשר לאסטרונומיה?" שאל הפרופסור בלהיטות כמי שמתאמץ לעשות ברגע אחד את עסקת חייו, "אסטרונומיה למדת?"

במקום לענות התמקד בעל הסירה במאמצים לייצב את סירתו. הגלים התגברו ומזג האוויר נעשה סוער מאוד. לאחר כמה רגעים זורק בעל הסירה שאלה מעבר לכתפו, מרים את קולו במאמץ כנגד הרוח שהחלה לשרוק בעוז: "אמור לי, כבוד הפרופסור, האם למדת אי פעם לשחות?"

הפרופסור השיב בשלילה. הוא עוסק בפיתוח השכל וההיגיון, שרירים ומקצועות הגוף זה עסק לבורים שלא שפר עליהם מזלם. הוא לא למד שחייה.

"אם כן", נד בעל הסירה בראשו למראה מי הנהר השוצפים, "דע לך שאיבדת את כל חייך"...

* * *

בספר "צמח דוד" הביא מספרים הקדושים רמז בדברי הפסוק שלפנינו: "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה ייעשה לו", וכה דבריו: "אחותו" היא רמז לחכמה, כפי שאמר שלמה המלך (משלי ז, ד) "אמור לחכמה אחותי את".

מרים הנביאה מלמדת אותנו יסוד גדול בנוגע לחכמה: מי שרוצה לזכות לחכמה, עליו להתייצב "מרחוק". מי שמרגיש ש"מגיע לו", שהוא "ראוי" לחכמה, הרי שככל שירגיש קרוב יותר וראוי יותר, כך תרחק ממנו החכמה.

לבד מנזקיה הידועים של הגאווה, בנוגע לחכמה הגאווה מזיקה בצורה ישירה להשגת החכמה והידע. המתגאה הוא כאותו זקן שנוסע במהירות וסבור שבכך יגיע מהר יותר למטרתו, אולם דווקא ההרגשה שהוא ראוי, עומדת בעוכריו.