היהודי נקנס בסכום רב בגלל הדריכה על השטר הירדני

להלן שאלה מעניינת שנשלחה אל מו"ר שליט"א מאת איש עסקים נכבד:

לכבוד הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א,

לפני מספר חודשים נאלצתי לטוס לרגל עסקיי למדינת ירדן. באחד הימים בהם נשבו רוחות זעף באזור בו ביקרתי, עמדתי לקנות דבר מה מרוכל מקומי, ותוך כדי ששלפתי את תכריך השטרות הירדנים מכיסי, התעופף לפתע מידי אחד השטרות. רצתי מיד כדי להשיגו, וכדי שלא ימשיך לעוף ברוח הסוערת, הנחתי את רגלי על גביו.

פתאום הבחנתי בשוטר ירדני שרץ לעברי בפנים חמורות סבר...

השוטר עומד ומודיע לי בתקיפות: "אני מיד רושם לך דו"ח על עבירה פלילית חמורה! אתה נקנס כאן ועכשיו באלף דינרים ירדנים!!".

"על מה ולמה?!" תמהתי למולו; והלה הגיב בזעם: "אתה עוד מעיז לשאול למה!... הרי דרכת על השטר הירדני!".

"נוּ, אז מה קרה, וכי אסור לי לדרוך על השטר שלי כדי להצילו?!", המשכתי לשאול בפליאה.

וכאן השוטר הסביר לי: "תראה ידידי, כנראה שאינך מקומי ולא מודע לחוקי הממלכה; על גבי השטר, טבועה תמונתו של אדוננו מלך ירדן, והחוק כאן קובע, שקנס כבד יושת על אחד שיתחצף לדרוך על השטר בו מופיעה תמונת מלכנו!".

השוטר הפטיר באומרו: "כעת תשלם אלף דינרים, אך תדע שאם חלילה תדרוך שוב על גבי שטר, אתה צפוי למשפט ולמאסר...".

בלית ברירה שילמתי את הקנס, אבל למדתי לעצמי, שם ברחובה של עיר בממלכת ירדן, קצת מושגים ב'מלכות'...

סיפורי עדיין לא נגמר.

בחלוף כמה שבועות, הלכתי ברחובה של עיר, כאן בארץ הקודש. בידיי החזקתי דף צילום של גמרא, וחזרתי על הסוגיה הנלמדת בדף היומי. באותו יום שרר מזג אוויר סוער, ולפתע, הגיע משב של רוח עזה, שהעיפה לי את דף הגמרא מהידיים.

רצתי על מנת לתפוס את הדף הקדוש, וחשבתי בליבי שעד שאתכופף להרימו, הרוח תטיס אותו הלאה, ולכן עמדתי לדרוך עליו, אלא שפתאום, אחזה בי חלחלה...

נזכרתי בהתרחשות שאירעה לי בירדן, וחשבתי בליבי - אם כבודו של מלך בשר ודם כך הוא, וכי כבודו של אלוקינו ישתבח שמו, יהא ח"ו פחות?! אך מאידך, אם לא אדרוך על הדף, אני עלול לאבדו לגמרי.

אודה לתשובת כבוד הרב - האם אכן יש להימנע מלדרוך על גבי דף הגמרא, כדי לא לאבדו?...

השיב מו"ר שליט"א:

אם היינו לומדים את גדרי ביזיון כתבי הקודש ודיני השמירה עליהם, מחוקי הממלכה הירדנית, אכן היה מקום ל'הרגשים' שעלו בליבו של השואל... אמנם, ברוך ה' יש לנו את תורת ה', גמרא ושולחן ערוך, ועל פיהם בלבד אנו דנים בהלכה.

ובכן, מצינו במסכת ברכות (י"ח., ובשו"ע יור"ד סי' רפ"ב ס"ג), שהרוכב על החמור ומוביל עמו ספר תורה, ומתיירא שהספר תורה ייגנב ויתבזה על ידי גנבים וליסטים נכרים, אזי מותר לרוכב להניח את הספר תורה על גבי החמור, ולהתיישב עליו! כיצד מותר לרוכב לשבת על הספר תורה, וכי אין בכך ביזיון? - התשובה היא - זהו כבודו של הספר תורה, להצילו מביזיון וחילול נורא. (וכל זאת באופן שאין דרך אחרת לשמור עליו מלבד אופן זה של הישיבה על גביו).

וכך גם נאמר בנידון שלפנינו - עדיף לדרוך על גבי דף הגמרא ולהצילו, מאשר יגיע הדף לכלל איבוד וביזיון.

ונוסיף לספר: בחורים בני תורה מישיבת נובהרדוק, הוכנסו לאחת הגיטאות בתחומה של רוסיה, וחיפשו תחבולות, כיצד להכניס מסכתות גמרא אל בין חומות הגיטו, למרות הסכנה העצומה שבדבר.

המוח היהודי שלא שבת מעודו, המציא פטנט מעולה. ישבו הבחורים והעלו המצאה שכזו: כיון שהרוסים הארורים התירו להכניס לגיטו קופסאות גבינה למאכל, יבקשו בני הישיבה מחבריהם שנותרו מחוץ לגיטו, שיעטפו את הגבינה בדפי הגמרא. בצורה זו, לא ירגישו הרוסים שמדובר בדפי קודש, שהרי הם לא יאמינו שבני הישיבות מתנהגים כך ו'מבזים' את דפי הגמרא...

וכך הווה. היום דף, מחר דף, מחרתיים עוד דף, וכך השחילו יהודים מבחוץ אל בני התורה מסכתות שלימות.

אלא שבין-לבין התעוררה השאלה: האם מותר לעשות כדבר הזה, לעטוף גבינה בדפי גמרא?

את השאלה הריצו אל אחד מגדולי הפוסקים בדור ההוא, שפסק שזה הוא כבודה של התורה, שילמדו בה כך... והוא הדין בענייננו!

לסיכום: מותר לדרוך על גבי דף של כתבי הקודש שעומד לעוף ברוח (באופן שלא ניתן לתופסו בדרך אחרת), על מנת שלא יגיע לכלל איבוד וביזיון.

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.