אחראי העיזבון לא הסכים ליתן את שכר הש"ץ, מחמת היותו ’בעל מחלוקת’

מעשה בזבולון הישיש, שעמד לעזוב את העולם כשהוא ערירי רח"ל, ופנה אל ראובן, יהודי בעל קול ערב, והציע לו: "אני מחפש אחר אדם שבשנה הראשונה לפטירתי, ישמש מידי יום ביומו כשליח ציבור, לעילוי נשמתי, ובתמורה יקבל סך של 20 אלף דולר. האם כבודו חפץ בעסקה?..."

ראובן הסכים בחפץ לב, ובירר: "מתי אקבל את התשלום?". השיב זבולון: "כעבור שנה מהפטירה. ביום פקודת שנתי, תפנה אל ידידנו שמעון, אותו מיניתי כמנהל העיזבון שלי, והוא יתן לך את שכרך".

לא חלפו ימים רבים, והנה הגיעה הידיעה אודות פטירת זבולון.

כבר מהיום הראשון, ראובן נכנס לבית הכנסת, וניצב ליד עמוד השליח ציבור, כדי 'לתפוס' את העמוד לעצמו. במשך הימים והשבועות הבאים, התלקחו בבית הכנסת מחלוקות קשות, בדבר תפיסתו של האיש את העמוד מידי יום.

בעלי-יארצייט ובעלי-שמחות, דרשו לשמש כשליחי ציבור, אך ראובן לא וויתר בשום אופן (כי ידע שהדבר תלוי בתשלום שכרו...). ראובן נלחם בכל גבאי שהתקרב אליו כדי לבקש ממנו לעזוב את העמוד, ובסיכומה של שנה, הצליח להדיח ולסלק שלושה גבאים, לאחר ששפך את דמם ברבים... יצויין, כי הציבור שמח שראובן ישמש כחזן, מחמת קולו הערב, (כך שלא עמד להתפלל כנגד 'רצון הציבור').

והנה הגיע היום המיוחל - יום פקודת שנתו של זבולון.

ראובן פונה אפוא לשמעון, ודורש לקבל לידיו את שכרו.

ומה משיב לו שמעון? - "אתן לך בשמחה, אך רק לאחר שתמציא לי על כך אישור מ...הרב!"

"אישור מהרב?! - הזדעק ראובן - וכי זבולון התנה את קבלת שכרי באישור כזה?!"

"ראה נא - הסביר שמעון - המצוות שקיימת, היו כרוכות בעימותים ומחלוקות נוראיות; את הגבאי פלוני זרקת מבית הכנסת בבוז, ואת האחר ביזית ברבים, וכו' וכו'... ובקיצור, נהגת ממש כ'קורח', וככזה, אני מסופק אם מגיע לך השכר?..."

לעומתו טוען ראובן: "מה שעשיתי מחלוקת עם הגבאים, זה נוגע לחשבונות השמיים שלי בלבד, אך אין זה שייך לעצם המצוה שקיימתי במסירות ושלימות, ולכן מגיע לי שכר פעולתי..."

ובכן, באים השניים אל מו"ר שליט"א ושואלים: האם יקבל ראובן את השכר המובטח לו מאת העזבון של הגביר זבולון?

השיב מו"ר שליט"א:

כתב ה'ערוך השולחן' (או"ח סי' נ"ג סעיף כ"ב): "אם רוצה אדם לשמש כשליח ציבור, ורואה שישנם כאלו שאינם רוצים בו, אפילו אם הם יחידים, אזי אם יש בו יראת שמים - יברח מהעמוד! וכל מצוה שהיא במחלוקת - אינה מצוה!".

וממילא, מצוה כזו שבאה עם מחלוקת, בוודאי אינה יכולה לגרום לעליית נשמה, אלא רק להיפך, לירידת נשמה, ומשכך, אין ליתן לראובן את הכסף.

עוד יש לציין לדברי החתם סופר (שו"ת, יו"ד סי' שמ"ה, בשם השב יעקב), שכל מי שאומר קדיש שמגיע לחבירו, לא הועיל לעצמו, ולא הפסיד לחבירו, שמכל מקום עולה הקדיש לנשמת מי ששייך לו, שהרי קמיה שמיא גליא למי באמת הקדיש שייך.

וגם בענייננו - אם חטף ראובן האלים את הקדיש של פלוני, הרי שהקדיש למעשה עלה לעילוי נשמת אותו פלוני ולא לעילוי נשמת זבולון, וממילא, אם דורש ראובן תשלום, אין לו לדרוש מכספו של זבולון, אלא ילך ויבקש את השכר מאותו פלוני שהתפלל לעילוי נשמתו...

לסיכום: אין ליתן לראובן כלום מכספי העיזבון!

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.