הכרעת ספק על פי פסוק בעלייה לתורה

להלן מכתב עם שאלה מעניינת ששלח בחור יקר, המצוי בתקופת השידוכים, למו"ר שליט"א:

לכבוד הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א...

לפני מספר שבועות, הוצע לי שידוך עם בחורה פלונית. מיצינו את הפגישות, וכעת עלי להכריע - האם אסגור את השידוך עמה או לא. ההתלבטות אצלי קשה מאוד, כי מצד אחד יש בה הרבה מעלות, אך מאידך, יש בה כמה תכונות שאינן מתאימות לי כל כך (אמנם אינן נוגעות למדת יראת השמים שלה והקפדתה על שמירת המצוות).

תקופה ארוכה אני מתחבט כיצד לנהוג, ואיני יודע להשית עצות בנפשי. והנה, בשבת פרשת וארא, הוזמנתי לעלות לתורה לעליית שני, (מאחר ואירע שלא נכח כהן בבית הכנסת, העלו אותי לשני על אף שאני ישראל).

לפתע, כאשר הגיע הבעל-קורא לפסוק: וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה (שמות ו', כ"ג), צצו ועלו מיד במוחי דברי רש"י הקדוש (על פי הגמרא בב"ב ק"י.): "מכאן למדנו, שהנושא אשה צריך לבדוק באחיה", (חז"ל למדו זאת מכוח השאלה, מדוע הוצרכה התורה לציין שאלישבע היתה אחות נחשון, הרי לאחר שכבר כתוב שהיתה 'בת עמינדב', כבר נדע שהיא 'אחות נחשון'? - אלא, שבאה התורה ללמדנו בכך, שהנושא אשה יבדוק תחילה באחיה, לפי שרוב הבנים דומים לאחי האם[1]).

ובכן, אני מתבונן על הפסוק וחושב לעצמי - הן למשודכת זו יש אח יחיד, שהינו מופלג בתורה ומעוטר בכל המידות הטובות, ואם כן, שמא מן השמיים קיבלתי 'הנחייה' כיצד אכריע בשאלה הגורלית שכה מטרידה אותי...

האם אכן אוכל להשתמש בפסוק זה שהזדמן לי בעלייתי לתורה, או שאין לכך משמעות אלא זה סתם גורל ו'ניחוש'...?

השיב מו"ר שליט"א:

פסוק המזדמן בתורה

כתב הרמ"א (יו"ד סי' קע"ט ס"ד): "מותר לומר לתינוק: פסוֹק לי פסוקיך", וכתב הש"ך: "משמע שדעת הרב, שאפילו לעשות מעשה ולסמוך לעתיד על הפסוק מותר, משום דחשיב קצת נבואה". והביא רבינו החיד"א (שיורי ברכה שם אות ו') בשם המהריק"ש, שמצינו ביאשיהו המלך שעשה מעשה על פי פסוק שמצא בספר תורה שגלול היה לפניו, (על פי הפסוק שנגלל לפניו, הסיק שיש לגנוז את הארון, יעויין ביומא נ"ב:). וחז"ל אמרו (בילקוט משלי סי' רי"ט) "אם ביקשת ליטול עצה - מן התורה הווי נוטל", כי היא חיינו! ומשמע שאפשר ליטול עצה מן התורה, על ידי פסוק שהזדמן לו, (ויעו"ש בהמשך דברי החיד"א).

בדיק בסִפרא

מצינו בעניין זה דברים מאלפים ב'חתם סופר' (על התורה, דברים עמ' קנ"ז), שכתב לפרש את הפסוק בתהילים (קי"ט, כ"ד) "גם עדותיך שעשועי אנשי עצתי", על דרך מה שמצינו בגמרא (חולין צ"ה:) ששמואל בדיק בספרא (שהיה בודק אם מוצא פסוק טוב או לאו. ויעויין בשה"ג שעל הסמ"ג לאוין נ"א, שכתב שדבר זה הוא כעין נבואה), וזהו שנאמר במלך "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו" (דברים י"ז, י"ט), דהיינו, שבספר תורה יקרא כל קורות ימי חייו, והיינו 'אנשי עצתי', על דרך 'בדיק בספרא'.

אמנם - ממשיך החת"ס - אין זה חידוש כל כך, כי זה כעין גורל, אבל מה שיותר נפלא הוא, שכמה פעמים בדרך שעשועי דאורייתא, בלא כוונת מתכוון, מוצֵא הלומד בשיעור היומי או בפרשת השבוע מעין המאורע שלו. והנה למשל רבינו יאיר בכרך זצ"ל, הרהר, איך יקרא את שם ספרו. שמו היה 'יאיר', ושם זקנתו שגידלתו במסירות היה 'חוה', וחפץ היה להנציח גם את שמה בספרו. והנה, הוזמן הגאון לעלות לתורה, וקראו לפניו את הפסוק: "ויקרא אותם... חוות יאיר עד היום הזה", ובפסוק זה, שמשלב גם את שם זקנתו הצדקת וגם את שמו, מצא את שם ספרו: "חוות יאיר"! (ויעויין בהקדמתו לחוות יאיר).

רמזים מקריאת התורה

בספר 'מלך ביופיו' (עמ' 617) מובא, שרבינו יחזקאל אברמסקי זצ"ל רגיל היה לומר: "יהא כלל זה נקוט בידך: כאשר קוראים לאדם לעלות לתורה, בוודאי רמזו לו משמים, באותה פרשה שקראו לפניו, עניין מסויים ששייך בייחוד אליו!". ומסופר שם, שרבינו הגר"י אברמסקי עצמו, לאחר עלייתו לתורה, נהג ללמוד את אותה קריאה שקראו לפניו עם כל המפרשים, וממנה למד רמזים למאורעות השונים שהתרחשו בחייו באותה תקופה.

קְרא אשכח

כאשר הצגתי את הדברים לפני גיסי, מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, אמר מרן, שעוד בטרם בואנו לדון בשאלה אם לסמוך על הפסוק המזדמן או לא, יש לדעת שאם התורה מורָה לנו 'לבדוק באחיה', והאח הוא אכן בחור מצויין, אפשר לסמוך על כך ולגמור את השידוך!

ובעיקר הנידון, אמר לי גיסי שליט"א שתי ידיעות מעניינות: במקומות רבים בש"ס מצינו שמביאה הגמרא ראיות מפסוקים בנוסח: אמר חכם פלוני 'אמר קרא', או 'קרא כתיב', וכדו', ולעומת זאת, במקומות ספורים בלבד, שינתה הגמרא וכתבה: 'קרא אשכח ודרש' (בחגיגה ט"ו:, זבחים ס"ב. ועוד), הגמרא לא כתבה בסתם 'קרא דרש', אלא קרא אשכח ודרש - וביאור הדברים, שהאמורא 'אשכח' קרא - מצא פסוק, דהיינו הגיע לפסוק בדרך 'מציאה' (שבאה בהיסח הדעת. סנהדרין צ"ז.), ועל ידי מציאה זו שזימנו לו משמיא, הבין כיצד לדרוש את ההלכה.

לשם שבו ואח-למה

הוסיף גיסי שליט"א לספר מעשה מופלא: לפני למעלה ממאתיים שנה, היתה בחורה שעמדה להשתדך עם בחור ירא ה'. אלא, שטרם האירוסין, מגלה הבחורה, שלבחור יש אח שיצא לתרבות רעה, רח"ל.

הבחורה מאוד חששה לגשת לשידוך, מי יודע, חשבה בליבה, שמא רוח הקלקול ועזיבת הדת, תחלחל גם ללב האח המשודך, אולי תשפיע על בניי שיהיו דומים לאח אביהם...

החליטה לפנות עם שאלתה כבדת-המשקל אל אדוננו הגאון מווילנא זי"ע.

הגאון ערך 'גורל הגר"א', והפסוק שיצא בגורל היה - - - לֶשֶׁם שְׁבוֹ וְאַחְלָמָה (שמות כ"ח, י"ט). פסוק זה מונה את שלושת האבנים שהיו קבועים בטור השלישי של חושן המשפט, אך לענייננו, אמר הגר"א, שיש לפנינו הוראה בדרך רמז בדבר שאלת השידוך, והיינו: "לשם שבו" - יש להתייחס רק לשמו הטוב של החתן עצמו, "ואח - למה?" - מדוע צריכים להתחשב באחיו, מה איכפת לנו מיהו אחיו של החתן?...

נשאל הגר"א: הן הורונו חז"ל לבדוק באחי האֵם?... והשיב: רק כלפי האחים של הכלה אמרו שיש לבדוק בהם, אבל לא באחי החתן...

לסיכום: יש מקום גדול להסתמך על הפסוק בעלייה לתורה בדבר סגירת השידוך. (ועל כל פנים יש להפנות כל שאלה כעין זו להכרעת גדולי תורה).