בעל האירוע גילה שרב המלצרים עושק את עובדיו - האם ישלם להם בעצמו?

מעשה בראובן שערך אירוע גדול באחד מהיכלי השמחות היוקרתיים. לקראת תום האירוע, שהיה מוצלח ביותר, פונה הטבח הראשי אל ראובן ושואלו: "איך היה האוכל?". האיש השיב: "יבורכו ידיך, הכל היה משובח ונפלא".

וכאן מגלה לו הטבח מתוך צער רב: "רב המלצרים שנתחייבת ליתן לידיו את הדמי השירות (ה'טיפ') עבור המלצרים והטבח, הינו נוכל גדול, מעולם לא נתן לי פרוטה מדמי השירות... אנא רחם עלי ותן לי את דמי השירות".

ראובן תמה: "מדוע אם כן אינך תובע אותו לדין?!", והטבח משיב: "אם אתבע אותו - אאבד לאלתר את עבודתי...".

מאוחר יותר הגיעו עוד שני מלצרים, וגם הם התחננו לקבל את דמי השירות, "כי אין סיכוי שנקבלו מרב המלצרים השרלטן...". 

והנה, ראובן התרשם שהעובדים דוברי אמת, וכבר קודם לכן הרגיש שאותו רב מלצרים עושה רושם של אדם לא הגון. ובא ושואל: את דמי השירות המלאים אאלץ בכל מקרה ליתן לרב המלצרים (כפי שסיכמתי עמו. ולא אוכל להוכיחו על העוולה שנוהג כלפי עובדיו, כי אגרום לפיטוריהם); אך שאלתי היא, מהי מידת חיובי כלפי הטבח ומלצרים אלו? האם ראוי מצד הכרת הטוב, או מצד עיקר הדין, שאתן להם את דמי השירות, או שמא לא עלי תלונתם, אלא על רב המלצרים, (ומבחינתי, ה'עומד מולי' הוא רב המלצרים בלבד)?...

השיב מו"ר שליט"א:

בעל האירוע נתחייב ליתן את הכסף דווקא לרב המלצרים, ולשאר העובדים מן הדין אינו חייב מאומה, (ורק מצד ה'רגש' יש מקום להכיר להם טובה, אך לא בתורת חיוב).

אולם, אדם שנגלית לעיניו גניבה ועוולה חמורה כל כך שנעשית, עליו לחפש עצה, כיצד ניתן למנוע אותה. והצענו לראובן, שיגש לבעל האולם, ויאמר לו כדלהלן:

חלמתי חלום מאוד מוזר אודות העובדים שלך... בחלום גילו לי, שהעובדים שלך לא מקבלים את שכרם המושלם. לא ייחסתי חשיבות לחלום, אך לאחר הִשנות החלום, בו העובדים שוב נראו עשוקים מאחר ולא באים על שכרם הראוי, החלטתי לפנות ולשאול אותם, האם הדברים נכונים. למרבה הפלא, הם מכחישים בכל תוקף, וטוענים שלא נעשית עמם שום עוולה. (כמובן שמראש צריך ראובן לתאם עם העובדים אודות 'סיפור החלום', שמא יתבדה). לאחר שהחלום חזר בשלישית, החלטתי שבוודאי יש דברים בגו, ולכן באתי לספר לך את דבר החלום, כדי שתטפל בעניין...

על ידי עצה זו, יש לקוות שבעל האולם יבדוק ויגלה אודות גניבת שכרם של עובדיו, ובע"ה הכל יבוא על מקומו בשלום. 

ומסופר במסכת יומא (פ"ג:), אודות בעל אכסניה בשם 'כידור', שנטל במרמה את כספם של רבי יהודה ורבי יוסי, וכדי להשיב לעצמם את כספם, הכניסוהו רבי יהודה ורבי יוסי לפונדק, כדי להשקותו יין, ולאחר שהשתכר ראו עדשים על שפמו, ואז הלכו לאשתו וביקשו בשמו את ארנקיהם. כדי להוכיח שהם 'דוברי אמת' נתנו לרעייתו סימן, 'בשם כידור' כביכול: "בעליך אמר, שתתני לנו את כספנו, וזה לך סימן - שאכלתם היום עדשים"... (לשון רש"י שם). ואכן, אשת כידור האמינה להם, ומסרה להם את ממונם.

סוף הסיפור היה, שכידור הגיע לביתו, וכשגילה שאשתו השיבה את הארנקים, הרג אותה. ויעוין ב'יפה מראה' (על הירושלמי בברכות ח'-ב'), שכשהיה כידור הורג את אשתו, בא בנו למחות בידו, והרג גם את בנו בכעסו, ולאחר שראה את שניהם הרוגים, עלה כידור לגג בעצבונו, והפיל עצמו ומת!

מבואר אפוא, שרבותינו שינו מן האמת על מנת להוציא מהעושק הרשע את טרפו. ואין לתמוה וכי יתכן שיצאה תקלה מתחת ידיהם של התנאים הקדושים בכך שנהרגו האנשים?! - שכן מן הדין רשאים גם למסור גנבים מחריבי עולם כאלו למלכות (שתוציא אותם להורג), כפי שכותב הרשב"א (הו"ד ב"י חו"מ סי' שפ"ח מחודש ח'), כי 'מלך במשפט יעמיד ארץ' (משלי כ"ט), ואם לא ימסרו גנבים מסוכנים לתפיסה, יחרב ישוב העולם.

לכן לסיכום: מצוה על ראובן לספר לבעל האולם את 'סיפור החלום', כדי להציל את העובדים מידו המרשעת של רב המלצרים שעושק אותם.

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.