הבחור רץ לספר לחבירו שעוקבים אחריו...

לפנינו שאלה מעניינת שהגיעה מאת בחור ישיבה יקר:

באחד הימים, ישבתי לתומי באוטובוס בדרכי לישיבה, ופתאום אני שומע את הנוסע שיושב לפנַי, משוחח עם אשתו בטלפון הנייד, ומספר לה שבעוד כמה רגעים הוא עומד להגיע לישיבה, על מנת לעקוב (בחשאי) אחרי הבחור פלוני שהוצע לבִּתם, לראות כיצד הוא מתפלל ולומד, לבחון את הליכותיו והתנהגותו...

הבחור ההוא, שעומדים לעקוב אחריו, היה אחד מחבריי לישיבה, ובהגיע האוטובוס לתחנה, זינקתי מיד החוצה, ורצתי לחדרו... הודעתי לו: "מי שעתיד אולי להיות ה'שווער' שלך, עומד להגיע לישיבה, על מנת לבלוש אחריך...".

כמובן שהבחור (שפעמים רבות מאחר קצת לתפילה) הקפיד הפעם להגיע לתפילה לפני כולם. לאחר מכן בסדר הלימוד, ה'שטייגן' שהוא עשה היה בלתי רגיל...

כעת ליבי נוקפי, שמא לא נהגתי ביושר בכך שגיליתי לחברי אודות המעקב אחריו, כי בוודאי אבי הבחורה לא רצה שיתגלה סודו, והתכוון לצפות בבחור בהתנהלות אותנטית, ולא במעין 'הצגה'. יצויין, שמדובר בבחור טוב ומוכשר, אך הרושם שעשה באותו היום על האיש, היה לכאורה למעלה מטבעו והרגלו.

תשובה:

כיצד ניצל רשב"ג מבושה?

מסופר במסכת הוריות (י"ג:), שרבי יעקב בן קרשי שמע, שכמה חכמים זוממים להעביר את רבן שמעון בן גמליאל מנשיאותו, וזאת על ידי שיבקשו ממנו למסור בפני לומדי בית המדרש שיעור במסכת 'עוקצין', מסכת שלא היתה סדורה בידו. לאחר שלא יהיה בידו של רשב"ג לדרוש בעוקצין, יעבירו אותו אפוא מנשיאותו.

רבי יעקב בן קרשי חשש מאוד שרשב"ג יגיע לידי בושה וביזיון, והחליט להציל אותו מכך.

מה עשה? - הלך וישב לו מאחורי עליית הגג שהיה רשב"ג שוהה בה, ושנה בקול רם את מסכת עוקצין. לאחר שסיים לגרוס אותה ולפרשה בבהירות, חזר לשנותה ולפרשה שוב ושוב.

רשב"ג שמע את קול לימודו, ועלה חשד בליבו, שמא מתרקם משהו נגדי בבית המדרש.

נתן רשב"ג דעתו לעניין, ושינן שוב ושוב את מסכת עוקצין במשך הלילה, עד שהיה בקי בה היטב.

למחרת, ניגשו החכמים בבית המדרש לרשב"ג, וכצפוי, ביקשו שימסור לפני הלומדים שיעור בעוקצין.

להפתעתם, רשב"ג מסר שיעור מעמיק בעוקצין, והראה שליטה ובקיאות מדהימה במסכת, והיו הדברים נהירים ומאירים באופן נפלא...

עד כאן הסיפור מהגמרא. וכעת נחשוב - האם נוכל להסיק מכאן גם לשאלתנו, ולומר שמותר לבחור לרוץ וליידע את חבירו שעומדים לבחון אותו? - - -

ובכן, נראה שאין מכאן ראיה, כי הגילוי לרשב"ג היה כדי להצילו מבושה נוראה, אבל במקרה שלפנינו, אילולא גילוי המידע (אודות אבי הבחורה שעומד לעקוב אחר הבחור), הבחור לא יפול לבושה (אלא שרק יראו את צורת התנהגותו הרגילה), ובזה עדיין לא שמענו שמותר ללכת ולגלות מידע סודי שכזה.

סייעתא דשמיא

הצענו את השאלה לפני מו"ר שליט"א, ואמר רבינו כדלהלן:

נראה שמותר היה לגלות לבחור שעומדים לתהות על קנקנו, כי אין כאן כלל גילוי סוד, ולא גניבת דעת, אלא "סייעתא דשמיא"! משום שבוודאי אותו בחור מסוגל לשנות את הרגליו, ולהקפיד על זמני התפילות, לימוד ברצף וכו' (והא ראיה - שהצליח לעשות 'הצגה' כה מושלמת), ורק שסייעוהו מן השמים בכך שגילה שעתה עוקבים אחריו, ולכן נהג כמיטב יכולתו.

נוסיף לציין לדוגמא מעין זו של סייעתא דשמיא, שאירעה אצל הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל, כמסופר בספר 'תולדות יצחק' (סי' ב'): בנסוע רבנו לנישוועז, סר העגלון לבית מלון להינפש. רבנו, אף כי היה עייף ויגע מאוד מהדרך שנסע, דרֹש דרש מבעל המלון אולי יש לו איזה ספר להגות בו. אבל בעל המלון ענהו, כי אין לו כל ספר בבית, מבלעדי סידור התפילה עם פירוש 'דרך החיים'. ויען רבינו: 'תְּנה לי את הסידור'. בפתחו את הסידור, נגללו לעיניו במבטו הראשון, דיני קריאת התורה, וישם עיונו בהם.

ויהי ממחרת, בבואו לנישוועז, נזדמנה בבית המדרש שאלה בקריאת התורה, ממש כאותה השאלה שפגע בה בסידור דרך החיים שהגה בה במלון... והורה כמו שנפסק בדרך החיים. פה מצאו הלומדים החריפים כר-נרחב להתפלפל עמו בדין הזה, לפרק הרים וסברות מפוסקים ראשונים ואחרונים, ולבסוף אמר אחד מהמפלפלים, הבה ונביא סידור דרך החיים ונחזה. ויבוקש וימצא הדין כדברי רבנו, ותמו הפלפולים!

כמקרה הזה, קרהו גם בנוסעו לקבל את הרבנות בנובהרדוק, אשר דרכו היתה לפני שבתו בעגלה, לעיין באיזה ספר למען יהיה העניין הזה להגות בו בדרך. ובמקרה שׂם עינו בדברי תוספות אחד... והנה למחרת, יום בואו לנובהרדוק, באו אליו כל הלומדים, ומה נפלא היה המקרה, כי הלומדים החלו לפלפל עמו באותה סוגיא בדברי התוספות הזה!... נקל להבין כי רבנו הראה נפלאות גם כשבאו לנסותו בעניין שלא הגה בו מחדש, אך אחרי אשר אינה ה' לידו את התוספות שהגה בו במשך מסעו, הראה נפלאות עצומות להשתוממות כל הלומדים. ותהום העיר, כי לא ראו גאון אדיר כמוהו!

לסיכום: מותר היה לגלות לבחור שעומדים לעקוב אחריו. וראוי להוסיף ולומר לבחור: 'אני מקווה שתתעלה, ותהיה לאחד שעונה למעלות יקרות כפי תקוות החתן שמחפש האיש', ובזה לא יהיה כלל חשש עוולה בגילוי לבחור.

* * *

והוספנו לשאול את מו"ר שליט"א: במקרה שאבי המשודכת פונה אל בחור, ומתעניין אודות חבירו הבחור המיועד, ומספר שמעוניין לילך לראותו בלא ידיעתו - האם גם כאן קיים היתר ללכת ולספר לחבירו שבאים לעקוב אחריו, או שמא יש לחשוש כאן לגילוי סוד?

השיב מו"ר: נאמר במסכת יומא (ד':): "מניין לאומר דבר לחבירו, שהוא (השומע) ב'בל יאמר' (לאחרים), עד שיאמר לו (המספר בפירוש) 'לֵך אמור'? - שנאמר וידבר ה' אליו מאהל מועד לֵאמֹר" (דהיינו ממה שהוצרך הקב"ה לומר למשה "לאמר", היינו שיאמר כן לישראל, מכלל שאם לא היה אומר לו "לאמר" לא היה רשאי לומר זאת לאחרים). ונאמר ב"חפץ חיים" (איסור רכילות ח'-ה'): "חייב אדם להסתיר סוד אשר יגלה לו חבירו דרך סתר..., כי יש בגילוי סוד נזק לבעליו, וסיבה להפר מחשבתו, גם בזה הוא יוצא מדרך הצניעות, והוא מעביר על דעת בעל הסוד".

ובפרט בנידוננו, שאבי המשודכת סמך על הבחור שלא יספר למשודך את הדבר, שאין לו למעול באמון שנתן בו ולגלות את הדבר. ומסתבר שיש כאן גם משום 'גניבת דעת', שכן אילו היה הבחור אומר לאיש שבכוונתו ללכת ולגלות לחבירי שעומדים לעקוב אחריו, בוודאי שהאיש לא היה מספר לו את הדבר.

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.