מדוע גופו של אדם מת, או אפילו סתם ישן, כבד יותר? 5 נקודות למחשבה

ניתוח ללא הרדמה

אני מניח שאם אומר לכם, שכולנו עוברים ניתוח כירורגי מספר פעמים ביום, תחשבו שאני מדמיין והוזה...

אבל אני עומד על כך! כולנו עוברים ניתוח, שבו פותחים את גופנו, "מתקנים אותנו" וסוגרים, פותחים וסוגרים. מספר פעמים ביום!

אני מדבר על ניתוח ללא הרדמה, ללא חיתוך באזמל כירורגי, ללא חומרי הרדמה וחיטוי, ללא חומרי חבישה, ללא חוטי תפירה והכי חשוב – ללא כאבים!

על מה אני מדבר?

כאשר אנו נכנסים לשירותים, נפתח נקב בגופנו, ללא כלי חיתוך כירורגים. לאחר מכן מתפנה הפסולת מגופנו, ובסיום הנקב נסגר מעצמו – ללא צורך בכלי תפירה! תהליך מופלא זה מתרחש פעמים רבות ביום, ישתבח שמו לעד!

מדובר בהליך כירורגי לניקוי הפסולת מהגוף, אך הניתוח נעשה באופן הקל ביותר, ללא הרדמה, ללא כאבים וייסורים, ללא דם שמתפרץ לכל עבר, בלי להזמין תור שנה מראש, ובחינם! בלי לשלם מאות אלפי שקלים לרופאים.

מדובר בהליך כה חיוני לחיינו ולשמירת בריאותנו, שנראה מובן מאליו בעינינו, אך לאחר התבוננות אנו מגלים כמה הוא פלאי.

ומה יכולים אנו לעשות בתמורה? ישנו דבר אחד קטן שכולנו יכולים לעשות: פשוט להודות לבורא עולם על גופנו, שנברא בחכמה נפלאה ובלתי נתפסת, ועל פעילותו התקינה, המושגחת והמטופלת בחסדו ובטובו של "רופא כל בשר"!

כדור מושלם

כל מי ששיחק אי פעם כדורגל יודע שאם אני בועט בכדור, לא משנה באיזו עוצמה אעשה זאת, הכדור בתחילה יעוף במהירות, אך המהירות תדעך בהדרגה, עד שבסופו של דבר הכדור יפסיק לנוע ויישאר במקומו, עד הבעיטה הבאה.

דבר נוסף ששמתי לב אליו, הוא שבכל בעיטה בכדור, יכול מסלולו להשתנות מספר פעמים ולנוע שמאלה, ימינה ולצדדים, ללא מסלול קבוע. הוא אף עלול להיתקל בדרכו בעצמים זרים, שיסיטו אותו ממסלולו.

אם כן, בעיטה בכדור עלולה להניע את הכדור בכל מיני זוויות ומסלולים, במהירות שתדעך עם הזמן.

אבל אם אומר לכם שאני מכיר כדור מיוחד, שמניע את עצמו בדיוק מושלם ובמהירות קבועה, שאינה דועכת עם הזמן, במסלול קבוע, בזווית קבועה, בלי לזגזג, ללא פגיעות, התנגשויות והיתקלויות בדרך – התאמינו?

על איזה כדור אני מדבר? פשוט מאוד: על כדור הארץ.

(צילום: shutterstock)

כדור הארץ מסתובב סביב צירו במהירות קבועה של כ-1700 ק"מ לשעה (בסיבוב זה הוא מקנה לנו את אורך היממה, 24 שעות - 12 שעות יום ו-12 שעות לילה), בזווית מדויקת (שיפוע של 23.5 מעלות, המעניק לארץ את עונות השנה). בו זמנית הוא מקיף את השמש במשך שנה שלימה, במסלול קבוע ובלי לזגזג (תחשבו מה היה קורה, לו היה נע לכיוון השמש ולא מסביבה)!

אם כן, מהו המנוע העצום שמסובב את כדור הארץ במהירות אדירה וקבועה? מהיכן התנופה של כדור הארץ להמשיך את הקפתו במסלול קבוע בלי לעצור? איך מהירות תנועתו נשארת קבועה ואינה דועכת? מה מחזיק את כדור הארץ שלא ייפול?

אי אפשר שלא להעריץ את התבונה העליונה, שיצרה את כל התנאים האלה!

"חי נושא את עצמו"

שמתי לב לתופעה מוזרה: כאשר בתי הקטנה ישנה, היא כבדה יותר לנשיאה עבורנו מאשר בזמן שהיא ערה (אתם מוזמנים לנסות). שניסיתי לברר זאת עם גורם במד"א, והוא אישר טענה זו. הוא אף חידש לי, שמשקל גופת מת רב יותר ממשקל גופו של אדם חי.

מדוע גופו של אדם ישן או מת כבד מגופו של אדם חי?

התשובה היא, כי הנשמה מחזיקה את הגוף החי. זו עדות לכך שהנשמה היא זו שמקימה ומפעילה את הגוף, המורכב מבשר שכולו דומם.

זו הסיבה שאדם מת שוקל יותר מאדם חי. זו הסיבה כשמרימים תינוק ומניחים את ראשו על כתף ההורים כדי להרדימו, הורים מנוסים לא צריכים לראות את העיניים שלו כשהוא נרדם. אלא הם יכולים לומר: "הילד עכשיו רדום, אפשר לשים אותו במיטה". איך הם יודעים? הם מרגישים שהתינוק כבד יותר!

אצל הישן מרגישים את הכבדות שלו יותר מאדם ער, כי בהיותו ער הוא "חי הנושא את עצמו" (מסכת שבת, דף צ"ג ע"ב - צ"ד ע"א). נשמת האדם מרוממת את הגוף נגד כוח המשיכה ומניעה את הגוף.

תשאלו, מה הקשר בין אדם מת לאדם ישן? הישן עדיין חי!

ידועים דברי חז"ל כי "השינה היא אחד משישים מהמוות" (ברכות נ"ז ע"ב).

הרמח"ל מסביר בספרו "דרך ה'", שבזמן השינה רוב חלקי הנשמה יוצאים מהגוף. לעומת זאת המוות, עניינו יציאת כל הנשמה – האדם האמיתי – מתוך הגוף, ואז הגוף מתחיל להתפורר. הנשמה היא שהאירה אותו, היא שהקרינה אליו את אותה אנרגיה רוחנית, את השפע הרוחני, שאִפשר להחזיק את הגוף חי, ללא חדר קירור וחומרי שימור, והיא המאפשרת לגוף האדם להמשיך ולהתקיים הלאה.

חברים, החיים והמוות – הם סוד נפלא. לפנינו שני גופים של בני אדם: האחד - חי, והשני - מת. במבט חיצוני אין כל הבדל ביניהם: שניהם עשויים בשר ודם, בשניהם יש אותם איברים, שניהם שלמים.

מדוע בכל זאת האחד חי, והשני - מת? מה מבדיל ביניהם? הנשמה היא שמבדילה בין החי ובין המת, והיא עתידה – בצאתה מגוף האדם – ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים, הקב"ה!

ללדת בגיל 3?!

אדם מגיע לעולם עם איבריו, והוא מתחיל לעשות בהם שימוש כבר מרגע היוולדו: הוא משתמש בעיניו – לראות ובאוזניו - לשמוע. מדוע, אם כן, ישנם איברים שמתפתחים יותר מאוחר, ויכולות שהגוף "יודע" לעשות רק בהמשך חייו של האדם, וגם הם בחלקם – לתקופת זמן מוגבלת? אסביר:

תקופת הפריון של האישה מתחילה לא מרגע הלידה, אלא בגיל מאוחר יותר בחייה, והוא אינה נמשכת עד סוף חייה אלא מסתיימת בסביבות גיל 50.

האם מדובר, חס ושלום, ב"באג" בגוף האם? האם זו תקלה בייצור במערכת המופלאה ביותר בעולם. הייתכן? בוודאי שלא! אם נתבונן, נבין שבורא העולם סידר זאת לטובת הילדים.

מדוע, אם כן, מתחילה תקופת הפריון אצל האישה בגיל מאוחר?

אילו ילדה קטנה, למשל בגיל 3, הייתה יכולה להרות וללדת, מי היה מטפל בילד הזה שנולד? האם בעצמה עדיין הייתה זקוקה לטיפול! עדיין אינה בוגרת, אין לה יכולת לקבל אחריות, לכן בורא עולם סידר שתקופת הפריון תחל רק שהיא עצמה תגיע לגיל של אחריות ובגרות, בסביבות גיל 12 – חופף לגיל בת-המצווה, שבו היהדות רואה בילדה בוגרת האחראית למעשיה.

ולמה נפסקת היכולת ללדת בסביבות גיל 50?

תחשבו מה היה קורה אילו אישה הייתה יולדת בגיל 70, ויום אחרי כן הייתה הולכת לעולמה. מי יטפל בילד הזה?  לכן בורא עולם הגביל את תקופת הפריון של האישה לטובת הילד וכאילו אמר לה: "את יכולה ללדת ויש לך לפחות עוד כ-20 שנה לטפל בילד וכשהוא יהיה בוגר, תוכלי לעזוב את העולם בנחת ובשלווה"...

כך בורא העולם דואג שהילד (שלו) יקבל את הטיפול הטוב ביותר...

לא נמאס לך להגיד אותו הדבר שוב ושוב?

רבים שואלים, איך לא "נמאס", חלילה, להתפלל את אותן התפילות שלוש פעמים ביום (שחרית, מנחה וערבית)? הרי הנוסח הוא אותו נוסח והמילים הן אותן מילים – איך אפשר להתפלל את אותה התפילה במשך כל החיים?

מילות התפילה שתיקנו חז"ל הן כל כך עמוקות, וכשמתבוננים בהן כראוי, מקבלים טעם חדש ומשמעות נוספת מתפילה לתפילה. מה שנדרש מאתנו כדי לחוש את טעמן הוא כוונה – לכוון במילים היוצאות מפינו, ומיד נרגיש את טעמן הערב.

כשם שאדם זקוק להשביע את רעבונו מידי יום, למרות שהוא אכל לשובע בכל אחד מהימים שעברו, כך מי שמתבונן במילות התפילה ומתחבר למילים ולמשמעותן, מקבל שובע לנפשו הרעבה למזון רוחני, למרות שהוא התפלל את אותה תפילה כמה שעות קודם לכן.

(צילום אילוסטרציה: פלאש 90)

משימת הכוונה בתפילה אינה קלה כלל וכלל, אך כשאתה מבין שאתה עומד לפני מלך מלכי המלכים, שאחראי על כל נשימה ונשימה שאתה נושם, על כל פעימה ופעימה של הלב, ושבכוח מילות התפילה שתיקנו חז"ל לספק את כל רצונך - בריאות, פרנסה ועוד - קל יותר יהיה לך להתחבר למילים ולהתפלל את אותה התפילה במשך כל החיים!

האם יש אדם שאינו זקוק לבריאות? על כך תיקנו חז"ל את הבקשה "רפאנו ה' ונירָפא". היש אדם שאינו זקוק לדעת? על כך תיקנו "אתה חונן לאדם דעת" וכדומה. כשאדם מכוון במילות התפילה הוא מתחבר לתפילה כל פעם מחדש, גם אם יהיה עליו להגיד את אותן מילים שלוש פעמים ביום.

התפילות שתיקנו לנו חכמים להתפלל שלוש פעמים ביום, מסייעות לנו להתקרב לבורא באופן עקבי מהבוקר לצהרים, ומהצהרים לערב. אינה דומה תפילת "מודים אנחנו לך" הנאמרת בבוקר, ל"מודים אנחנו לך" הנאמרת בערב. בכל תפילה אדם מבין משהו אחר, שהוא לא הבין בתפילה הקודמת. כל שעה ושעה בתפילה נעלה, משנה לטובה את הקשר עם בורא עולם!