גדולי ישראל על חינוך: נלחמים עם היצר הרע

היצה"ר שולט בכל העולם

רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א:

היצר הרע שולט בכל העולם, חייבים את ה"תורה תבלין" כדי להינצל ממנו, ורק על ידי הוספה של עוד ועוד לימוד התורה נצליח לקיים את העולם.

(למשתתפי "ירחי כלה" שע"י "אורחות יושר", סיוון תשע"ו)

האדם מפחד להיות צדיק

הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שליט"א:

מרן ה"חפץ חיים" זיע"א, אמר, כי האדם מפחד להיות צדיק, הוא אומר לעצמו, אני הרי לא בדרגות הללו, עשיתי עבירה פלונית ועבירה אלמונית.

אמנם, אמר ה"חפץ חיים", זו עצת היצר, פעמים הוא מגיע עם הרגשות גאווה ופעמים הוא מגיע ומראה לך את כל החטאים כדי שלא תקבל על עצמך את עול התורה.

(שיחה בישיבת "באר התורה", ר"ח סיון תשע"ו)

להרגיש יום המיתה

הגאון הגדול רבי יעקב אדלשטיין שליט"א:

אחד הדברים שאדם מצווה לזכור הוא יום המיתה, ובתחום הזה הקב"ה עושה חסד עם כל יושבי ארץ ישראל, כי לצערנו אין מדינה שיושביה חיים בסכנה כיושבי ארץ ישראל.

מרנא החפץ חיים זיע"א, בדורו ובמקומו היה צריך לעבוד קשה מאוד כדי להגיע להרגיש יום המיתה. ננצל את המצב הקשה שעם ישראל נתון בארץ הקודש להתעורר בעניינים אלו, להתבונן תמיד שהעולם הוא לא העולם הזה ולזכור יום המיתה, דע מאין באת ולאן אתה הולך.

(היכל ישיבת מיר בירושלים, אלול תשע"ה)

אי אפשר "להחניף" להקב"ה...

הגאון הגדול רבי אריה פינקל שליט"א:

להתקרב להקב"ה זה לעשות רצונו בלבב שלם, כל מצווה לעשותה עם כל הכוונות הטובות, עם נחת רוח לבורא עולם, זה נקרא להתקרב להקב"ה.

אי אפשר להחניף להקב"ה, כי הוא יודע טוב טוב מה זו חנופה.

(כנ"ל)

מאכל ושינה

על החשיבות הרבה בשינה ובמאכל מסודר ובפרט לבחור צעיר, אמר פעם הגאון רבי אברהם קסלר שליט"א, מראשי ישיבת "תפארת ציון":

תאכל טוב, תישן טוב ואז גם יהיה לך מצב רוח טוב. ומצב רוח טוב משפיע על הלימוד ובייחוד בקרב נערים צעירים.

העצה היחידה מרדת מטה

הגאון הגדול רבי דוד כהן שליט"א, ראש ישיבת חברון וחבר מועצת גדולי התורה:

הפסוק אומר, "אורח חיים למעלה להשכיל" וגו', מבאר הגאון במשלי פשט בזה, שהאדם אינו עומד במצב אחד: או שהוא עולה, או שהוא יורד. העצה היחידה למען סור מרדת מטה, היא אורח חיים למעלה להשכיל. כשנמצא בעליה, אינו יורד כלפי מטה. כשאדם אינו בעליה, הוא ח"ו בירידה.

מה הפשט "אורח חיים"? כתוב במדרש תהילים, "לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" וגו', מי שהוא מביט למעלה, מה כתוב עליו, אורח חיים למעלה להשכיל. דוד משכיל. להיות אורח חיים למעלה, צריך להיות משכיל, הסתכל כלפי מעלה. אדם שהכיוון, השאיפה והרצון זה אורח חיים למעלה להשכיל, זו הדרך היחידה.

(ועידת החינוך העשירית, שבט תשע"ו)

מה נדרש מאיתנו

הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א:

מה הריבונו של עולם רוצה מאיתנו, שנהיה יותר טובים, יותר! לא לעמוד על המקום! כשעומדים – יורדים!

(אלול תשע"ה)

תיקון מעשים לא טובים שנעשו בעבר

א"מ הגאון רבי משה סבר שליט"א, מראשי ישיבת "חומת ציון – חזון דוד":

צעירים רבים וגם מבוגרים שכשלו בעבר מתחבטים כיצד לתקן את מעשי העבר המעיקים ומעיבים עליהם בהמשך עלייתם בתורה ויראת שמים.

שמעתי מאדם גדול שאמר, כיצד מתקנים עבר לא טוב?

והשיב: על ידי "עשה טוב", במעשים טובים.

והוסיף, כי קשה מאוד לפרוש מהרע, אבל באמצעות מעשים טובים גם פורשים מהרע וגם מתקנים את המעשים הרעים.

הקשר היחיד והחזק ביותר עם הקב"ה

הגאון הגדול רבי אריה פינקל שליט"א, במשא החינוך הטהור, הביא את המקרא "וארשתיך לי באמונה", כי הקשר החזק ביותר עם הקב"ה של אהבה וידידות שקורא לנו כמשוש חתן עם כלה הוא באמצעות האמונה, וזהו הקשר היחידי עם הקב"ה, כי צדיק באמונתו יחיה.

זה מה שקושר אותו עם החיים הנצחיים לעולמי עולמים.

(ועידת החינוך השישית, ניר עציון, שבט תשע"ד)

לעולם יהא אדם

כ"ק האדמו"ר מביאלה שליט"א:

בתנא דבי אליהו נאמר, "לעולם יהא אדם ירא שמים" וכו', וקודם לכל, "יהא אדם"! אדם צריך להיות קודם לכל - אדם, עם הליכות חן וחסד.

(ועידת החינוך השישית, ניר עציון, שבט תשע"ד)

בדור הזה מובטח סייעתא דשמיא יותר מדור קודם

הגאון הגדול רבי יעקב אדלשטיין שליט"א, רבה של רמת השרון:

מרן הגרא"א דסלר זצ"ל, אמר, כי בדור הזה מובטח שמי שמתחיל לעשות דברים, יש סייעתא דשמיא הרבה יותר ממה שהיה בדור הקודם.

אני רואה את זה בכל דבר. גם אצל אדם פרטי, בחור ישיבה שמקבל על עצמו להתחיל ללמוד באופן קבוע הלכה, יש בזה ברכה וסייעתא דשמיא מיוחדת.

(למשלחת ראשי "דרשו", בנושא לימוד הדף היומי בהלכה)

מי שעושה לשם שמים

הגאון הגדול רבי יעקב אדלשטיין שליט"א:

מי שעושה לשם שמים, לא יהיה מכשולים!

(למשלחת ראשי "דרשו", בנושא לימוד הדף היומי בהלכה)

הזהירות הרבה הנצרכת שלא להגיע ל"נעשה לה כהיתר"

א"מ הגאון רבי משה סבר שליט"א, מראשי ישיבת "חומת ציון – חזון דוד":

הפסוק אומר (ויקרא כד, יא), "ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אותו אל משה ושם אימו שלמית בת דברי למטה דן", ומבאר רש"י הקדוש, "דהוה פטפטה 'שלם עלך' 'שלם עלך' 'שלם עליכון'. מפטפטת בדברים, שואלת בשלום הכל". מדוע בתחילה אומר רש"י פעמיים, 'שלם עלך' בלשון יחיד, ואילו בפעם השלישית נוקט בלשון רבים, 'שלם עליכון'?

הביאור בזה הוא כפי דברי הגמרא האומרת, עבר אדם עברה ושנה בה, נעשית לו כהיתר. בפעם הראשונה ובפעם השנייה עדיין הייתה פונה לאדם יחיד בשאלת שלום, אבל בפעם שלישית נעשית לה כהיתר, וכבר הייתה אומרת לכמה אנשים יחד.

כיצד לנצח במלחמת היצר

הגאון רבי ישראל סוקל שליט"א, מראשי ישיבת "בית מדרש עליון" ומלפנים בישיבת "ברכת יצחק":

שמעתי מהגאון הגדול רבי מרדכי מן זצ"ל, שביאר, כדי להלחם צריך גבורה, וכדאיתא בתרגום על יפתח, בפסוק ותהיה עליו רוח ד' וכו', ושרת עלוהי רוח גבורה מן קדם ד'. והיינו שבמלחמה על רוחניות צריך רוח התעוררות ללכת במסירות נפש להלחם ואז הקב"ה עוזר ומנצחים.

כי באמת האדם עצמו אינו יכול לנצח את יצר הרע ואילולי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו. אכן, מתי עוזר הקב"ה? כשהאדם מצידו מחליט להלחם במסירות נפש ושואף להתעלות ואינו מוותר, אף שנראה לו שלא יצליח, אז מקבל את כל הסייאת דשמיא, וכל זה מבואר בספר "חובת הלבבות" למעיין בדבריו.

השימוש בטבעים שנטע ד' באדם

כ"ק אדמו"ר מצאנז שליט"א:

כל הטבעים שנטע ד' באדם, הם כדי שישתמש בהם לצורך גבוה. כאשר לא זוכים, לוקחים את המידות ומשתמשים לצורך הדיוט, להבלי עולם הזה.

ה"אפיקי יהודה", המביא את ה"רוח חיים", אומר כי ביקש דוד המלך ע"ה: "שמח נפש עבדך, כי אליך ד' נפשי אשא". שלא אהפוך היוצרות, אלא, שאהיה שמח בחלקי; אבל לגבי עבודת ד', נפשי אשא ואשאף ליותר.

(ועידת החינוך העשירית, שבט תשע"ו)

אל תאמר איני יכול ואיני מסוגל

כ"ק אדמו"ר מצאנז שליט"א:

ב"שם משמואל" מביא המדרש: "ויקחו לי תרומה, בשעה שאמר הקב"ה למשה על עסקי המשכן, אמר לפניו: ריבונו של עולם, יכולין הם ישראל לעשותו? אמר לו הקב"ה: אפילו אחד מישראל יכול לעשותו, שנאמר (שמות כה), מאת כל איש אשר ידבנו לבו".

וכי כל אחד יכול, הרי צריך למלאכה את כולם? אומר ה"שם משמואל", כי עיקר המשכן היה "אוהל שיכן באדם", השראת השכינה, וזה יכול כל יהודי בודד. אל תאמר על יהודי שאינו יכול ולא מסוגל. כל מי שהוא מזרע אברהם יצחק ויעקב - יכול להיות משכן לד'!

(ועידת החינוך העשירית, שבט תשע"ו)

חכמה לבד אינה שווה מאום

הגאון הגדול רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א, ראש ישיבת פוניבז':

עשרה קבין של חכמה ירדו לעולם, מפרש רש"י, חכמה זו תורה ודרך ארץ. חכמה לבד אינה שווה מאום, חכמה זה תורה, דרך ארץ, צריך מידות טובות.

(בהספד בהלוויית הגאון הגדול רבי דב שוורצמן זצוק"ל)

האדם נמדד לפי מה שהוא מהלל

הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א:

האיש נמדד לפי מה שהוא מהלל. הוא יכול לשבת בבית מדרש שוקק חיים של תורה, אבל ח"ו פוזל לעבר מקום אחר. הוא שם.

יכול להיות שמשהו אירע, חלילה, הוא לא נמצא בבית המדרש, אבל הוא יושב ובוכה: 'איי! כל כך אני רוצה להיות בתוך בית המדרש, כל כך אני רוצה לדעת ללמוד! כל כך רוצה להיות קרוב לבורא עולם! כל כך רוצה להיות ירא שמים!'. איפה הוא? בבית המדרש!

(ועידת החינוך העשירית, שבט תשע"ו)

ביקשו משמים להראות שיש דוגמא מעין תנא ולכן שלחוהו לעולם

כ"ק אדמו"ר מצאנז שליט"א:

שמעתי מאבי זיע"א, ששמע מאביו זיע"א, שהיה במעמד עם הרה"ק ה"דברי חיים" זיע"א והוזכר הגר"א מוילנא זיע"א. עמד ודיבר שעתיים בשבחו. הוסיף כי רצו בשמים להראות שיש דוגמא מעין תנא, ולכך שלחוהו לעולם.

אחרי זה המשיכו לדבר על גדולת תלמידי הבעל שם טוב. אכן, אפשר גם בדור הזה לגדול בתורה, וזאת עלינו להחדיר לבנינו ולדורותינו.

(ועידת החינוך העשירית, שבט תשע"ו)

לא להסתפק במועט

הגאון הגדול רבי דב יפה שליט"א:

הקב"ה מצפה מאיתנו לרוממות, שלא נסתפק במועט.

(ביהמ"ד הגר"א רמת בית שמש א', סעודה שלישית בשבת התעלות ורוממות ע"י "בית המוסר")

לא הכנעתי את יצר הרע, אלא, הפכתי אותו!

העצה הטובה והחכמה של דוד המלך ע"ה לכבוש את יצר הרע * ביאור נפלא והדרכה לחיים מהגאון הגדול רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א, ראש ישיבת פוניבז' וחבר מועצת גדולי התורה

דוד המלך ע"ה, אמר, "אשרי האיש ירא את ד' במצוותיו חפץ מאוד, גיבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך". הבטחה כזו. מה הכוונה "מאוד", מצוותיו לא מספיק?

הכוונה הפשוטה, ידוע וזה חוק הבריאה והטבע, יש 'גנים' - תכונות של ההורים העוברים בדרך כלל לילד. אם האבא בעל לב טוב, זה עובר לבנים. שלושה שותפים יש באדם, הקב"ה אביו ואימו: האבא – עצמות, אמא - דם ובשר והקב"ה נשמה, "ויפח באפיו נשמת חיים". כל אדם מורכב משלושה מולידים: הקב"ה, אבא ואמא.

יש גנים של עולם הזה, טבע. כשאנו עוסקים על מעלות עוסקים בבחינות רוחניות, 'גנים רוחניים', כל המידות הללו הן מידות רוחניות.

לאדם יש יצרים, יצר הטוב ויצר הרע. אומרים המפרשים, יצר הטוב זה הנשמה שהיא חלק אלוק-ה ממעל, זו מציאותה וכל אחד מתאווה למה שהוא. יצר הטוב – הנשמה היא תמיד רוצה לחיות כפי שהייתה, אלוקי נשמה שבראת בי טהורה היא.

היצר הרע זהו החלק הבהמי. בבהמה כתוב רק יו"ד אחת, יש לה יצר הרע אחד, זה הבהמיות. לאדם יש שני חלקים.

כשמדברים על תכונות רוחניות שמקבל האדם מהשותפים בבריאתו, מהקב"ה – נשמה, זה רוחני. אך מהאב ומהאם וכי יש רוח בעצמות ובשר?

זה הכוונה במצוותיו חפץ מאוד. המילה "מאוד", ואהבת את ד' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, התפקיד של האדם זו מלחמה כבדה, יצר הטוב ויצר הרע. בדרך כלל, אם אחד יש לו זכויות הוא משתדל אז הוא מקבל. מה זה נקרא להתגבר? חלק הרוח יתגבר, החלק הגשמי הוא קלוש. גם היום יש לנו כובשים ונכבשים, אבל דוד המלך רוצה יותר מזה: לא די לו בניצחון כזה שיישאר לעולם ועד כובש ונכבש, זה לא מצב נעים. מה המצב האידיאלי? שהנכבש נהפך להיות חלק מהכובש! לא נכנע, אלא, משתלב! כך אמר דוד המלך ע"ה, "צמאה לך נפשי", זה דבר רגיל, "כמה לך בשרי". לא הכנעתי את יצר הרע, אלא, הפכתי אותו!

פעם היה בבני ברק שלט שהכריז 'קוקה קולה טעם החיים', וביקשתי מראש העירייה שיוריד זאת. זה טעם החיים? תלוי אצל מי, אצלנו לא! אצלנו טעם החיים מי שזוכה לכך. יש כאלה מסכנים שטעם החיים זה קולה. לא זו המטרה. המטרה היא להפוך את הגוף. זה נקרא "במצוותיו חפץ מאוד", בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך. "מאודך" נקרא שלגוף אין שום טעם רק רוחניות, לא נכבש, אלא, מתאחד. זו התכלית וזה כתוב כאן.

ברגע שאדם הופך לכך שהטבע שלו - הגוף שלו מה שהוא רוצה זה לא קוקה קולה, אלא, תורה, זה טעם החיים, אז העצמות הן רוחניות והדם גם רוחני וזה מבטיח את חינוך הילדים, "אשרי האיש ירא את ד' במצוותיו חפץ מאוד", אם אדם מתגבר והופך את כל מציאותו כמעט אין מלחמה. דוד המלך אמר, "ליבי חלל בקרבי", כבר סיים את המלחמה, אין אצלו נכבשים, הנכבש הפך לחלק מהכובש.

זה מה שרוצה הקב"ה, עשה רצונו כרצונך. כשאדם נהפך לכך, הגנים שלו ועצמותיו זה תורה. לכל אדם יש שלושה מולידים – הקב"ה, אביו ואמו וכולם מקשה אחת של ציפייה לטוב ולתורה. אז מה הוא? גיבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך. זה הביטחון, העצה הטובה של דוד המלך.

(ועידת החינוך השישית, משא הנעילה, כ' שבט תשע"ד)

מתוך הספר "סברי מרנן", מאת יחיאל סבר