לפעמים מעצבן אותי שמסתכלים עלי כמו מסכן

רוחות של גאולה נושבות

על פני, טיפות
שנותנות בתוכי את הכוחות
הנעלמים
ועל פני יש
סופות של חיוכים.

ישראל,
הנה הגיע הגואל,
ויחד נעלה לבניין אריאל!

צא ולמד שאתה יהודי לעד

תחייך בכל כוחך כי יש מעליך אור

שאביך מאיר את עיניך.

תן חיוך נצחי ותדליק אצלך אור תמידי

ואל תחיה בסרט כי יש רוח מבשרת

על אור הגאולה...

מסתכל על ענני שמיא
ואומר שירה של גאולה
לך מקריב קורבן של הודיה
ומודה לך בוראי על רגע…

השבוע יצאתי עם הכסא הממונע שלי לבדי, כהרגלי, לכותל, לשפוך קצת את הלב לפני מלך מלכי המלכים.

למי שלא מכיר – אני מתנייד עם כסא גלגלים ממונע שאני מתפעל דרך מתגים שמחוברים למשענת מאחורי הראש, ואני לוחץ עליהם עם הראש.

יצאתי מיד מתפילת שחרית בבית כנסת באב"ד לתחנת המרכזית עם הכסא.

כשהגעתי לתחנה של קו 1 סימנתי לאנשים שאני צריך לעלות לכיוון הכותל. כשהאוטובוס הגיע אנשים פתחו לּי את הרמפה, ועליתי לאוטובוס. הם היו בהלם – איך הכסא נוסע לבד?! אמרתי להם בליבי את הסיסמה הקבועה שלי, ש״הכל בראש״...

לאחר שעה בערך ירדתי בכותל, נכנסתי למערה הפנימית של שריד בית מקדשנו ונעצרתי צמוד לכותל.

התחלתי לפתוח את פי לאבא שבשמיים. הרגשתי מנותק מכל הסביבה במשך רבע שעה, עד שמישהו ניגש אלי והתחיל לחקור אותי.

עם מי אתה?

מי הביא אותך לכאן?

ניסיתי לענות לו שאני עם בורא עולם, והוא גם נתן לי את הכח להגיע לכאן בשביל להתפלל אליו,

אבל הוא לא הבין אותי בגלל קושי בדיבור, והוא עקב אחרי עד שעליתי לאוטובוס בחזרה.

לפעמים זה מעצבן אותי שמסתכלים עלי כמו מסכן.

אז מה אם מבחוץ אני נראה מוגבל, זאת טעות גמורה שאנו שמים עין על המראה החיצוני ולא על המראה הפנימי שבכל אחד…

הבורא יתברך נתן לכל אחד מתנות שונות. המתנות לפעמים נראות לעינינו כמו חסרונות, והחוכמה היא להפוך את החסרונות ליתרונות. ברוך ה', אני מנסה ומצליח להפוך את המוגבלות שלי ליתרון אחד גדול, ולהגיע לכל מטרה שאני מציב לעצמי, בעזרת ה' ובכח הרצון...

שלכם תמיד,

דניאל מזרחי

dnielmizrahi3@gmail.com