"את כל כלי ההתפלה סדרי עכשיו בקול, ומתוכך השמיעי תפילה מרווה לכל"

לרגע אסור לך לחשוב שאת לא מיוחדת / שירה כהן 

לרגע אסור לך לחשוב שאת לא מיוחדת

לרגע אסור לך לחשוב שזה לא בשבילך. 

לרגע אסור לך ליפול, לשגות ולסגת,

את יודעת - מי שמחליט

 יודע קצת יותר טוב ממך. 

ולו יש עוד זמן, ממזמן

הוא יושב להכין לך כתר קטן 

לראשך

כי לו יש עוד זמן, ממזמן

עוד לפני שירדת לכאן - לגלות את עצמך...

לרגע אסור לך לחשוב שאת לא נהדרת

לרגע אסור לך לחשוב שאת לא חשובה. 

לרגע אסור לך לחשוב שאת מישהי אחרת, 

הלא בפנים יש לך כבר הכל!

גם לא מעט אהבה. 

ולך יש עוד זמן,

ממזמן

את רוצה להגיד לו. 

שלך יש עוד זמן,

ועוד רגע קטן 

לחכות...

ואפילו שעבר כבר חלף, ועוד הווה מתדפק כאן

את יושבת, רוגעת, לוחכת עוד גל שוקט

על החוף...

כי  לרגע אסור לך לחמוק ולרצות את השקט 

ולרגע אסור לך לחשוב שאת כאן - מעצמך. 

קחי נשימה אל הרגע הבא, הירגעי קצת, 

יש פה מנהיג, ויש לו הכל! בשבילך. 

ולרגע אסור לך לחשוב שאת לא מקבלת

שהכבל קרוע, והשפע לא ימצא את דרכו. 

לרגע אסור לך לחשוש מלגעת בתכלת, 

יש כאן עולם מעלייך, ואת בתוכו. 

ולו יש עוד זמן, ממזמן הוא רצה להגיד לך

שאת חלק ממשהו גדול, מתמונה אינסופית. 

ואם רק תתרחקי קצת, תוכלי לזהות את הכל

להשלים חלקים שחשבת שאבדו לך סופית. 

כי זה העולם שמקיף את הכל, ובו את נמצאת, 

יהיה לו גם בשבילך - אם תמתיני ליום פקודה. 

וכשייפתחו השערים, וישפיעו עלייך

את כל מה שביקשת את לתת - 

את תראי שהדרך אלייך עודנה קיימת. 

שאת לא, לעולם לא אבודה.

אז לרגע אסור לך כעת להיחלש, לאבד אחיזה

לרגע אסור לך לוותר על תעוזה. 

לרגע אסור לך לשכוח, במי את עודך מאמינה - 

ולמי, את בשקט הזה - עודך ממתינה. 

לרגע אסור לך לברוח אל מה שאינו טוב בעיניו, 

לרגע אסור לך להכשיר את הרע בינות לשדות זהב, 

לרגע אסור לך. אסור להקשיב - ליצר שמשיל גלימותיו, 

ואסור, אסור לך לצעוד אחריו. 

כי לו, יש עוד זמן.

ממזמן הוא 

רוצה לגלות לך. 

שיש חדר אחד קטנטן

שבו הוא מחביא את שייתן לך, 

בבוא היום. 

כשלא יהא זה עוד חלום, 

כשהישועה תהיה ממשית, 

ותדאה על כנף

מאושרת, חופשית. 

כמה טפשית, 

תיראה אז הבדידות לעומתה - 

זו שעמדה שנים בצד, 

וחיכתה, ובכתה ובעטה. 

להיכנע כלל לא רצתה!!!

זו שלא היו בה די כוחות

להאמין שיש שעה כזאת 

שעת רחמים, שעת הקשבה

שבה כל התפילות מתקבלות

ומוחזרת גם האהבה,

אל הלב שכה אבה,

אך עם השנים, הלך ודווה...

אז את - לרגע אל תאמרי נואש, 

לרגע אל תוותרי על המגרש, 

ואז מה אם פה ושם עלעל נתלש - 

מעץ ליבך המרוטש?

אז מה אם פה ושם, הרגש נחלש

והלב, על כיסיו, מרושש???

מאמינה את? את זאת אמרי בקול, 

כי לא עת לחשות. עת להשמיע את הכל...

את כל כלי האמונה ערכי כעת על שולחן, 

והזמיני את כל החלמאים לסעודה שכאן. 

מאמינה את? חכי בסבלנות למנתך.

וכי השם אינו יודע מה בוער כעת בלבך?

את כל כלי ההתפלה סדרי עכשיו בקול

ומתוכך השמיעי תפילה מרווה לכל.