איה קרמרמן: האם אני מי שהייתי אמורה להיות, או שהחיים סחפו אותי?

לפעמים אני עומדת בחדר האמבטיה, מתבוננת בהשתקפותי במראה.

מתקרבת, מתרחקת, בוחנת את פניי, בעצם את חיי. כמה מאיתנו עושים את זה? אני בטוחה שכמעט כולנו. ומה אנחנו חושבים באותם רגעי התבוננות? לפעמים אני רואה את קמטי החיוך בצידי העיניים, תוהה מתי הם התגנבו לשם, והאם אני סלחנית כי הם נוצרו ברגעי אושר. לפעמים אני שואלת לאן זלגו השנים, רק לפני רגע הייתי בת 18. לפעמים אני מסתכלת עמוק יותר, למי שהפכתי להיות. בן אדם טוב? אישה? אמא? חוזרת בתשובה? מתאווה לו יתברך? קרייריסטית? ותרנית? עצלנית? עייפה? מאושרת? לפעמים אני שואלת: זו אני? אני מגשימה את שאיפותיי? האם אני מי שהייתי אמורה להיות, או שהחיים סחפו אותי במקום שבו אני עומדת?

שמעתי הרצאה של טוני רובינס, קואוצ'ר להתפתחות אישית, סופר רבי מכר. הוא טוען שיש לו נוסחה לאושר. אני מסכמת לכם את ההרצאה ומוסיפה, בענווה, משלי.

לכולנו יש תוכנית, תסריט, סיפור של איך חיינו אמורים להיות. כל אחד, תסריטו אחר. אחד מאמין שכשיגדל הוא יתאהב, יתחתן ויחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה. האחר, תסריט חייו שהוא ילמד ממש קשה, יסיים בהצטיינות תואר במנהל עסקים, יקים סטרטאפ ויעשה תוך שנה אקזיט של מיליונים. בדרך כלל, הסיפור בראש שלנו הוא אידיאל גדול וגרנדיוזי, שיוגשם בלי מהמורות. למה הסיפור כל כך גדול? כי זה מה שהחברה זועקת לעברנו. תהיו יוצאי דופן, גדולים מהחיים, עליכם להשיג המון כדי להיחשב משמעותיים. והטכנולוגיה מעצימה, מפמפמת ללא הרף את המסר הזה, שההצלחה בהישג יד. אנחנו נחשפים לזה כשילדות הופכות לכוכבות שמגלגלות, בהינף אייפון, מאות אלפי עוקבים ומזומנים. כששחקני כדורגל מצטלמים לצד מכוניות פאר. כששיר ילדותי זוכה למיליון צפיות ביום. הכול נראה קל, זוהר ונגיש, אז למה שגם החיים שלנו לא ייראו כך? למה שלנו לא יגיע חלק מהעושר, האושר, הכבוד והתהילה? אבל תסריט לחוד ומציאות לחוד. כמה מאיתנו באמת כובשים פסגות? כמה משנים סדרי עולם? וכמה מתבוננים בראי של חייהם וחשים אושר?

אז מה יעשה אותנו מאושרים? לטענת רובינס יש מתכון לאושר, מתמטיקה פשוטה: אנחנו מאושרים כשהמצב העכשווי בחיינו שווה, תואם, או גדול מתסריט החיים המצויר לנו בראש. רובינס לא מדבר על מכלול החיים, אלא מפרק את חיינו לתת נושאים: אהבה, זוגיות, חינוך ילדים, קשר עם ההורים והחברים, תפיסת הגוף שלנו, חיבור עם ה' והקריירה. לכל נושא יש את התסריט שלו, והתסריט הכללי קובע את רמת החשיבות שאנחנו מקנים לכל נושא בחיינו. לדוגמה, אם אף פעם לא החשבתי קריירה כמשהו משמעותי, אז לא יפריע לי אם אני מצליחה בה יותר או פחות. אבל אם תסריט הקריירה בוער בי, והוא תואם את מציאות חיי, ויותר מכך, נגיד שאני מצליחה בתחום הזה אפילו יותר ממה שציפיתי - אני בעננים. לדוגמה, מרגישים את זה חזק בזמן התאהבות. כמה אנחנו מתפללים למצוא אהבה, למצוא את זיווג חיינו, וכשה' מאיר לנו אותו והאהבה פורחת ומוגשמת יותר מכל התפילות - איזה אושר. לבבות עפים לנו מכל החורים.

בלי להאשים

עד כאן הכול טוב ויפה. אבל האינסטינקט שלנו הוא להתמקד בלא מושלם. יש לנו נטייה להעצים את החוסר. אז מה גורם לנו חוסר אושר? הפער בין הרצוי למצוי. כשאנחנו לא חיים לפי התסריט הרצוי. אנחנו לא איפה שאנחנו אמורים להיות. כמה פעמים התבוננו בעצמנו וחשבנו "כבר הייתי אמור להיות נשוי, היו כבר אמורים להיות לי ארבעה ילדים, הייתי אמורה להיות מצליחה/עשירה/רזה/צדיקה"? לא נעים להסתכל פנימה ולהתמודד עם חוסר האושר הזה. כי הוא גורם לכעס, לעלבון מעצמנו, לתסכול ולתחושת חוסר אונים. אבל ההתבוננות נותנת לנו מוטיבציה והזדמנות לשנות ולשפר את חיינו.

ברגע זה יש לנו, לטענת רובינס, שלוש אופציות של פעולה. ואני מוסיפה את מספר ארבע.

1. לכעוס, להאשים. מישהו, משהו, מאורע כלשהו, את השם או את עצמך. עשו לי, שתו לי, ישבו לי. מוכר? הכעס אולי גורם לנו להרגיש חזקים רגעית, אבל לא יביא לריפוי אלא לתקיעות.

2. לשנות את החיים. לקום בבוקר עם החלטה לשפר את המציאות. למצוא כוח הסתערות פנימי ולצאת למלחמה.

3. כשאין אפשרות לשנות את המציאות, שנה את התסריט המצויר בראש. צריך לחווט מחדש את החשיבה. אם יש לנו צורך בלי יכולת לממש אותו לפי הסיפור, צריך להבין את שורשו. כך נבין איך ממלאים אותו בצורה אחרת, על ידי סיפור אחר. כי הצורך הזה, הוא התחלת הסיפור. הוא ה"פעם אחת לפני שנים רבות" שלנו. לפעמים הגדילה הפנימית הכי גדולה מתרחשת כשאנחנו לא יכולים לשנות את המציאות, אז אנחנו משנים את הסיפור של עצמנו. זה הזמן לעצב לעצמנו סיפור חדש.

וכאן לדעתי נכון להוסיף את אופציה רביעית, האופציה היהודית. יכול להיות שהיא נוגדת את כל ההתלהבות והמוטיבציה שרובינס מנסה להכניס לחיינו, או שאולי זה בעצם הצעד הראשון שחסר בדרך לאושר הפנימי.

4. התפלל. להתחבר אל מקור השפע יתברך. להתבונן בראי ולהיות בענווה. להבין שאין דבר כזה אמור להיות לי. אין דבר כזה הבטיחו לי, מגיע לי ולא קיימו. אין מישהו למעלה שנוקם ונוטר, ובשרירות לב החליט לסגור את הברז, לקצץ בשפע שהוזמן לי מששת ימי בראשית. צריך לחזור להאמין שהכול, מהנשימה הראשונה בבוקר ועד להתגנבות באמצע הלילה להציץ שהילדים ישנים היטב במיטה, הכול, מתנת חינם מאיתו יתברך. זה ממילא יפסיק את הכעס, את האמונה שאמור להיות לי.

ומכל המתכונים שנתתי כאן, זה המתכון הטוב ביותר. להיות בהודיה, על מה שיש שגורם לנו אושר, ועל מה שאין. כי הוא שגורם לנו לקום ולשנות, ובעיקר לשוב להתחבר ולהתפלל אליו יתברך שימשיך להרעיף עלינו חסדים ומתנות חינם.

פסטרמה עוף

בעבר נתתי מתכון לפסטרמה הודו ביתית. הפעם זה חזה עוף, שהוא יותר נגיש. יש לו שני שלבים. את הראשון אפשר לעשות גם שלושה ימים מראש, ולהשאיר במקרר.

חומרים:

חזה עוף נקי שלם (מציעה להכין מראש לפחות שלושה חזות שלמים) / למשרה: כף סוכר חום, כף מלח, כף טימין / למרינדה: חצי כוס יין קידוש, 2 כפות פפריקה מתוקה, חצי כוס רוטב סויה, חצי כוס קטשופ, 3 שיני שום כתושות, רבע כוס שמן

אופן ההכנה:

מערבבים בקערה עם מעט מים רותחים את התבלינים למשרה / מוסיפים מים קרים, ומכניסים את העוף. יש לוודא שהמים יכסו את העוף / מכניסים עטוף למקרר עד שלושה ימים / מוציאים את העוף מהמים, שוטפים ומנגבים / מערבבים היטב את רכיבי המרינדה כדי לאזן טעמים / מכניסים את העוף לתבנית פיירקס עם המרינדה, ונותנים לו לשבת ברוטב לפחות שעה / מכניסים לתנור חם על 160 מעלות, תוכנית רגילה, לכ‑40 דקות / מחכים שיתקרר לפני פריסה.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com

פורסם בעיתון "בשבע".