בלעדי: מבוא לביאור ספר קהלת, מאת הרב זמיר כהן

קֹהֶלֶת. ספר ההדרכה המושלם לחיים נכונים ומאוזנים, טובים ומאושרים, אשר נכתב על ידי ענק החכמה: שלמה המלך ע"ה.

את ספר קהלת אי אפשר להבין בקריאה מהירה ושטחית. שכן כדרך דברי חכמה עמוקים, נכתב הספר בקיצור לשון, בבחינת "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה" (חולין סג ע"ב), ואף נכתב באופן מכוון בחסרון מילים, הן בפסוקים עצמם, והן בקטעי קישור בין הפסוקים. פעמים שהיעדרותן של מילים כה ניכרת, עד כדי שהקורא מוצא עצמו נבוך בהבנת הכתוב בכל פסוק, וכשכבר עמל והבין את הכתוב לפי פשטו ועובר לפסוקים הבאים, עלול הוא לסבור בטעות כי מדובר בבליל עצות, ללא קשר ענייני בין עצה זו לבין הכתוב בפסוקים הבאים. אולם הלומד בעיון את המקראות, מגלה מיד כי לא החסיר הכותב החכם אלא רק מילים שביד הלומד להשלימן בכוחות עצמו, באמצעות המילים הכתובות, אשר נבחרו במדויק מתוך רבות דומות על ידי החכם מכל אדם. ומתוך כך יהיה בידו להבין גם את הקשר בין המופיע בכל פסוק, לבין הכתוב בפסוקים הבאים.  

סיבת צורת הכתיבה דווקא בדרך זו, הנראית כהכבדה על הקורא, נועדה למטרות אחדות:

א. להבריח את מי שאינו חכם מלקרוא את הדברים, שמא יוציאם לדברי הבאי כפי קוצר דעתו, ויתלה עצמו באילן גדול באומרו: הלא החכם מכל אדם אמר כן!

ב. כדי לאפשר לכותב להעביר מסרים רבים באותו פסוק, באמצעות שינוי מילות הקישור על ידי הלומד, ובכך ליצור משפטים חדשים ונכונים, שלכולם נתכוון הכותב החכם.

ג. עמל העיון להבין את הנאמר, גורם ללומד להבין את הדברים ברובד עמוק יותר מהנראה בתחילה לעין השטחית, ובאופן מכוון יותר לכוונת הכותב.

ד. וגם מפנים הלומד את הדברים ללבו.

ה. וגם זוכרם הרבה יותר, בזכות עמל העיון.

לפיכך העלה שלמה המלך את דברי חכמתו על הכתב, בניסוח קצר ומיוחד, שפנים רבות יש לו.

ואכן, רבדים רבדים של עומק לפנים עומק, יש בספר מיוחד ומרומם זה. ברובד הפשט שבו עוסק ביאורנו, עובר קהלת עם הקורא על התחבטויות הנפש של כל אדם סקרן עוד משחר חייו, משתפו בנסיונו האישי, ומובילו בבטחה אל האושר ואל הטוב האמיתיים, באמצעות איזון נכון בכל תחומי החיים. תחילה מנפץ הוא מוסכמות אנושיות בהתייחסות לעושר, לצבירת רכוש ולהנאות העולם הזה, ועם זאת מאזן את דבריו שלא לפרוש מהגשמיות לחלוטין. כך מרגיע הוא את הקורא מרדיפה לחוצה אחר מה שאין בו תועלת אמיתית - מחד, ומאידך - מרגיעו מהפחד פן עתיד הוא שלא ליהנות ולשמוח בעולם הזה. בדרכו מחזק קהלת את האדם גם בראיית קטנות האדם מול גדולת האלוקים, לבל יעמוד נבוך בקושיות ותהיות אחר הנהגת הבורא בבריאה, ובכך מעניק לו כלי חשיבה להסתכלות נכונה על המתרחש עמו ובעולם שמסביבו. עד שלבסוף בונה הוא אותו להיות אדם מתוקן ומושלם, שלו ושלם עם עצמו ועם אלוקיו, ונעשה אדם שמח ומאושר.

* * *

ספר מיוחד זה אשר נכתב במתכונת דברי חכמה רציפים השזורים זה בזה - גם אם נראה לכאורה שאין קשר ביניהם, כולל בתוכו גם פתגמי חכמה עצמאיים, שכמו אין להם קשר לכתוב לפניהם ולאחריהם. כגון (פרק ט, יז): "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים". משפט נכבד זה נכתב בהקשר הענייני ששם, העוסק בהבדל שבין היצר הטוב המשמיע לאדם בנחת את הדרך הנכונה, ומנחה אותו אל האמת ואל הטוב, לבין היצר הרע הבא אליו בזעקות ובסערה כאיש מלחמה, כדי לא להניח לו זמן להתבוננות. אולם במשפט זה טמונה גם הדרכה לכל אדם, לדבר בנחת בכל עת. ובמילים הללו עצמן, מסתתרת כוונה כפולה: א. "דִּבְרֵי חֲכָמִים, בְּנַחַת נִשְׁמָעִים". מי שהוא חכם, אומר דבריו בנחת. ב. "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת, נִשְׁמָעִים". מתקבלים על לב השומע. מה שאין כן המדבר שלא בנחת, גם אם יאמר דברי חכמה נכונים, הם לא יישמעו. ולפיכך דייק קהלת בחכמתו לומר "נִשְׁמָעִים", ולא אמר "נאמרים". ולפי הכוונה הראשונה, אמר "נִשְׁמָעִים" להורות, שהחכם, גם אם סערה בלבו לנוכח המצב שסביבו, דבריו נשמעים לאחרים כדברי אדם שלבו שרוי בנחת. וכהנה רבות בספר זה.

ופעמים שהשתמש שלמה המלך במילים חריפות המעוררות תמיהה רבתי בלב הקורא, אך דווקא תמיהה זו מעוררת את הלומד להעמיק בדברי החכם מכל אדם, עד שעומד על כוונתו הנכונה. ומשהבין את הכוונה הנכונה לאחר עיון רב, חודר המסר הנכבד ללבו. והרי את זאת בלבד רצה להשיג קהלת, לחנך את הלומד ללכת כל ימיו בדרך אמת.

כגון: הקורא את המילים (פרק ז, כו) "וּמוֹצֶא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה", מיד מתפלא: האמנם אשה מרה ממות? ואם אמנם לכך התכוון קהלת, מהו שאמר ה' בתורה (בראשית ב, יח): "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָֽאָדָם לְבַדּוֹ אֶֽעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּֽוֹ", וברא את האשה? וגם הלא קהלת עצמו אמר בספר משלי (יח, כב): "מָצָא אִשָּׁה מָצָא טוֹב"?   

אולם כאשר מתבונן בהמשך הכתוב: "אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים לִבָּהּ", מבין שלא בכל אשה אמר כן. ומיד מתעורר ומבקש להבין מהי כוונת המחבר במילים מצודים וחרמים, ומשהתבהר הענין בפניו, נעשה מאוזן בגישתו לאשה, כהדרכת המחבר. 

* * *

לרוב עומקו של ספר קהלת וקיצור לשונו, פעמים שאמר שלמה המלך דברים הנראים כסותרים זה את זה ואפילו את עיקרי האמונה ח"ו, בעוד רק הבדל קל בלשונו בין מקום למקום, או ניסוח דק ומדוייק, או ההקשר הענייני לדברים הכתובים לפני ואחרי, הם שמבארים את ההבדל הגדול ושופכים אור על דבריו הקדושים. לפיכך חששו רבותינו ז"ל פן יהיו מי שיבינו את ההיפך מכוונת המחבר החכם באדם, ויבואו לידי טעות בהיתפסם בהבנתם המוטעית, לפיכך ביקשו לגנוז ספר נכבד זה, לבל יהיה מצוי בידי ההמון. כמובא במסכת שבת (ל ע"ב): "בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת, מפני שדבריו סותרין זה את זה". ועין שם דוגמאות לסתירות אחדות ויישובן. ואמרו עוד במדרש קהלת רבה (א, ג): "בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת, על ידי שמצאו בו דברים שמטין לצד מינות. אמרו (בתמיהה): כל חכמתו של שלמה כך? שאמר (יא, ט): 'שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ וִֽיטִֽיבְךָ לִבְּךָ בִּימֵי בְחוּרוֹתֶךָ וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ', ומשה אמר (במדבר טו, לט): 'וְלֹֽא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵֽינֵיכֶם', ושלמה אמר 'וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵי עֵינֶיךָ'! הותרה הרצועה? לית דין ולית דיין? כיון שאמר 'וְדָע כִּי עַל כָּל אֵלֶּה יְבִֽיאֲךָ הָאֱלֹהִים בַּמִּשְׁפָּֽט', אמרו: יפה אמר שלמה". ע"כ. כלומר, מאחר שראו שהמעיין בכל דבריו לא יגיע לטעות, אמרו יפה ניסח את דבריו באופן שבתחילה ימשוך את לב הלומד להשתומם על הדברים, ומתוך כך יעמיק חקר בדבריו, ולבסוף יקבל את דברי מוסרו אל תוך לבו. 

וכבר עמדו גדולי הדורות על הנראה לכאורה כסתירות בדברי החכם באדם, והפריכו סברות שונות שניסו לייחס את הדברים לכותבים אחדים. וכמו שכתב רבי אברהם אבן עזרא בביאורו לקהלת (ז, ג): "וידוע כי הקל שבחכמים לא יחבר ספר ויסתור דבריו בספרו. והוצרך אחד מן המפרשים לפרש מלת קהלת כמו 'קְהִלַּת יעקב', ואמר כי תלמידיו חיברו הספר, וכל אחד (מהתלמידים) אמר כפי מחשבתו. וזה איננו נכון כלל, בעבור (קהלת יב, ט) 'וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם', והנה הוא אדם אחד. ועוד (שם פסוק י) 'בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי חֵפֶץ'. והראיה הגמורה (א, יב) 'אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ'. ואחר שהעיד הכתוב על שלמה שאחריו לא יקום חכם כמוהו, ידענו שאין בדבריו היפך. רק הם כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת. ועתה אפרש אותם בדרך קצרה וכו'. אשר תמצא בספר הזה דבר, ופעם שנית ייראה שיאמר היפך הדבר, גם כי תמצא בספר משלי, כמו: 'אַל תַּעַן כְּסִיל' (כו, ד), 'עֲנֵה כְסִיל' (שם פסוק ה). גם כן בדברי הנביאים ובתורת אלהינו שהוא העיקר: 'אֶפֶס כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן' (דברים טו, ד), 'כִּי לֹא יֶחְדַּל אֶבְיוֹן' (דברים טו, יא). וכולם אמת". עד כאן לשונו (ועיין עוד במורה נבוכים ב, כו. ובמבוא לביאור 'דעת מקרא' על קהלת).

* * *

במדרש שיר השירים רבה (א, כה) אומרים רבותינו ז״ל כי את ספר קהלת חיבר שלמה המלך בזקנותו, לאחר שראה ימי עושר ומלכות, וימי עוני ונרדפות, וסיכם את לקחי חייו. אלא שנחלקו מתי כתב את משלי ושיר השירים. האם שיר השירים כתב תחילה בצעירותו, ואח"כ משלי בגיל העמידה, ואח"כ קהלת לעת זקנה, או משלי ואחר כך שיר השירים ואחר כך קהלת, או שאת שלושתן כתב כאחת לעת זקנותו. ולכל הדעות כתב את קהלת בזקנותו.

ועוד מובא במדרש שם: ״שלשה שמות נקראו לו: ידידיה, שלמה, קהלת״. ״למה נקרא שמו קהלת? שהיו דבריו נאמרים בהקהל״.

* * *

על הגורם לחכמה המיוחדת שקיבל שלמה המלך במתנת שמים, נאמר (מלכים א' ג, ד-יד): "וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ גִּבְעֹנָה לִזְבֹּחַ שָׁם, כִּי הִיא הַבָּמָה הַגְּדוֹלָה. אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא. בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ. וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אַתָּה עָשִׂיתָ עִם עַבְדְּךָ דָוִד אָבִי חֶסֶד גָּדוֹל וכו', וְעַתָּה ה' אֱלֹהָי אַתָּה הִמְלַכְתָּ אֶת עַבְדְּךָ תַּחַת דָּוִד אָבִי, וְאָנֹכִי נַעַר קָטֹן לֹא אֵדַע צֵאת וָבֹא, וְעַבְדְּךָ בְּתוֹךְ עַמְּךָ אֲשֶׁר בָּחָרְתָּ, עַם רָב אֲשֶׁר לֹא יִמָּנֶה וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב, וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ, לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ, לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע. כִּי מִי יוּכַל לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ הַכָּבֵד הַזֶּה. וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי אֲדֹנָי כִּי שָׁאַל שְׁלֹמֹה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֵלָיו, יַעַן אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ יָמִים רַבִּים, וְלֹא שָׁאַלְתָּ לְּךָ עֹשֶׁר, וְלֹא שָׁאַלְתָּ נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ, וְשָׁאַלְתָּ לְּךָ הָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט, הִנֵּה עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיךָ. הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ, וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ. וְגַם אֲשֶׁר לֹא שָׁאַלְתָּ נָתַתִּי לָךְ, גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד, אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ אִישׁ בַּמְּלָכִים כָּל יָמֶיךָ. וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ, וְהַאֲרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ".

ובמדרש קהלת רבה (א, א) מובא משל "לבלווטוס (שר נכבד) שהיה גדל בפלטין של מלכים, אמר לו המלך שאל מה אתן לך, אמר אותו בלווטוס, אם שואל אני כסף וזהב או מרגליות טובות, הוא נותן לי. בגדים, הוא נותן לי. אלא אני שואל בתו והכל ינתן לי בכלל בתו. כך (מלכים א' ג, ה) 'בְּגִבְעוֹן נִרְאָה ה' אֶל שְׁלֹמֹה בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ'. אמר שלמה: אם אני שואל כסף וזהב ומרגליות, הוא נותן לי. אלא הריני שואל את החכמה, והכל בכלל. הדא הוא דכתיב: (שם פסוק ט) 'וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ'. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חכמה שאלת ולא שאלת לך עושר וכבוד ונפש אויביך, לפיכך החכמה והמדע נתון לך, ועל ידי כן גם עושר ונכסים וכבוד אתן לך. מיד (שם פסוק טו) 'וַיִּקַץ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם'. אמר רבי יצחק: חלום עומד על כנו (מיד ראה שהחלום מתקיים. וזהו ביאור: 'וְהִנֵּה חֲלוֹם').  צפור מצייץ, ויודע על מה מצייץ. חמור נוהק (נוער), ויודע על מה נוהק. מיד (שם) 'וַיָּבוֹא יְרוּשָׁלִַם וַיַּעֲמֹד לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית אֲדֹנָי וַיַּעַל עֹלוֹת וַיַּעַשׂ שְׁלָמִים וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה לְכָל עֲבָדָיו'. אמר רבי יצחק: מכאן שעושין סעודה לגמרה של תורה. מיד שרתה עליו רוח הקודש, ואמר (לאחר זמן) שלשה ספרים הללו, משלי, ושיר השירים, וקהלת".

ועוד נאמר (מלכים א' ה, ט-יד): "וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה הַרְבֵּה מְאֹד וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם. וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם. מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי, וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל, וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב. וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל, וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף. וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים, מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר. וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים. וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה, מֵאֵת כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת חָכְמָתוֹ".

ובגמ' (סנהדרין כ ע"ב) אמרו על שלמה המלך: "אמר ריש לקיש: בתחילה מלך שלמה על העליונים ("על השדים". רש"י מגילה יא ע"ב ד"ה על), "שנאמר (דברי הימים א' כט, כג): וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה'. ולבסוף מלך על התחתונים, שנאמר (מלכים א' ה, ד): כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה. רב ושמואל, חד אמר: תפסח בסוף העולם ועזה בסוף העולם, וחד אמר: תפסח ועזה בהדי הדדי הוו יתבו. וכשם שמלך על תפסח ועל עזה - כך מלך על כל העולם כולו. ולבסוף לא מלך אלא על ישראל, שנאמר (קהלת א, יב): אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ וגו'. ולבסוף לא מלך אלא על ירושלים, שנאמר (קהלת א, א): דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. ולבסוף לא מלך אלא על מטתו, שנאמר (שיר השירים ג, ז): הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה וגו'. ולבסוף לא מלך אלא על מקלו, שנאמר (קהלת י, ב): וְזֶה הָיָה חֶלְקִי. רב ושמואל, חד אמר: מקלו, וחד אמר: גונדו (לבושו). הדר (חזר למלכותו) או לא הדר? רב ושמואל, חד אמר: הדר, וחד אמר: לא הדר. מאן דאמר לא הדר - מלך והדיוט, ומאן דאמר הדר - מלך והדיוט ומלך".

על הגורם לירידתו ממלכותו אמרו בגמרא (גיטין סח ע"א) שלאחר שהביא לפניו את אשמדאי מלך השדים כדי לברר אצלו היכן יוכל למצוא את תולעת השמיר לחציבת האבנים לבית המקדש, הצליח אשמדאי להשליכו למרחקים. ולאחר שחזר למלכותו היו לשלמה המלך חרדות ופחדים ממנו, עד שהוצרך לתת שמירה סביב מיטתו מפחד בלילות. וזהו שכתוב (שיר השירים ג, ז-ח): "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה, שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּם אֲחֻזֵי חֶרֶב מְלֻמְּדֵי מִלְחָמָה, אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת". לפי פשטם של דברים אלו חיילים חמושים שהיו מקיפים את מטתו לאורך כל הלילה, ובסודם של דברים אלו ששים אותיות שבברכת כהנים, שחקק סביב מטתו לשמירה.

* * *

על היקף ידיעותיו של שלמה המלך כתב הרמב״ן בהקדמת ביאורו לתורה, כי באמצעות החכמה המיוחדת שקיבל בשכלו, היה מביט בפסוקי התורה ומגלה בהם את סודות הבריאה הטמונים בהם, מה שבני אדם אחרים אינם מצליחים לגלות משום מוגבלות דעתם. הנה לשונו: "ושלמה המלך שנתן לו אלהים החכמה והמדע, הכל מן התורה היה לו וממנה למד עד סוף כל התולדות (הקיימים במציאות). ואפילו כחות העשבים וסגולתם, עד שכתב בהם (בעניינם) אפילו ספר רפואות. וכענין שכתוב (מלכים א' ה, יג): 'וַיְדַבֵּר עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר'. וראיתי הספר המתורגם הנקרא חוכמתא רבתא דשלמה, וכתוב בו: 'ולא ממקום הות תולדתא חדידתא למלך או לשליט דחדיו, מעלנא דכל בני נשא לעלמא ומפקנא שויאת חדיו. מיטול כן צלית ואיתיהיבת לי רוחא דחכמתא, וקרית ואתית לי רוחא דאידעתא, צבית בה יתיר מן שבטא וכרסוותא'. יאמר, כי לא תהיה תולדה מיוחדת למלך או לשליט אחד, אלא ביאת כל איש בעולם ויציאה שוה לכולם יחד. ובעבור כן התפללתי ונתן לי רוח חכמה, וקראתי ובא לי רוח דעת, בחרתי בה יותר מן השבט (השרביט) והכסא". ונאמר שם: 'והוא דיהב אידעתא דלא דגלותא, למידע היכן קם עלמא, ועובדיהו דמזלתא, שוריא ושולמיא ומצעתהון דזמני, שולחפי דזנבותה, ודהיכן עבדי זמני ריהטיהון דשמיא וקבעיהון דכוכביא, מתנא דבעירא וחימתא דחיויאתא, עוזיהון דרוחי ומחשבתיהן דבני אנשא, גינסי דנצבתא וחיליהון דעקרי, כל מדעם דכסי וכל מדעם דגלי ידעית'. ואמר שהאלהים הוא הנותן דעת שאין בו שקר, לידע איך קם העולם, ומעשה המזלות, הראש והסוף ואמצעות הזמנים, ואלכסונות הזנבות, ואיך יעשו הזמנים מרוצת השמים וקביעות הכוכבים, לחות הבהמות וחמת החיות, תוקף הרוחות ומחשבות אדם, יחסי האילנות וכחות השרשים, כל דבר מכוסה וכל דבר מגולה ידעתי. וכל זה ידע בתורה, והכל מצא בה בפירושיה בדקדוקיה ואותיותיה ובקוציה, כאשר הזכרתי. וכן אמר בו הכתוב (מלכים א' ה, י): 'וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם'. כלומר שהיה בקי מהם בקסמים ובנחשים, שזו היא חכמתם, שנאמר (ישעיהו ב, ו): 'כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים'. וכך אמרו (פסיקתא דרב כהנא פיסקא ד, ג): 'מה היתה חכמתן של בני קדם (בני המזרח)? שהיו יודעים וערומים בטייר (בשפת העופות. ושלמה היה מבין בשפת העופות יותר מהם, לדעת כוונת כל בעל חיים בכל צליל שמשמיע)'. 'וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם', שהיה בקי בכשפים שהיא חכמת מצרים,[1] ובטבע הצומח, כידוע מספר העבודה המצרית שהיו בקיאין מאד בענין הזריעות וההרכבה במינין. וכך אמרו (מדרש תנחומא, קדושים י): 'אפילו פלפלין נטע שלמה בארץ ישראל. וכיצד היה נוטען? אלא שלמה חכם היה והיה יודע עיקר משתיתו של עולם. מנין? 'מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ' (תהלים נ, ב). מציון נשתכלל כל העולם כולו. למה נקראת אבן שתיה? שממנה נשתת העולם. והיה שלמה יודע איזהו גיד שהוא הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין, ומיד היו עושין פירות. שכן הוא אומר (קהלת ב, ה): 'וְנָטַעְתִּי בָהֶם עֵץ כָּל פֶּרִי'."

כלומר, היות והתורה שקדמה לעולם היא בבחינת התכנית האדריכלית של כל הבריאה, כמובא בזוהר הקדוש (תרומה דף קסא ע"א): "אסתכל באורייתא וברא עלמא", לפיכך כל סודות הטבע שבבריאה מסתתרים אף הם בתורה. ולפי שקיבל שלמה חכמה נפלאה, כשהיה מעיין באותם פסוקים שאנו קוראים ומבינים כפשטם, היה רואה את כל הסודות המסתתרים בהם. ומתוך התורה היה לומד ויודע את הקיים במציאות, עד כדי שעל פי זה חיבר את ספר הרפואות מצמחים הקיימים בעולם, והיו ישראל מתרפאים ממנו בהצלחה כה גבוהה, עד שראה חזקיהו המלך צורך לגונזו משום שחדלו מלעשות תשובה כשחולים ומלהתפלל לה׳ כדי לקבל רפואה ממעל (פסחים נו ע"א). הרי לנו עד היכן הגיעה חכמתו של החכם מכל אדם.

כל האמור הצטרף לגדולתו התורנית של שלמה המלך ע"ה, אשר כנודע מדברי רבותינו ז"ל תיקן עם בית דינו תקנות לדורות עולם, תקנות שקיבלו תוקף של מצוות דרבנן שהצטווינו עליהן בלֹא תָסוּר (דברים יז, יא. ועיין שבת כג ע"א). כמובא בתלמוד (שבת יד ע"ב): "בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידים, יצתה בת קול ואמרה: 'בְּנִי אִם חָכַם לִבֶּךָ, יִשְׂמַח לִבִּי גַם אָֽנִי' (משלי כג, טו)".

* * *

ביאור זה לספר קהלת נכתב בתקופת לימודו במסגרת השיעור השבועי בתל אביב, אשר זיכנו הקב"ה ברחמיו וברוב חסדיו לקיימו תמידין כסדרן מאז חודש תמוז שנת תשע"ב בשכונת רמת אביב, ומחודש אלול תשע"ו בבית הכנסת הגדול בתל אביב. ביוזמת ובניהול ידידנו הנעלה רב הפעלים ר' משה חיים הי"ו, בקהל עם רב הבאים לשמוע את דבר ה', להחכים מתורתו וללכת בדרכיו, כהבטחתו ית' בפי עמוס נביאו על הימים שטרם הגאולה (עמוס ח, יא): "הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' אלקים וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ. לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם, כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'." ותהילות לאל עליון שרבים מהם אשר לא זכו לגדול בבית שומר תורה ומצוות, שינו דרכם לטובה, ומהם שנעשו בני תורה ותלמידי חכמים, בהיווכחם ביופיה ובאמתותה של תורתנו הקדו', כי טובת מראה היא.

ספר זה נבחר להילמד בשיעור השבועי [החל מחודש סיון תשע"ז], משום היותו מחולל מהפך בתפיסה החומרית של רוב בני האדם את חיי העולם הזה, ומביאם להעמיד במרכז חייהם את העבודה הרוחנית, תחת העושר והנכסים ושאר תאוות העולם הזה. וכבר כתב הגר"א ז"ל באגרתו לבני ביתו: "ובספרים שלי יש משלי עם לשון אשכנז, למען ה' שיקראו בו בכל יום, והוא יותר טוב מכל ספרי מוסר, וגם ספר קהלת יקראו תמיד לפניך, כי שם מהביל ענייני העולם הזה". ע"כ. והרי הזוכה לההביל את כל ענייני העולם הזה, מתוך הבנת אפסיותם ושמחה בגילוי האמת, הדרך סלולה בפניו להיות מרוכז בעסק התורה ושמירת מצוותיה, וגם מגיע בנקל לכל המידות הטובות, ומסלק מקרבו את כל המידות הרעות. לפי שכבר אינו מקנא בחומריות שביד חברו, ואינו מתאווה לתאוות מיותרות, ואינו רודף כבוד מדומה, וממילא אינו כועס מהרה מכל ענין, ודן לכף זכות את זולתו, ואינו שונא, אלא עניו ואוהב ומרחם, ומקדיש את עיקר זמנו לעמל תורה ולמצוות ובמעשים טובים, וזוכה לשם טוב ולכל קנייני הרוח.

* * *

כדי להקל על הלומד נכתב הביאור בתוככי מילות הפסוקים, והרחבת הנדרש בהערות שוליים, בסמוך להופעת הפסוקים בפני עצמם עם פירוש רש"י והתרגום (המהווה אוצר בלום בפני עצמו בביאור קהלת).

כל אוהב עומק השואף לפצח את חידת החיים, לומד עם התקדמותו בלימוד ספר קהלת, את העובר על נפש האדם בעת התחבטויותיה בתחילת דרכה בעולם. הוא מזדהה עם כיסופי המלך שלמה לפצח את חידת החיים ואת תכליתם, חש מתוך דבריו את סקרנותם של רבים להכיר מגוון דעות ושיטות, ואת נכונותם לעבור התנסויות שונות, עד שמקבל לבסוף התייצבות מאוזנת ובריאה הכוללת תובנות נכונות ומועילות לחיים.

את המעבר במסלול סבוך זה, אשר חללים רבים נפלו בו, חוסך מאתנו החכם באדם, בהיותו פורש לפנינו את משנת חייו, ומוביל אותנו במילותיו הנפלאות ורוויות הרגש והחכמה את כל המסלול המפותל, וכבר מעמיד אותנו בקרן אורה. ומה מאושר הוא החכם הלומד מנסיונם של אחרים, ובפרט ממסקנות החכם מכל אדם, שלמה המלך ע"ה. הוא הגבר הוקם על בחכמתו העצומה, ובדברים שאמרם ברוח קדשו. ובתרגום לספר קהלת מובא בכמה מקומות שאף דיבר בנבואה.

כדי לאפשר ללומד לרוץ בלימודו, נכתב הביאור כהוראת רבי מאיר: "לעולם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה" (חולין סג ע"ב) בעוד שהרחבות והוספות לביאור וחיזוק הדברים, הועברו להערות שוליים. עם זאת, במקום שהתעורר חשש שמא הקיצור במילים יגרע מההבנה, לא נמנעתי מלהאריך כנדרש.

בין קטעי פסוקים הוכנסו מפעם לפעם דברי מבוא וסיכומים קצרים להקל על הבנת ההמשך והקשר בין הדברים, ועל זכירת סיכומי הלקחים הנפלאים הנלמדים מדברי החכם באדם.

בספר זה בוארו דברי קהלת בעיקר ברובד הפשט, עם נגיעות מפעם לפעם בשאר רובדי פרד"ס התורה. בסיום לימוד זה מומלץ ללומד לחזור שוב על הספר, וללומדו עם מדרש קהלת רבה, וללומדו שוב עם התרגום. לימודים אשר יביאוהו להבנת הדברים ברובד עמוק ורחב יותר ויותר, ומשם בארה.

איתנה תקוות המחבר שהלומד חיבור זה בעיון, יפיק ממנו תועלת רבה להבנת פשטי המקראות, על שפע ההדרכות ומוסרי ההשכל הרבים והעצומים שבהם. דברים המיישרים את דרכו של האדם בכל נפתולי הנפש, ומאירים אותה בכל מבוכות החיים. ובפרט הלומד את הספר כסדרו מתחילה ועד סוף, בידו לקבל הבנה בהירה וברורה בדבר מהות החיים ותכליתם, והיכן נמצאת המסילה המובילה אל האושר האמיתי. הבנה המפזרת את הערפל מעל חייו, מסלקת את מבוכות נפשו, מאירה את נשמתו, וסוללת בפניו את הדרך לעלות ואף להגיע אל השלימות הרוחנית עלי אדמות.

הכו"ח בברכת התורה

זמיר כהן     

לרכישת הספר ביאור קהלת בהידברות שופס.