זאב רווח: "הנכדים שלי חרדים, ואני משתדל לתת להם את מלוא הכבוד"

נעים להכיר

"זאב רווח, בשנות השבעים לחיי. אני שחקן, מפיק, תסריטאי ובמאי. זכיתי במהלך חיי בשלושה פרסי אופיר – שניים כשחקן הראשי הטוב ביותר ואחד על מפעל חיים".

ניצוץ של שורשים

"ההורים שלי הגיעו ממרוקו, סבי - אביו של אבי, נפטר כשהיה בן למעלה ממאה. כשהיה יותר צעיר היה לו ויכוח עם ערבי בשוק במרוקו על כך שהוא חייב לו כסף, לערבי הייתה חנות תבלינים והוא שפך עליו חומצה שגרמה לו לפגיעה חמורה בעיניים. לקראת סוף ימיו סבא התעוור בשל כך. זה הוכיח לנו עד כמה שעשיו שונא ליעקב, בכל מצב ובכל זמן.

"סבא ויתר העולים ממרוקו היו אנשים תמימים ומאמינים מאוד, וזהו הדבר הראשון שקיבלתי מהם. הם עלו לארץ באמת מתוך אמונה תמימה שהם הדור של הגאולה והמשיח".

ניצוץ של נוסטלגיה

כשהייתי בן שמונה התגוררנו במעברה על יד חיפה, זה היה זמן קצר אחרי שעלינו לארץ ממרוקו. אני זוכר שיום אחד אבא הביא לאמא הפתעה - אשכול ענבים מהכרם. ואז פניתי לאמא ואמרתי: 'אני חושב שזה לא אשכול שהגיע מכאן, מארץ ישראל'. אמא שאלה אותי: 'למה?' ואני השבתי בשיא התמימות: 'מה זאת אומרת? הרי אשכול מארץ ישראל הוא ע-נ-ק, צריכים לסחוב אותו שני אנשים'. אמרתי את הדברים כי באמת הייתי בטוח שככה אמורים להיראות הפירות בארץ ישראל, כי זה הבסיס שעליו גדלתי. אבא ששמע אותי צחק ואמר לי: 'הענבים כאן קטנים אפילו יותר מאלו שבמרוקו, אבל כשנהיה ראויים לארץ ישראל, תראה שהיא תחזיר את פירותיה'".

ניצוץ של השראה

"את ההשראה שלי אני מקבל מסיפורי תקופת השופטים, עליה שמעתי רבות מהוריי. בעיקר התחברתי, ואני עדיין מתחבר, ליפתח. הוא היה לוחם יוצא מן הכלל, מנהיג יהודי, מאוד אהבתי אותו. אגב, את כל הסיפורים עליו הייתי קורא כילד, לא לצורך לימוד, אלא לצורך קריאה. עד היום הוא מהווה מקור להשראה עבורי".

ניצוץ של אמונה

"באתי מבית מסורתי מאוד. אבא שלי היה רב, היה לו בית כנסת בירושלים והוא היה חזן, מוהל, שוחט, ומה לא? בנוסף, הוא גם היה מורה מוצלח מאוד וקיבל פרס יקיר ירושלים ממשרד החינוך. התלמידים מאוד אהבו ללמוד אצלו. בכובעו השני הוא היה כותב מחזות תנ"כיים וגם ממחיז אותם. לעתים קרובות המחזתי את המחזות שהוא כתב. אין ספק שאת מה שיש לי ירשתי ממנו, אבל הוא היה הרבה יותר ממני... אני אחוז אחד ממנו.

"אבא היה אדם מאמין מאוד, האמונה הייתה דרך חייו. גם אמא שלי הייתה אישה מאמינה. שניהם דיברו תמיד על האמונה ותיבלו את הדברים בסיפורים. בזכותם ראיתי באלוקים מסה של טוּב. לא כעסן ונקמן, אלא אבא טוב, שגם כשכועס עלינו, הוא עושה הכל מתוך אהבה. את המסר הזה אני מנסה להעביר גם הלאה, לילדים שלי".

ניצוץ של שבת

"שבת היא מבחינתי היום שבו אני נמצא עם כל המשפחה, וכשאני אומר 'כל המשפחה', הכוונה היא לא רק לילדים ולאישה, אלא גם לאחים. אנחנו שמונה אחים בלי עין הרע – חמישה בנים ושלוש בנות. אני הבכור, והתחושה שלי לאורך כל השנים היא שעליי מוטל להשאיר את המשפחה מאוחדת.

סעודות השבת שלנו הן מאוד משפחתיות - אשתי בדרך כלל מבשלת חמין ודגים. אנחנו אוהבים לשתות יין וכולנו יחד שמחים ונהנים. לעתים קרובות אני מארח גם את ילדיי וצאצאיי – יש לי חמישה ילדים, אחד עשר נכדים ושני נינים בני שנה, שיהיו בריאים כולם. הנכדים שלי חרדים ואני משתדל לתת להם את מלוא הכבוד. כשאני מגיע לבתים של נכדותיי ובנותיי החרדיות אני מתנהג כאיש דתי לכל דבר, כדי שלא לפגוע חלילה, וכדי שמצב הרוח יישאר טוב. 

"בנוסף לאוכל, בסעודות השבת אנחנו גם שרים הרבה. אבא שלי היה פייטן בבית הכנסת ואת השירים שלו כל הנכדים מכירים. אלו שירי שבת כמובן".

ניצוץ של תפילה

"כשאבא שלי היה בערוב ימיו הוא נתן לי את התפילין שלו במתנה וזה ריגש אותי מאוד. מאז אני מניח מידי יום את התפילין של אבא ומתעטף בטלית שלו. אני מתפלל לעתים קרובות, בעיקר במילים שלי. אני אוהב מאוד לטייל בטבע, וכשאני בטבע אני מתחבר לאמונה ומוצא את עצמי באופן טבעי מתפלל. זה לא פלא, כנער למדתי בכפר הנוער הדתי כפר חסידים בבית הספר החקלאי. היו שם מורים שאהבתי אהבת נפש ומהם למדתי את התפילות של כל חג ואת מה שנוהגים לעשות בו".

ניצוץ של מצוה

"מצוות מתן בסתר היא המצווה שעליה חונכתי, והיא מאוד מוצאת חן בעיניי. בשנות ילדותי, שנות ה-50 הייתי מצטרף לאמא כשהיא עשתה קניות בשוק מחנה יהודה. לא היינו משפחה עשירה בכלל, ואמא הייתה מחשבת כל לירה, היא עברה בשוק וידעה תמיד אצל מי לקנות עגבניות ואיפה כדאי לקנות את הבצל. לפעמים היא גם הייתה קונה סנדלים, מחברות וספרי לימוד ומנסה לחסוך ככל יכולתה. אבל תמיד לבסוף היא הייתה נעצרת על יד קבצנים שישבו בצד ונותנת להם את הצדקה, בלי שהם יראו, היא דחפה להם לקופה ונעלמה. כי המטרה שלה הייתה לתת בסתר".

ניצוץ של סיום – מה תרצה להשאיר בעולם, אחרי 120?

"כמו שכבר אמרתי – זכיתי לכך שהיה לי אבא גדול, ואני מהווה בסך הכל אחוז אחד ממנו. אבל אם אזכה להשאיר אחריי אחוז אחד ממה שהוא השאיר, אהיה שמח בחלקי".

עוד על זאב רווח, לחצו כאן.

מה הרגיש זאב רווח כשבנותיו חזרו בתשובה?