פרשת בא: מדוע נשללה הבחירה החופשית מפרעה?

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה, כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. (י, א).

המתכון לחיים רגועים

רבותינו הראשונים דנים בשאלה יסודית: מדוע פרעה נענש על קשיות ערפו, והרי הקב"ה הקשה את לבו, ובכך שלל ממנו את ה"בחירה החופשית"?

ידועים דברי חז"ל (נדה ט"ז ע"ב): "אותו מלאך הממונה על ההיריון לילה שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו: 'ריבונו של עולם! טיפה זו – מה תהא עליה – גיבור או חלש? חכם או טיפש? עשיר או עני?' ואלו רשע או צדיק לא קאמר, כדרבי חנינא דאמר רבי חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר (דברים י', י"ב): 'ועתה ישראל מה ה' אלקיך שאל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך'".

עלינו להסתכל בזווית ראיה נכונה: גבורתו של אדם גיבור, המרים משקולות או שובר לבנים, אינה באה כתוצאה מהאמונים שלו! גבורה זו נקבעה עוד קודם צאתו לאוויר העולם. הגבורה שלו נקבעה בעת שהמלאך הממנה על ההיריון הביאו לפני הקב"ה ואמר לפניו: "ריבונו של עולם! טיפה זו מה תהא עליה - גיבור או חלש?".

כמו כן בעניין חכמה או טיפשות, עושר או עוני: יש בני אדם, שהקב"ה קבע שהם יהיו עשירים – לכן גם אם הם אינם פקחים במיוחד, גם אם אינם ממולחים באפן יוצא דפן, כל דבר שהם ישימו את ידם עליו יצמיח כסף... ובמידת הצורך, הקב"ה יטריח את אליהו הנביא לבוא אף ממרחק אלפי פרסאות כדי להביא להם את הכסף...

ולהיפך, יש כאלו שהקב"ה קבע שהם יהיו עניים, וכיון שכך – יתהפך העולם, והם יישארו כאלו! גם אם הם יהיו פיקחים, מוכשרים וממולחים – כל אלו לא יעזרו להם לשנות את שנקבע להם מראש. הם יכשלו בכל עסקה שיכנסו אליה...

ולכן על כל אחד לדעת: מה ש"מגיע לך" – יבוא אליך עד היד... ומה ש"לא מגיע לך" – גם אם הוא הגיע אליך באיזושהי צורה, ילקח ממך... עשיר או עני, חכם או טיפש, הכל נקבע על ידי הבורא יתברך שמו! הכל מסודר ומקוטלג מראש! הקב"ה הוא הזן והמפרנס, "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", ורק אליו עלינו לשאת את עינינו.

אדם שחי באמונה הזאת, יכול לחיות בנחת ובשלוה. אדם כזה אינו נלחץ, ואינו רודף אחרי הכסף. הוא יודע "לתרגם" את הכסף הגשמי שנתן לו משמים לענייני קדושה. על ידי שהוא תורם מכספו לתורה וללומדיה הוא מרבה קדושה וטהרה בעולם! וכך הופך הוא את הדבר הגשמי, את הכסף לרוחני!

וזוהי החכמה הגדולה: להשכיל להפוך את הגשמיות לרוחניות ולהרבות קדושה וטהרה בעולם.

אם איננו מנצלים את הכסף לדברים רוחניים – לא השגנו את התועלת האמתית שלשמה ניתן הוא לנו. יש מיליארדרים רבים בסעודיה, שאין כל תועלת לכסף הרב שברשותם... הדבר היחידי שלא נקבע מראש הוא: "צדיק או רשע". זה תלוי אך ורק בבחירה החופשית שניתנה ביד כל אחד ואחד.

לפי זה מתקשים הראשונים, מדוע הכביד הקב"ה את לב פרעה, הרי בכך נשללה ממנו הבחירה החופשית? הרמב"ן מתרץ זאת, וזה לשונו: "ויש בו שני טעמים ושניהם אמת. האחד, כי פרעה ברשעו, אשר עשה לישראל רעות גדולות חינם, נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו בזה פסוקים רבים בתורה ובכתובים, ולפי מעשיו הראשונים נדון".

"והטעם השני, כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק: 'ויחזק לב פרעה' וכן 'ויכבד פרעה את לבו', והנה לא רצה לשלחם לכבוד השם. אבל כאשר גברו המכות עליו, ונלאה לסבל אותם, רך לבו, והיה נמלך לשלחם מכבד המכות, לא לעשות רצון בוראו. ואז הקשה השם את רוחו, ואמץ את לבבו למען ספר שמו, כעניין שכתוב (יחזקאל ל"ח, כ"ג): 'והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה''".

כאשר בן אדם מכביד את לבו פעם אחר פעם, וממאן לשמוע את דבר ה' – ניטלת ממנו הסיעתא דשמיא, וגם כאשר סוף כל סוף הוא רוצה לשוב, אין הוא מסגל בהעדר הסיעתא דשמיא לכך.

ניסי מצרים – תעודה נצחית

וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' (י', ב').

למי נועד הפפירוס?

סדרת הניסים שנעשתה במצרים הייתה עבור תכלית אחת: "למען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אתתי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'". נסי יציאת מצרים מהווים יסוד לכל האמונה. מכאן ואילך, הקב"ה אינו צריך "להוכיח" את מציאותו לכל כופר או שוטה, שדורש הוכחה על כך, ומצפה שה' יראה לו נסים, ורק אז יאמין בו.

הנסים המסופרים בתורה נעשו קבל עם ועדה, לעיני כל מצרים. כל העולם ראה וידע עליהם. ברצונך להאמין? – מה טוב, ברצונך להמשיך ולכפר? – המשך וכפר. אינך "עושה טובות" לאף אחד! אם, בכל זאת, מתחשק לך, ואינך מאמין בשום דבר אלא רק במה "שכתוב בעיתון" – יכול אתה לפתח את העיתון המצרי, "ויפתח ה' את פי העיתון"... ולמצוא שם את הכתבות של העיתונאים המצרים, שדיווחו ותיעדו את כל האירועים שקרו... זוהי עבדה! ארכיאולוגים מצאו פפירוסים מאותה תקופה, שעליהם נרשם תיאור מדויק של המכות!

אנחנו – היהודים המאמינים – איננו זקוקים ל"הוכחות" פפירוס לאמיתות התורה. מבחינתנו הפפירוס אינו מעלה ואינו מוריד. הפפירוס נועד לרחוקים משמירת תורה ומצוות בלבד: אם אינכם מאמינים בתורה, תוכלו לעין בפפירוס...  התורה היא הבסיס לכל אמונתנו! הקב"ה לא יעשה נסים מיוחדים עבור אלו שאינם רוצים להאמין במה שכתוב בתורה. התורה היא נצחית, וממנה אנו שואבים את חיותנו. וכשם שהתורה היא נצחית, כן חיותו וקיומו של עם ישראל הנם נצחיים, ממנה – תוצאות חיים!

כשיש תעודה – אין צרך בהוכחה!

ידוע ומפורסם הסיפור על מייסד תנועת המוסר הגאון רבי ישראל מסלנט זצ"ל, שפעם התאכסן בביתו של בעל אכסניה. סיפר לו המארח כי לפני תקופה קצרה התאכסן אצלו כופר אחד שהכחיש את ענין שכר ועונש ח"ו. כדי להמחיש את דברי הכפירה אמר הכופר לאכסנאי, שהנה הוא יאכל נבלות וטרפות, ואם יש השגחה – יכנס האסור לגרונו ויחנוק אותו... מאז – אמר בעל האכסניה לרבי ישראל – התרופפה האמונה בלבו.

בתוך כך חזרה בתו של בעל האכסניה מבית הספר, ובידה תעודת הצטיינות בנגינה. רבי ישראל קרא לילדה, ובקשה שתנגן לפניו כדי להוכיח לו כי אכן ראויה היא להצטיינות. הילדה סירבה בטענה, כי אין זה הגיוני לעמוד ולנגן באזני כל אדם שאינו מאמין לתעודה הכתובה. האם לשם כך הגישו לה את תעודת ההצטיינות, כדי שתאלץ לנגן ולהוכיח לעין כל את כישרונותיה?

תשובתה מצאה חן בעיני אביה, והוא הצדיק את דבריה. פנה רבי ישראל לאביה ואמר: "תשובת בתך יכולה גם לשמש תשובה לתמיהתך בענייני השגחה. הלא ה' כבר הוכיח לעין כל את השגחתו הפרטית, על ידי הנסים הגלויים ביציאת מצרים, ויש לנו "תעודה" המעידה על כך – הלא היא התורה הקדושה שניתנה לנו. כלום יש בזה היגיון, שבגלל כל שוטה שיבוא ויגיד שאינו מאמין, ישנה ה' את סדרי בראשית, כדי להוכיח לו כי יש דין ויש דיין? מי שרוצה לדעת את ה', יכול להיווכח מה"תעודה הנצחית" שלנו, היא התורה, ואין צורך בהוכחות נוספות!"...

התורה אינה "ספר היסטוריה". רבים היו מוכנים לקבל אותה, ולהאמין במה שכתוב בה, אם היא הייתה רק ספר שכזה... "בתור ספר היסטוריה", הם יאמרו, "היא נפלאה... אין ספר נפלא ממנה... אבל בתנאי שהיא לא תחייב אותי ולא תורֵה לי מה לעשות, ומה לא לעשות"...

ממה באמת נובעת הכפירה...

רבים מהמגדירים את עצמם ככופרים בתורה מאמינים בה בסתר לבם. הם כופרים בה משום שלא נוח להם לחיות על פיה, לא נוח להם לשמור שבת ולהניח תפילין. נוח להם לעשות ככל העולה על רוחם ולמלא את כל תאוותיהם. זוהי הסיבה האמתית המסתתרת מתחת לדברי הכפירה שהם משדרים בריש גלי...  

באחד הקיבוצים החליט מישהו לשים דף שבו כתובה קריאת שמע, בתיבות הדואר של כל התושבים. כשהתוודעו ראשי הקבוץ ל"אסון", החליטו על הקמת ועדת חקירה שתחקור מי הוא זה ששם את הדפים, מה היו כוונותיו, האם יש לו תוכניות נוספות, מהו הקף ה"אסון", והאם ניתן היה למנוע אותו...

מה מפריע להם כל כך? מדוע לא קמה ועדת חקירה על הנחת כל מיני עיתונים משוקצים בתיבות הדואר מדי יום ביומו? מדוע לא נעו אמות הסיפים בנוגע לכל מיני עלוני פרסומות מתועבים המוכנסים לתיבות הדואר חדשים לבקרים?

התשובה: דף של קריאת שמע מחייב אותם! דף זה דורש מהם לעשות שנוי בכל אורחות חייהם. דף כזה מגביל את החופשיות, מרסן את התאוות, ומשום כך הוא בבחינת "בל יראה" בעיניהם!

לפני זמן לא רב התקיימה חתונה של אחת מבנות הקיבוץ. היא חזרה בתשובה והתחתנה עם בחור תלמיד חכם, המעודן בכל מדה טובה. אחד מתושבי הקיבוץ פנה לאבי הכלה והשמיץ בפניו את החתן: "מי הביא לך את השד הזה הביתה?".

לתדהמתו הרבה, השיב לו האב: "הבת שלך!"...

התברר כי בתו של המתקיף חזרה אף היא בתשובה, מבלי שהוריה ידעו על כך. היא הבינה כי צעד משמעותי זה ירגיז אותם, והיא בחרה לנסוע לחו"ל, שם היא לומדת במדרשה מעולה, המחנכת את הבנות לאהבת תורה וליראת שמים. "בתך זו", המשיך אבי הכלה לספר לחברו, "שלחה לבתי דף של קריאת שמע, ומזה החל כל תהליך חזרתה בתשובה!".

לא עבר זמן רב מחתנה זו, והנה הגיעה הזמנה לחתונתה של בתו של חבר הקבוץ המשמיץ,  שהתחתנה אף היא עם בחור תלמיד חכם וירא שמים בתכלית, וגם חבר זה זכה להכניס חתן כזה לביתו...

מתוך ספרו של הרב ראובן אלבז שליט"א, "משכני אחריך", שיוצא לאור בימים אלו.