פרשת בא: לכל ילד יש מסלול משלו

אומרים חז"ל: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".

בדור הזה נראה שמצרים מנסה להשתלט בכל כוחה על הנשמות הטובות על ידי ששובה לבם במתיקות התרעלה. "הרעל - תחילתו מתוק, סופו מר".

אנחנו נמצאים בימי ה"שובבים", שנקראים על שמות הפרשיות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים. אלה ימים המסוגלים לתיקון ולתשובה, להוציא את הלב השבוי משביו. והקדוש ברוך הוא חפץ שנצא ממצרים ונשוב להיות לו לעם: "שובו בנים שובבים", "שובו אלי ואשובה אליכם".

פרשות השבוע מלמדות אותנו כיצד לצאת מהשובבות, מהמצריות שבי, מה"פרעה" (אותיות הפרעה). לצאת מהשעבוד, מהמגבלות, מהחומרנות, מההתמכרויות (התמכרות נפשית למסכנות, לכעס, לכבוד וכו', כמו גם התמכרות חומרית).

עשרת המכות מסמלות את מכות הדור, והן כנגד עשרה מאמרות בהם נברא העולם.

לכן פרעה הוא מהות הקלקול, אותיות "פה רע" וכן תחושה של פה (במקום הזה) "רע", שעמום, חוסר עניין וכו'. ומצד שני פרעה מצייר לנו חומריות יפה, עבירות מהנות, "חיים יפים" , "אכל ושתה היום כי מחר נמות".

בדור הזה, דור עקבתא דמשיחא, הילדים והנערים הסובלים מ”הפרעות” שונות ומשונות רק הולכים ומתרבים ממש כמכת ארבה, שמגיעה בהמוניות עם הרוח. המון סובלים מהפרעות קשב, וריכוז, הפרעות רגשיות, קוגניטיביות, פחדים ואובססיות למיניהם (ADHD ADD וכו'),

הרבה מהם ילדים טובים ממשפחות טובות ממש, שנפלטו לרחוב ונגעו בכל האשפתות, כמו שכותב הנביא: "תשתפכנה אבני קודש בראש כל חוצות" (איכה ד', א'), וזה מכיוון שלהורים, למורים ולמנהלים לא היו כלים להשכיל ולהתמסר באופן הראוי והנכון לילד המסכן, ואילו היו תופסים ומבינים את הנקרא בזמן, היה ניתן להצילו ולהחזירו למוטב.

"ויאמר ה אל משה בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו”. משה מייצג כאן את ההורים ומנהיגי ומחנכי הדור, והקדוש ברוך הוא אומר לו/ להם: "בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו", כלומר כשאתה רואה שהילד נמצא בבעיה, בירידה, שמשהו מפריע לרוחניות שלו, לנפש שלו, תיגש אליו, תרד עד אליו, כי ממני (מהקב"ה) יצאו הדברים, ואין הוא אשם בכך, הוא כתינוק שנשבה, אנוס, מסכן, נשלט. הוא לא "רע", אלא "רע לו". הוא צריך "לעבור דרך", לצאת ממצרים (להיות בעל תשובה). תנסה להקשיב ללב שלו, אל תפגע בו ואל תשפיל אותו אלא תן לו בטחון, מילה טובה ועידוד, כי אם חס ושלום הילדים ירגישו לבד, ויורידו להם את ההערכה העצמית ואת הביטחון העצמי עד אפס, הם יגיעו לייאוש ויחפשו תקוה ברחובות, חס ושלום.

כל הורה מייחל ל"גרויס נחת", ואי אפשר להתחמק מהעובדה שככל שמתקדמים הדורות, החינוך הופך למאתגר יותר ויותר (מעדיפה לומר "מאתגר" מאשר – קשה).

עלינו להכניס לתודעה את שלימדונו חז"ל: "חנוך לנער על פי דרכו". זו לא המלצה, אלא חובת ההורה להשתדל בכך. כשם שענפים רבים ושונים יוצאים מאותו גזע, כך כל ילד נולד עם טבעים משלו, מידות שמיוחדות רק לו. כל ילד הוא יצירה מוסיקאלית בפני עצמה, כאשר ההורה צריך להכיר את התווים הנכונים בה, על מנת להתוות לו דרך טובה.

אנחנו, כהורים, חייבים לדעת שלכל ילד מסלול משלו, כפי שתכנן עבורו בורא העולם. וכל אתר בו יבקר ובכל דרך בה ילך, כל תמרור, כיכר, רמזור, גינה ועוד נופים שיפגוש בדרך – הם התפאורה שבורא עולם העמיד בשבילו בהשגחה פרטית להפקת תסריט חייו הבלעדי.

לכן תפקיד ההורים והמחנכים הוא לעזור לילד למנף את הפוטנציאל שטבע בו אלוקים.

את תכונות האופי שלו לא תוכלי לשנות על ידי בקורת או שימוש בכוח, אלא בנועם, בדוגמא אישית וכמובן בכוח התפילה. 

כשם שלא ניתן להוציא מיץ שזיפים מתפוז – כך לא תוכלי להוציא מילדך דבר שהוא נגד הטבע שלו. ילד שנולד עם תכונת איטיות, או סרבול, אדישות או ביישנות, יוכל לעבוד על שיפור התפקוד שלו על ידי שיפתח דימוי עצמי חיובי ובטחון. אם תאיצי בו, או שיחיה תחת בקורת, הוא רק יסתגר ויסתרבל יותר ויותר. על ההורה למצוא את החן בתכונות חיוביות שוודאי יש בו, ולהעצים אותם! ועל ידי שיאמין בכוחות טובים שיש בו, ישתפר הדימוי העצמי שלו שישפיע ישירות על מצב רוח טוב ומשם הפעולות שלו יהפכו לחיוביות יותר.

כתוב במכת חושך: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי חֹשֶׁךְ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיָמֵשׁ, חֹשֶׁךְ. וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, עַל-הַשָּׁמָיִם; וַיְהִי חֹשֶׁךְ-אֲפֵלָה בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁלֹשֶׁת יָמִים. לֹא-רָאוּ אִישׁ אֶת-אָחִיו, וְלֹא-קָמוּ אִישׁ מִתַּחְתָּיו--שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וּלְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, בְּמוֹשְׁבֹתָם".

"לא ראו איש את אחיו" – המצרים חיים בפירוד, באפלה, בבדידות. כל אחד והטלפון שלו, ההודעות שלו, הסטטוסים שלו. כל אחד עסוק בעצמו בלבד.

אך המהות של עם ישראל היא להאיר זה לזה את הדרך! להפיץ את אור האמונה!

במדרש רבא שאלו, "מהיכן היה החושך ההוא, ור' יהודה אומר, מחושך של מעלה" (שמו"ר י"ד). משמעות הדבר, שיש למעלה אור שהוא כל כך גדול, שמי שאינו יכול לקבלו, בשבילו האור הזה עצמו הוא חושך. לדוגמא, השבת – היא אור כל כך גדול, אך מי שלא מכין את עצמו, את הנפש, את הדעת, יכול להרגיש חושך ושעמום גדול.

אומר ה"נתיבות שלום": "מי שמימיו לא הורגל לאור רוחני ונמשך אחר תענוגים גשמיים, עבורו האור הרוחני הוא ייסורים קשים". לעומת זאת, לבני ישראל שהכינו את עצמם "בְּמוֹשְׁבֹתָם", בכל מעשיהם, בבואם ובלכתם, היה זה אור גדול ומחודש.

כשהאדם מנותק מהאור האמיתי, הוא נמצא ב"מצב לילה". אומרים חז"ל שלילה הוא זמן סכנה, כוחות האופל משתלטים על הדעת. ואותו אדם מתמלא בעצבות ותסכול. כדי לצאת ממצרים צריך להאמין שאפשר לתקן! "אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן" (רבי נחמן).

פרעה הוא אותו חלק שבנו שמסרב להאמין שיהיה טוב, ולכן האדם צריך להתאמן על "שרירי" האמונה. המצווה הראשונה שמקבלים עם ישראל היא מצות קידוש החודש. "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה", זהו חג הפסח, צריך לפסוח על מה שהיה, וללכת עם התהליך, עם חדש נולד, ילדה חדשה נולדה בתוכי.

בדיוק כמו מילות השיר:

"מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה

מה שהיה היה, העיקר לא לפחד כלל!

אבא תחדש אותי לגמרי, תאיר לי את הנשמה".