מה עובר על אישה שבעלה נשלח לכלא באמצע החיים?

מינדי בוקשפן הייתה אישה רגילה לגמרי, עד שחייה השתנו ברגע. היא הייתה אשת אברך שהתפרנסה מטיפול בתינוקות, אמא לכמה ילדים חמודים ורעיה מסורה. היא ובעלה יוחנן היו הדוגמה הקלאסית למשפחה חרדית קלאסית, כזאת שלא הייתם מעיפים עליה מבט שני ברחוב, עד שעולמם של השניים התהפך עליהם בבת אחת בערב פורים.

באותו יום נורא, נעצר יוחנן בפתאומיות לאחר שקרובת משפחה שירדה מן הדרך הגישה נגדו תלונה במשטרה על עברות שונות, לאחר שניסתה ונכשלה לסחוט ממנו סכום כסף גדול, לטענתו. בוקשפן, איש צעיר ונורמטיבי לחלוטין, נעצר בפתאומיות בערב פורים והורשע בפסק דין שנוי במחלוקת. תוך זמן קצר מצא עצמו האברך החסידי מביתר עילית בבית הכלא, מתעתד לרצות גזר דין של שמונה שנות מאסר.  

למרות שהורשע ונידון למאסר, בוקשפן לא ויתר. גם במשך הזמן ששהה בכלא, הוא המשיך לנהל מאבק על חפותו. אבל רק כעבור שנה ושמונה חודשים, הגיע פסק הדין מבית המשפט העליון שפסק שבוקשפן זכאי. זיכוי פה אחד. מאז קום המדינה, זוכו רק 18 אנשים על ידי שופטי בית המשפט העליון, בוקשפן הוא אחד מהם. החרדי הראשון, לדבריו, שאי פעם זוכה בעליון. בית המשפט העליון הצביע על ליקויים משמעותיים בעדות המתלוננת, ומתח ביקורת על פסק הדין הקודם, שהתעלם מעשרות ראיות ועדויות שיכלו לזכות את הנאשם.

יוחנן בוקשפן, בעלה

"אם יוחנן לא היה בכלא, כל זה לא היה קורה"

"היום אני יודעת שאין סיבה אחרת למה שעבר עלינו, שהקב''ה לא היה מביא עלינו את הניסיון הזה, אם לא כדי לפתוח בפנינו דלת שמעולם לא חלמתי שבאפשרותי לפתוח", אומרת מינדי. "מעולם לא חשבתי שאני, מינדי מביתר עילית, אישה פשוטה שעבדה כמטפלת בתינוקות, אקים ארגון גדול כל כך ואזכה לעזור לכל כך הרבה משפחות שעולמן חרב עליהן. אם יוחנן לא היה בכלא, כל זה לא היה קורה".

מינדי, אישה קטנה עם נחישות בלתי אפשרית, הקימה בעשר אצבעות לבדה את ארגון החסד "דרור למשפחה" הדואג למשפחות האסירים שומרי המצוות. זהו ארגון ראשון מסוגו, שמספק תמיכה למשפחות האסירים שנקלעות, שלא באשמתן, לסיטואציה בלתי אפשרית.

"ההתמודדות של משפחה כזאת היא קשה מאוד", מסבירה מינדי. "ההלם הראשוני הגדול, הילדים שנשארים חשופים ללעג ושאלות מציקות, אב המשפחה שאיננו, והוצאות המשפט, שעומדות על סכומים דמיוניים. גם אם הבעל הוא לא המפרנס העיקרי, בדרך כלל האישה נאלצת לעזוב את עבודתה כדי לטפל בילדים ובכל הבלגן שמסביב. אני עבדתי כל החיים, וכשבעלי נכנס לכלא התפטרתי תוך חודש. פתאום הייתי צריכה לנהל בית לבד, לדאוג לו. לא הייתי מסוגלת לעבוד, וזה קורה לרוב הנשים שבעלן נאסר. מה שהכי קשה, יותר מהכל, זה מחסום הבושה וההסתרה. יש המון עמותות וארגוני חסד שדואגים למשפחות יתומים ואלמנות, ובצדק. אבל כשאדם נפטר, חלילה, אין משכנתא ואין חובות. יש קרנות שדואגות לעזור למשפחות, לעזור לפרנס את הילדים. לעומת זאת, כשאדם נעצר - כל החיים של הסובבים קורסים. לא די בזה שצריך להפקיד לו כסף לכלא, שיש הוצאות משפט, הוא כבר לא עובד. מטה לחמה של המשפחה נשבר. האדם אולי בכלא, בצדק או שלא בצדק, אבל האישה והילדים? אי אפשר להבין מה עובר עליהם! עם אלו חובות הם נשארים".

מהיכן הגיעה ההחלטה להקים את הארגון?

"זה היה בתשעת הימים. באותו זמן, זמן קצר אחרי שיוחנן נכנס לכלא, לא הפסקתי לקבל עשרות טלפונים מבני משפחה וחברים שרצו לעזור ושאלו מה הם יכולים לעשות. הימים היו ימי תשעת הימים, בהם אסור לכבס ולנקות, ואני החלטתי לנצל את הזמן למשהו מועיל. החלטתי לארגן הפרשת חלה לזכותו של יוחנן. ארגנו ארבעים נשים שתבואנה, וביניהן הגיעה קרובת משפחה שיש לה בן החולה במחלה. במהלך הערב, היא סיפרה לי על קבוצת התמיכה  בה היא חברה, סיפרה כמה היא נותנת לה כוחות להתמודד עם המחלה ואיזה עזרה היא שואבת ממנה במהלך היומיום. 'אמנם הרופא אומר מה שאומר' אמרה. 'אבל אנו בקבוצה יודעות ומאמינות שהכל בידי הקב''ה'.

"חזרתי הביתה עמוסת מחשבות. חשבתי לעצמי, אדם חרדי שיש לו ילד חולה לא עושה חשבון, הוא יודע שהכל מהקב''ה, ולמרות הכל האישה ההיא מספרת שקבוצת התמיכה עוזרת לה בהתמודדות, מה איתנו, נשות האסירים? אלו שמתמודדות עם בוז וקושי לקבל מהסביבה? אם אצל כאלו שיותר קל להן ולסביבה להפנים שהכל מאת ה' יש קבוצת תמיכה, למה שלנו שמתמודדות עם ניסיון יותר קשה באמונה לא תהיה קבוצה דומה?".

אצל מינדי הרגע הזה היה נקודת מפנה. באותו יום החליטה להקים קבוצת תמיכה עבור נשות אסירים חרדיים השוהים בכלא. היא ארגנה בכוחות עצמה מפגש ספונטני, מעט בקבוקי שתיה וכוסות חד פעמיות, כמה עוגות קנויות וקפצה למים. היא צלצלה במשך כמה ימים לכל הנשים שהכירה והציעה להן להיפגש. לא כולן התרשמו מהרעיון בהתחלה.

"למפגש הראשון בז' אלול הגיעו חמש נשים", היא נזכרת. "למפגש השני שהתקיים בערב ראש השנה כבר הגיעו שבע נשים. במפגשים הבאים כבר הבחנתי שהקבוצה הולכת ומתרחבת ממפגש למפגש". עם הזמן, מפגשי הקבוצה הפכו לקבועים מידי חודש. כיום חברות בעמותה למעלה מ-300 משפחות.

מחסום הבושה וההסתרה במקרים כאלו הוא מאד חזק. איך שוברים אותו?

"בגלל שההתמודדות היא כל כך קשה ובלתי אפשרית, נשים מבינות באיזשהו שלב בעצמן שהן צריכות את התמיכה והעזרה שלנו. לך אני אומרת שהלוואי שנשים תהיינה מוכנות לשבור את הקרח ולהגיע אלינו כבר בתחילת הדרך, כי יש כל כך הרבה דברים שאדם נורמטיבי ללא עבר עברייני לא מודע אליהם בכלל. איך להתנהל מול עורך דין, לדוגמה. איך להתכונן לדיון במשפט, איך להכין את הילדים לזה שאבא בכלא. אם יש מסר חזק שאני רוצה להעביר לנשים שקוראות אותנו, אלו המילים הבאות: אל תתביישו לפנות לאנשים שיכולים לעזור. חבל לבזבז כל כך הרבה אנרגיות על בושה והסתרה. זה לא הזמן".

"פתאום יש כתף לבכות עליה"

לחשיבות של קבוצת התמיכה, מבהירה בוקשפן, אין ערוך. "מעבר לזה שמדובר בחיזוק מוראלי עצום עבור הנשים",  מסבירה מינדי, "יש גם עזרה בכל מיני תחומים. פתאום יש כתף לבכות עליה, מישהו שמבין את המצב ושותף להתמודדות. יש גם עזרה גדולה בכל הנושאים הביורוקרטיים שמעניקות הנשים בעמותה זו לזו".

השאלות בהן נתקלת בוקשפן מאז הקמת העמותה, נוגעות לכל דבר המתקשר לחיי האסירים. לא פעם, היא מספרת, היא מקבלת טלפון בהול מאישה שנמצאת בדרך ליום ביקורים ומגלה ששכחה את תעודת הזהות בבית, ותוהה האם רישיון נהיגה יספיק או שמא עליה לחזור על עקבותיה. לאחרונה טיפלה בעניינה של אישה שמחתנת את בנה, ולא ידעה איך להסתדר עם הפרוצדורה הכרוכה בשחרורו בעלה מהכלא לצורך השמחה. גם תמיכה בהתמודדות עם הסביבה וסיוע למשבר הכספי אליו נקלעת המשפחה, נכללים בפעילות העמותה.

"הייתה אישה שנקלעה לחובות אדירים לאחר שבעלה נאסר", היא מספרת. "עבדה מבוקר ועד ערב וכל הכסף הלך להוצאה לפועל. לא נשאר לה כסף לקנות אוכל לילדים, לא לשלם חשבונות חשמל ושכר דירה. כשניסיתי ליצור איתה קשר היא אמרה שאין לה זמן להשתתף במפגשים שמארגנת העמותה. לא ויתרתי, המשכתי לצלצל אליה ובאחת הפעמים היא פשוט נשברה ופרצה בבכי. 'אין לי לחם לתת לילדים בבית' היא אמרה לי בדמעות. 'המקרר שלי ריק, אין חלב ואין כלום'. 'מלבכות לא יצא לך כלום' עניתי לה. 'בואי ניפגש ונתעודד'".

האישה הגיעה למפגשים ויצרה קשרים עם הנשים המשתתפות. כשבוקשפן נחשפה לסיפורה היא נחרדה ממש. היא קישרה אותה לכמה עורכי דין טובים שיגיעו לפשרה עם חברות ההוצאה לפועל, גייסה כסף מארגוני צדקה וסייעה לה לסגור את החובות. "לפני כמה חודשים ארגנו שבת משותפת לכל הנשים", היא מספרת. "בשבת ההיא כל הנשים הציגו את עצמן וסיפרו את סיפורן ואותה אישה אמרה: 'תדעו לכם שאם לא היה לי את מינדי והעמותה - לא הייתי בחיים היום, לא הייתי שורדת. היום אני מצליחה לקנות אוכל לילדים, מצליחה לדאוג להם. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי המפגשים האלו".

פעילויות נוספות של עמותת דרור למשפחה כוללות ארגון מפגשים חודשיים לנשים ולילדים וערבי חיזוק בחגים. "זה המקום היחיד בו הם מרגישים שווים. הילדים הרי לא חטאו ולא פשעו, הם לא עשו כלום, והם משלמים מחיר כבד. המצב בבית קשה, אבא איננו, אמא היא על תקן נוכחת-נפקדת. ההתמודדות החברתית שלהם היא קשה ומייסרת. מדירים אותם מהחברה, הם חשופים להצקות של בני גילם ולבושה הגדולה. במפגשים שלנו הם מרגישים פתאום שווים, יש להם עם מי לדבר ועם מי להחליף חוויות בפתיחות. אחד הדברים שאני חולמת עליהם הוא לספק טיפול רגשי לילדים האלו במסגרת העמותה. לצערנו, רוב המשפחות בעמותה הן בקריסה כלכלית. יש משפחות שמגיעות לחרפת רעב כפשוטו".

לא נתעלם מהמציאות. זה לא מאד נוצץ להקים קרן צדקה עבור משפחה במצוקה בה הבעל נאסר בכלא.

"אבל האישה והילדים לא אשמים! הם לא חטאו ולא פשעו, ואין להם על מה להיענש! כשפונה אלי אישה, אני לא שואלת על מה בעלה יושב. זה לא מעניין אותי. יש בעמותה שלנו נשים שעד היום אין לי מושג באיזו עילה בעלן נאסר. זה לא משנה אם בעלך גנב או הטריד או הפגין. הוא בכלא ואת לבד בבית, ואת צריכה להתמודד לבדך עם אוכל לילדים, עם הבושה הגדולה ועם שולחן שבת בלי אבא. אני לא מזלזלת. אדם שעבר עבירה צריך לשלם את חובו לחברה, אבל המשפחה שלו לא אשמה. היא לא אשמה! הקהילה צריכה להבין שאם לא ניתן לאסירים ולמשפחות את האפשרות להשתקם, הם לא ישתקמו ומעגל המצוקה והקושי יחזור על עצמו. אין לנו דרך להעריך מה עובר על אישה שבעלה נשלח לכלא באמצע החיים. אנשים לא מבינים איזה משבר זה בשביל המשפחה, בשביל הילדים. זה קושי לא פחות גדול מהתמודדות עם מחלה או פטירה של ראש המשפחה, ולפעמים ההתמודדות גדולה הרבה יותר".

 ליצירת קשר עם מינדי בוקשפן 052-65154930