הרב יצחק זילברשטיין
שלח שליח לפנצ’ר את צמיגי שונאו, והתחייב לשלם על כל הנזקים
מיד ברגע שיעקב סיים לפנצ'ר את הגלגל האחרון, לפתע, הופיע אדם שצרח עליו בזעם: "מדוע אתה מפנצ'ר לי את הגלגלים, מה עשיתי לך?! אני כבר מזמין לך משטרה!...".
- הרב ארז חזני / ופריו מתוק
- ח' שבט התשע"ח
(צילום: shutterstock)שני בעלי תשובה, ראובן ויעקב, הגיעו לדין תורה, הנסוב אודות פשעים שעשו בעבר, טרם שבו בתשובה.
ראובן, איש עסקים נכבד, הסתכסך עם עמיתו שמעון, עד שהפכו השניים לשונאים מושבעים. באחד הימים פנה ראובן ליעקב, נער שהתגורר בשכונה, וביקש ממנו 'לעשות לו עבודה', תמורת שכר הגון. מהי העבודה? - ללכת ולפנצ'ר את גלגלי הרכב של שמעון שונאו.
"ומה יהיה אם אתפס והדבר יגרום לי לנזק כספי?", שאל יעקב.
ראובן טפח על שכמו והרגיעו: "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי; אם תהיינה בעיות, אני אסדר את כל העניינים, אשלם בעדך כל נזק או קנס כספי שיושת לך!".
לפי המידע המוקדם שקיבל יעקב מראובן, ברשותו של יעקב היה ג'יפ מפואר מסוג מרצדס בצבע לבן. כשהגיע יעקב לכתובת בשעת לילה מאוחרת, הבחין ברכב הג'יפ הלבן, שעמד בכניסה לביתו של שמעון, ומיהר לחתוך לו את הצמיגים, דבר שכרוך בנזק של אלפי שקלים.
מיד ברגע שיעקב סיים לפנצ'ר את הגלגל האחרון, לפתע, הופיע אדם שצרח עליו בזעם: "מדוע אתה מפנצ'ר לי את הגלגלים, מה עשיתי לך?! אני כבר מזמין לך משטרה!...".
מי היה האיש שרתח והתרעם על יעקב? - לא, לא היה זה שמעון, אלא המדובר היה באדם אחר, שהתגורר בבניין סמוך, וברשותו היה רכב כמעט זהה לרכבו של שמעון...
המשטרה הגיעה, והפרשה הסתיימה בקנס כספי גבוה, אותו נאלץ יעקב לשלם, מלבד תשלום דמי הצמיגים היקרים של שמואל!
עכשיו מגיע יעקב אל משלחו ראובן ותובע: "כפי שהתחייבת, עליך לשאת בכל הנזקים הכספיים שנגרמו לי בעקבות השליחות, וגם את השכר שהבטחת לי על העבודה אני תובע..."
אך כמובן שראובן סירב לשלם, וטען: "אני התחייבתי לשלם רק על מקרה בו היית עושה מה שביקשתי. אבל מי ביקש ממך לפנצ'ר רכב אחר?! זו בעיה שלך, ואין בכוונתי לפצות אותך עבור הנזק הזה, ולא לשלם לך את שכר מלאכתך, כי לא פעלת כפי הנדרש...!"
כאמור, כיום השניים כבר זכו לשוב לצור מחצבתם, ובאים כעת לשאול: עם מי הדין?
תשובה:
שליחות לדבר עבירה
יש לפטור את ראובן המשלח מתשלום הנזקים, אף אילו היה יעקב השליח עושה את השליחות כפי שהוטלה עליו! ואמנם בכל התורה קיים כלל ש'שלוחו של אדם כמותו' (כלומר מעשה שעשה השליח, נחשב כאילו נעשה על ידי המשלח), מכל מקום בשליח הנשלח לדבר עבירה, אין הדבר כן, ובזה השליח חייב ושולחו פטור, וכפי שיבואר להלן:
נאמר בשו"ע (חו"מ סי' ש"פ ס"ב): "האומר לחבירו: 'שבור כליו של פלוני על מנת שאתה פטור', ושברו, הרי זה חייב. ואף על פי שהעושה (המזיק) הוא חייב לשלם, הרי זה האומר לו שותפו בעוון, ורשע הוא, שהרי הכשיל עיוור וחיזק ידי עוברי עבירה".
והוסיף הט"ז: "נראה לי, שאפילו אם אמר לו בפירוש 'שבור כלי של פלוני ואני משלם בעדך', אפילו הכי פטור זה שמקבל עליו לשלם (וזה ששמע לו והזיק ישלם), כי אין שליח לדבר עבירה, וכן ראיתי טעם זה בדברי המהרש"ל". וביאר הערוך השולחן (סעיף ג'): "השובר את הכלים חייב לשלם, ולא זה שציווהו, ואפילו אמר אני אשלם בעדך, שכן לאו בדברים בלבד נחייבנו (לא ניתן לחייב את זה ששלחו להזיק רק מחמת דיבורו שאמר שהוא ישלם), וזה הכסיל (הטיפש) ששמע לו והלך והזיק, חייב לשלם, כי 'אדם מועד לעולם', ולא היה לו לדמות (לסבור) שהוא ייפטר". (ויצויין, שגם בשליח שהוחזק להזיק, הכריעו הש"ך בסי' שפ"ח סקס"ז, והקצות שם סקי"ב, שחייב השליח ולא המשלח, משום שגם בזה אמרינן דאין שליח לדבר עבירה).
ומבואר בפוסקים, שאף בשוכר (תמורת תשלום) שליח לדבר עבירה, אין המשלח חייב, ואין אומרים לעניין זה 'יד פועל כיד בעל הבית' (יעויין בב"ק נו. בתוס' ד"ה אלא, ובספר 'שער משפט' סי' קפ"ב סק"א).
שְׂכר פועל שנשלח לדבר עבירה
ובאשר לשכר הפעולה שנתחייב ראובן לשלם ליעקב עבור ניקוב הצמיגים, שמענו ממו"ר שליט"א, שצריך ראובן לשלמו, ולא יוכל לטעון, הרי לא פעלת כנדרש, כי חתכת צמיגים של אחר, שכן יכול יעקב להשיב 'עשיתי ככל אשר ציוויתני' - ללכת ולנקוב את הג'יפ הלבן החונה בסמוך לביתו של שמעון, ומניין היה לי לדעת שמדובר ברכב אחר, הרי לא מסרת לי את מספר הרכב, ולוודא אצל העוברים ושבים אם זהו הרכב של שמעון, זה בוודאי לא שייך, כי הייתי עלול להסתבך מחמת בירור שכזה.
והלכה בידינו (בחו"מ סי' של"ה סע' ב'-ג'), שאדם שנשלח תמורת שכר לעניין מסויים, ועשה את שליחותו כפי שציווה עליו משלחו, אף על פי שלבסוף מטרת השליחות לא הושגה - צריך לשלם לשליח את שכר פעולתו המושלם. והוא הדין לענייננו.
והגם שמדובר בשכירות לפעולת עבירה, צריך ראובן לשלם עבורה, כמבואר ב'נתיבות המשפט' (סי' ט' סק"א, ב'אמרי בינה' דיינים סי' י"ז), שהשוכר פועל לעשות לו מלאכה שיש בה איסור, חייב לשלם לו את שכר מלאכתו. ולמשל, אדם רשע השוכר עדי שקר להעיד כנגד חבירו, והתחייב לשלם להם שכר עבור פעולתם, חייב לשלם את שכר פעולתם, כי איסור התורה נאמר כלפי עצם העדת עדות השקר, אך לא מצינו איסור מפורש על לקיחת שכר עבור העדות[1].
לסיכום: ראובן פטור מלשלם ליעקב עבור הנזקים והקנסות, אך צריך לשלם לו את מלוא השכר שהבטיח ליתן לו עבור עבודתו.
מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ (שמות י"ב, ט"ו). שומע אני כל מצות, תלמוד לומר 'לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות', דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח, ואיזה הם - חמשת המינים, לאפוקי (להוציא) אורז (פסחים ל"ה.).
[1] מן הסתם שאצל כל אחד מתעוררת כעת השאלה: מדוע אם כן לא נאמר, שההתחייבות של ראובן המשלח לשלם עבור הנזקים שייגרמו בעקבות ניקוב הצמיגים, גם היא תהיה כ'שכר הפעולה' של יעקב, וממילא יצטרך ראובן לשלם גם עליהם?
ניתן להציע ג' דרכים כדי ליישב זאת: א) כל אדם בר-דעת העושה נזקים, הם באחריותו בלבד, ואף אם שלחו אדם אחר להזיק, לא היה לו לנהוג בטיפשות ולשמוע למשלחו, אלא לבוראו שציווה עליו שלא להזיק ממון הזולת. וממילא גם בנידוננו, יעקב שהלך והזיק את הרכב, התנהג ככסיל ופתי (כלשון הערוה"ש), והיה לו להבין שהוא האחראי הבלעדי למעשיו, ואף אדם אחר לא יישא באחריות פשעיו, וגם אם הבטיח בדיבור להיות אחראי לכך, יכול לטעון כלפי המזיק 'משטה הייתי בך'! ולכן, את דמי הנזקים יש להשית אך ורק על יעקב שהזיק בפועַל. אכן כלפי עצם פעולת השכיר, צריך ראובן לשלם ליעקב את שכרו, ככל שוכר פועל לעשות פעולה כלשהי (וככל הנראה גם על מלאכה בדבר שאסור לעשותו יש רגילות מסויימת לשלם לפועל).
ב) יתכן לטעון, שההתחייבות לשלם בעד הנזקים שיושתו על יעקב באם ייתפס, הרי היא בגדר 'אסמכתא', (אסמכתא היא התחייבות שאדם מקבל על עצמו כלפי חבירו, מתוך הנחה מוקדמת שלא יצטרך לבסוף למלא אחר ההתחייבות, כך שאין גמירות דעת בשעת ההתחייבות לקיים אותה), דהיינו, ראובן סמך על כך שיעקב לא ייתפס, ולכן התחייבותו נחשבת ל'אסמכתא' ואינה חלה. מה שאין כן באשר לדמי עצם הפעולה, אותם צריך לשלם ככל התחיבות לפועל.
ג) עוד יתכן לבאר, ששכר פעולה הוא רק שכר חיובי, תשלום עבור מלאכת הפועל, אבל הצלה מנזקים שעלולים להתרחש, אינם יכולים להיחשב כ'דמי פעולה'. ואולי תלוי הדבר בנוסח ההתחייבות - שאם אמר אשלם לך בעצמך את הכסף שיגבו ממך, יתכן שחייב כדין חיוב התשלום לשוכר שהשלים את מלאכתו, אולם אם יתחייב אשלם 'בעדך' עבור הנזקים (כלשון הט"ז, וכלשון ההתחייבות של ראובן ששלח את יעקב להזיק), בזה פטר הט"ז את המשלח, כי אין זה נוסח של שכירות פועל, אלא נוסח של התחייבות לשלם בעד נזקי השליח, ומכיון שליח לדבר עבירה אינו נחשב לשלוחו של המשלח, ממילא אין לחייב את המשלח לשלם בעבורו. (ועדיין צריך עיון בכל זה. ויעויין ב'אמרי בינה' (דיינים סי' י"ז) שאכן כותב לדון שהמתחייב לשלם עבור הנזקים שיעשה חבירו, יש לחייבו לשלם מדין שכירות).
לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.