מדור חדש - המצעד: 6 הפעמים שבהן מזג האוויר שינה את ההיסטוריה

אסון הערפיח בדונורה

העיירה הזעירה דונורה שבפנסילבניה הייתה נשארת אלמונית למדי, אלמלא האסון שהתרחש בה בלילה אחד באוקטובר 1948. באותו לילה, היכה בה אסון זיהום האוויר הגדול והקטלני ביותר בהיסטוריה של ארה''ב, כאשר תופעת טבע נדירה של היפוך טמפרטורות  בשם אינוורסיה, בה קיימת שכבת אוויר חמה מעל שכבת אוויר קרה, פגעה בעיר.

עקרונית, לא מדובר במצב שאמור לסכן חיים, אבל בדונורה היו באותה עת מפעלי פלדה וכימיקלים שפלטו גז בכמויות גדולות. החומרים המזהמים לא התפוגגו באוויר בשל מזג האוויר וגרמו לזיהום אוויר קשה ממנו מתו 20 איש באותו הלילה, כמו גם 6000 אנשים נוספים שחלו במחלות קשות. תושבי העיירה הקטנה, שמנתה בזמנו פחות מ12,000 תושבים, סיפרו מאוחר יותר כי האסון הזה היה לא פחות משמעותי מרעידת אדמה או שריפת ענק.

האירועים הללו הובילו לסגירת המפעלים ולפיצויי ענק לנפגעים, ועוררו לראשונה את הצורך לחקיקת חוקים אוניברסליים נגד זיהום אוויר כמו גם את הקמתה של הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה.

הנסיונות החוזרים לפלוש לרוסיה

מה משותף לקיסר נפוליאון ולהיטלר ימ''ש? שניהם הובסו על ידי גנרל חורף הרוסי.

בשנת 1812 היה נפוליאון בלתי מנוצח, הוא ניצח בכל קרב שנלחם בו, סחף אחריו את צרפת כולה והצליח לכבוש את מוסקבה, אחת הערים הגדולות ברוסיה. היה נראה שדרכו לכיבוש רוסיה כולה כבר מובטחת... ואז הוא נכנע לחורף הרוסי.

החורף של שנת 1812 היה קשה במיוחד. נפוליאון נסוג ממוסקבה כשהחיילים הרוסים מזנבים בחייליו ונאבק בחורף ובצבא הרוסי ללא הצלחה. חיילים וסוסים החלו למות מרעב, היפותרמיה, כוויות קור ומסעות מפרכים. עבור נפוליאון המפלה ברוסיה הייתה נקודת מפנה שהובילה בסוף למפלתו.

מאוחר יותר היו אלו הנאצים במבצע ברברוסה, המבצע בו פנתה גרמניה במפתיע נגד רוסיה בעלת בריתה והחלה בפלישה אליה. גשמי הסתיו, שהחלו לרדת בראשית אוקטובר 1941 הפכו את הקרקע באזור מוסקבה לבוץ טובעני, ולאחר מכן הקור העז ששרר באזור זה החל מהמחצית השנייה של חודש נובמבר הקשו על התקדמות הצבא הגרמני לכיוון מוסקבה, וגרמו לו לנפגעים רבים מכוויות קור. גנרל חורף הביס את הצבא הגרמני במה שהוביל לבסוף לתבוסתה של גרמניה במלחמת העולם השנייה.

קרב ווטרלו

נפוליאון, כך מסתבר, היה מצביא מוכשר. אבל הרבה מזל עם מזג האוויר, לא ממש היה לו.

הקרב ההיסטורי בו נחל המצביא הצרפתי נפוליאון תבוסה מוחצת וסופית, לאחר שנמלט מכלאו באי אלבה היה אחד הקרבות הקשים והעקובים מדם באותה תקופה, ומנה מעל 50 אלף הרוגים. הקרב בווטרלו נערך בין כוחות צבא נפוליאון הצרפתי, בפיקודו של נפוליאון בונפרטה, לחלק מכוחות הקואליציה הגדולה שהקימו נגדו האנגלים והפרוסים, בפיקודו העליון של הדוכס מוולינגטון.

 וולינגטון היה טקטיקן מעולה שניהל את הקרב בחוכמה, אך אין חולק שאחד הגורמים העיקריים לתבוסתו של נפוליאון היה מזג האוויר. הגשם שירד במהלך הלילה שקדם לקרב הפך את הקרקע בחלקים משדה הקרב לבוצית, מה שהאט את התקדמותם של הצרפתים ואפשר למגנים לנתב את ההתקפה לעבר אתרים הניתנים להגנה אפקטיבית יותר, מה שהוביל להפסד הצורב של נפוליאון בשדה הקרב. כחודש לאחר התבוסה הצרפתית בווטרלו, נכנע נפוליאון והוגלה לסנט הלנה, שם בילה את שארית חייו.

אסון הינדנבורג

ספינות האוויר של שנות ה-30 עשו שימוש במימן שהיה זול יותר מהליום. הן התפתחו מהר יותר ממטוסים, היו מסוגלות לשאת משקל עצום  והיו מרשימות בגודלן. למעשה, לולא ההתרסקות הדרמטית של ספינת האוויר הגדולה הינדנבורג, יש סיכוי לא מועט שהיינו מתניידים עד היום בספינות אוויר ולא במטוסים.

ההינדנבורג הייתה הגדולה שבספינות האוויר שנבנו עד אז ובוודאי זו שזכתה לפרסום הרב ביותר. היא הייתה באורך 245 מטר (פי עשר מספינת אוויר ממוצעת), הגוף שלה היה עשוי מאלומיניום והיא הייתה מיועדת לשאת 61 אנשי צוות ובין 50 ל-70 נוסעים. מעוף הספינה התאפשר אודות ל-200 קוב גז מימן שמילא אותה בכמה תאים שונים.

בשלושה במאי 1937, המריאה ההינדנבורג מגרמניה והגיעה לחופי ארה"ב 3 ימים לאחר מכן. צוות הספינה שהה שעות רבות באוויר וחיכה שהרוחות ידעכו. בשעה 7 בערב, נכנסה הספינה לנחיתה אך התהליך השתבש ותוך שניות ספורות עלתה ספינת האוויר באש. לפי ההשערות, בדרכה לארה''ב נתקלה הספינה בסערה שטענה אותה בחשמל סטטי שהבעיר ניצוץ בין גוף הספינה לגז המימן והביא לפיצוצה והתרסקותה באוויר. מתוך 97 האנשים שהיו על ספינת האוויר, 35 נהרגו. הצילומים הגיעו לאולמות הקולנוע בכל רחבי העולם, הפחידו כל מי שצפה בסרטון, וסימנו את סופה של ספינת האוויר ככלי טיס בטוח לנוסעים אזרחיים.

הקרב על לונג איילנד

הקרב הגדול הראשון במלחמת העצמאות האמריקנית הסתיים בתבוסה מוחצת לכוחות האמריקאים. בקיץ 1776 נסוגו הכוחות הבריטיים בהנהגתו של ויליאם האו מבוסטון ותכננו מתקפה על העיר ניו יורק. האו תכנן לתקוף את העיר מסטטן איילנד והציב את מפקדתו במסבאת "הכתר והוורד" שבניו דורפ. במפקדה זו קיבלו נציגי הממשלה הבריטית את ההודעה על הכרזת העצמאות של ארצות הברית. באוגוסט 1776 חצו הכוחות הבריטיים את המצרים לברוקלין כשהם מאגפים את הכוחות האמריקנים בפיקודו של ג'ורג' וושינגטון, וגרמו לאמריקנים הפסד בקרב על לונג איילנד שבעקבותיו נכבשה העיר ניו יורק על ידי הבריטים.

ההפסד הזה היה יכול להיות גרוע עשרת מונים, אם לא הערפל הפתאומי שכיסה את ניו יורק בבוקר הקרב. הגנרל ג'ורג' וושינגטון היה האחרון מאנשיו שנסוג, ולפי העדויות, אם לא הערפל הכבד שמנע מהבריטים להבחין בחיילים הנסוגים, הסיכוי שהיה נתפס ונלקח בשבי היה ודאי. כיצד הייתה מסתיימת מלחמת האזרחים האמריקנית אם המצביא המהולל ומי שיהיה לימים נשיא ארצות הברית הראשון, היה נתפס ונלקח בשבי בתחילת המלחמה? לא קשה לנחש. 

טייפון קמיקזה

בשנת 1274 היה השליט המונגולי קובלאי חאן, נכדו של ג'ינגס חאן הנודע לשמצה, בלתי מנוצח. הוא שלט באימפריית ענק שהתפרסה מהאוקיינוס השקט ועד הים השחור וכללה בין השאר את מונגוליה, סין וקוריאה. שנות שלטונו הצטיינו בשגשוג ורווחה לנתיניו והתרבות במדינות חסותו פרחה. באופן כללי, הוא היה יכול להיזכר בדפי ההיסטוריה כאחד מהמנהיגים ברי המזל שחיו אי פעם, עד שניסה לפלוש ליפן...

בשנת 1274 החליט קובלאי חאן להרחיב את שטח ממלכתו ולפלוש ליפן. הצי שלו כלל כ-15,000 חיילים מונגולים וסינים ו-8,000 לוחמים קוריאנים, ב-300 ספינות גדולות וכ-400-500 ספינות קטנות יותר, צי ענק במושגי אותה תקופה. נצחונו היה בטוח כמעט לחלוטין, אלא שבליל הפלישה הכתה סופת טייפון פתאומית בצי שלו והשמידה כ-75% ממנו. קובלאי לא אמר נואש, נסוג וארגן את הצי שלו מחדש. כעבור שבע שנים, בשנת 1271, ניסה שוב לפלוש ליפן, הפעם בעזרת צי גדול אפילו יותר, אך שוב, סופת טייפון שהשתוללה במשך יומיים בחופי יפן מחקה את הצי שלו כמעט כליל.

זה היה הניסיון האחרון של קובלאי חאן לפלוש ליפן. למעשה, עד הכיבוש האמריקאי בתום מלחמת העולם השנייה, לא היו עוד ניסיונות לאיים על עצמאותה של יפן. בהיסטוריה היפנית קנו ניסיונות הפלישה הכושלים הללו מקום של כבוד וזכו לכינוי "קמיקאזה" – רוח שמיימית.