פרשת בשלח – שבת שירה: קדימה, קחו תופים. צאו במחולות ובריקודים

בני ישראל יוצאים ממצרים, מותשים מעבודה קשה, מנסים למצוא את האור בקצה המנהרה, מנסים להחזיק בתקווה, מייחלים לישועתם! והנה.. המצרים רודפים אחריהם מצד אחד, ומצד שני ים ענק סוגר עליהם.

איזה ייאוש! איזה פחד! תסכול!

בדיוק ברגע הזה משה רבנו צועק לשם, בתקווה שגם הפעם הצעקה היא זו שתושיע. אבל הקדוש ברוך הוא אומר לו הפעם: "מה תצעק אלי?! – דבר אל בני ישראל, וייסעו"!

מסביר בעל התניא שהקדוש ברוך הוא אומר למשה: "משה? מה אתה צועק? אתה לא מבין שהכול דמיון? מה אתם מתבלבלים? במקום להתמקד במסע הכבד, פשוט תמשיכי לנסוע, והקדוש ברוך הוא יפתח לך את הים. יהודי ממשיך ללכת, ולא מתייאש ולא מפחד, כי השם איתו".

יש מצבים בחיים שהשם ברגע אחד הופך ניסיונות לניסים. וזה קורה רק כשמגיעים מים עד נפש, כשנדמה לך שאפסה התקווה, וכל מה שעשית ועמלת – הכל לשווא. אם ברגע הזה תבקשי את הכוח של מרים הנביאה, שידעה שהפכה את "מר הים" ל"רם הים", תשמעי את הקול שמדבר אליך ואומר לך: תמשיכי לנסוע, הכל בסדר, אין פחדים ואין דאגות, יש אמונה. יש השם בעולם, הוא איתך.

אז ייקרע הים, ואז תביני איך "אז", כל המקומות ההם שפחדת מהם אז, יהפכו לשירה גדולה – "אז ישיר משה", "אז ירננו עצי יער", "אז יימלא שחוק פינו ולשוננו רינה". אז תביני איך בהסתרה שבתוך ההסתרה הסתתר השם יתברך.

אם רק הייתי יודעת שהכל כל כך לטובתי, הרי שהייתי שרה ורוקדת כבר מההתחלה.

"ותיקח מרים הנביאה אחות אהרון את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות" (שמות ט"ו – כ'). אומר רבי נחמן: תוף – ר"ת: תמימות ופשיטות. ההיפך מספק וחוסר אמונה. בזמן ביזת מצרים, הנשים לקחו את הדבר היקר ביותר, את התופים. רק על ידי ביטחון והנהגת תמימות ופשיטות אפשר להיגאל.

דמותה של מרים הנביאה (הנביעה)

הכח של מרים הנביאה, אחות משה ואהרון, ששמה מעיד על המרירות ששרתה בתקופת לידתה וכן מאפיינת את מסע חייה, הוא להתרומם מעל הטבע ולגרום לניסיונות לנוס ואף להפוך לניסים. מרים הופכת את "מי ים החיים" ממר למתוק. "מרים" – אותיות "מר ים", והיא הופכת אותו לרם הים.

מתי זה קורה? עכשיו ומיד! הרגע הזה ממש!

מרים יודעת להפעיל מערכת הצלה מיוחדת בכל זמן שרק צריך.

בזמן מכת החושך, כשבני ישראל היו עסוקים בביזת מצרים, היא לקחה את התופים והתארגנה ל"הפקת הגאולה". היא רצתה לרקוד, היא רצתה לשיר! והיא אלופה בדמיון מודרך. בעיני רוחה היא כבר רואה את הגאולה מתממשת. היא ניצבת, עוד מהרגע שדרשה מאביה עמרם לשוב ולהתחתן שוב עם אשתו (אמה, יוכבד), וכן המשיכה לעמוד חזקה וניצבת כששמה את משה הקטן בתיבה, כתוב "ותתצב אחות מרחוק לדעת מה ייעשה...". היא עמדה בביטחון, כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכך טיפסה וטיפסה במדרגות האמונה שיש בנפשה עד ששידעה בוודאות שעתיד משה התינוק להיות המושיע.

"אַל-תִּירָאוּ, הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה', אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם".

אל תיראו – אל תפחדי, אל תתרגשי ממה שעיניך רואות.

ראו את ישועת ה' - תראי בזמן הקושי רק את ישועת השם שוודאי יעשה!

סוד הגאולה בזכות נשים

"ותצאנה כל הנשים" – זה סוד הגאולה שטמון בכל אישה, והוא הכוח לצאת אל עבר השמחה, "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון". כשהאשה יודעת להרים את התוף, לאחוז באמונה פשוטה, לאחוז בתמימות (שזו תחושת שלמות פנימית שנובעת מתוך אמונה), לצאת במחול ולדעת למחול ולחמול וכן לחלום חלומות מתוקים – היא מצליחה להתרומם מעל האדמה, מעבר למגבלות הארציות, מעבר לתחזיות המדאיגות. היא מחוללת מחול שמבטא חופש ואושר, ומחוללת ניסים!

מחול מבטא ריקוד "מעל לחול", מעל החולין, מעל הגשמיות, מעל הטבע. מרים שרה בשירתה את ההווה הטוב, המובטח: "שירו לשם כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים" – שירו היום כדי שתשירו גם מחר. גם בשירת חנה הנביאה אנחנו רואים תהליך התרוממות נפשי: "רמה קרני בה'" – היא צופה בנבואה שעתיד שמואל בנה למשוח את דוד המלך עם קרן של שמן. שמואל בעצמו, הבן של חנה, נקרא שמואל "הרמתי". האר"י הקדוש מביא בכתביו שמרים זו רחל, על זה שכתוב "קול ברמה נשמע".

הכוח הנשי הוא היכולת להתרומם מעל המרירות ולהפוך אותה למתיקות.

וכך, בזכות מרים, תמיד היה מקור מים חיים לעם ישראל במדבר! כך לכל אשה שנוהגת בדרכי האמהות תהיה ברכה ופרנסה בשפע.

שירת הים היא שירת הנפש

צריך לדעת שבדיוק כמו שבונים שיר וזו מלאכת אומנות, כך בונים נפש וזו מלאכת אמונה. בני ישראל יוצאים ממצרים, וכן יוצאת השירה שהיא קולמוס הנפש מן המיצר.

כל תנועה של התחזקות ותקווה הם תו מהתווים של השיר, חלק מניגון. כל מחשבה שקטה, כל דמעה, כל "קו של תקווה", כל עקשנות והתחזקות – כולם ייאספו, יולחנו ויתנגנו על כינורו של משיח שמורכב משמונה נימין. ולמה שמונה? מכיוון ששירה שיוצאת מתוך לב מלא באמונה היא מעל הטבע, והספרה שמונה מייצגת את המימד האינסופי. "אז ישיר משה" – "אז" בגימטרייה שמונה... אז תביני איך כל מה שעושה השם, כל המכות, כל ה"מסע" – הכל לטובה והכל לקראת הגאולה השלמה!

טיפ:

כל המחלה ששמתי במצרים לא אשים עליך – אני ה' רופאך!

המחלות ל"ע מגיעות רק למי שנמצא במצרים, במצר, בעצבות.

אך מי שמחליטה לצאת משם ע"י ניגונים ומחיאת כף תצא מכל הצרות (רבי נחמן).

תופים ומחולות כתרופה למחלות!

"מחולות" – אותיות "לוחמות". נשים הן "לוחמות הגאולה".

אז קדימה, קחו תופים. צאו במחולות ובריקודים.