חינוך ילדים
גדולי ישראל על חינוך: דברי חכמים על עבודת המידות
גדולי ישראל מדברים על עבודת המידות, על חשיבותה, ועל המידות שחשוב במיוחד לעבוד עליהן
- יחיאל סבר
- פורסם י"ב שבט התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)חיפשתי בכל העולם היכן אין יצר הרע
סיפר הגאון רבי חזקיהו משקובסקי שליט"א, משגיח ישיבת "ארחות תורה":
אמר לי רבינו מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א, הסתובבתי בכל קצות העולם, באמריקה ובאירופה, ובכל מקום חיפשתי היכן אין יצר הרע, ולא מצאתי!
יש רק מקום אחד שם אין יצר הרע. היכן? 'בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין'. זה המקום היחיד בו הוא איננו נמצא!
(לכותב השורות)
לעבוד על מידת האמת
רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א:
אי אפשר לעבוד על מידת האמת רק ביום הדין, צריך לעבוד על זה משך כל השנה, כל הזמן.
רק אמת, בינו לבין עצמו ובינו לבין קונו.
(מפי בני ביתו)
ילדים הפוגעים בחבריהם
הגאון הגדול רבי אהרן פלדמן שליט"א:
ישנם ילדים הפוגעים בחבריהם כתוצאה מבורות, צריכים ללמוד איתם "חפץ חיים". על כך צריך לחנך כבר בחיידר ובבתי ספר היסודיים.
אם מישהו לא קיבל את החינוך, צריך לחנך אותו ולהסביר לו על ציווי התורה "ואהבת לרעך כמוך", מה דסני עלך לחברך לא תעביד. הבעיה שאותם פוגעים חושבים שזה 'מצווה' לפגוע בשני, 'הוא רשע' הם אומרים, וגדול עוונם.
(לכותב השורות)
בשעת הניסיון אם עומד בו
הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שליט"א:
לכל אדם יש בחיים ניסיונות, ובשעת הניסיון אם הוא עומד בו הרי הוא מתרומם ומתעלה מעלה מעלה ומעלותיו יוצאות אל הפועל!
מעלת היהודי היא שיחזיק במדרגתו זו הלאה ולא ירד.
אולם אצל רוב בני האדם אינם עומדים בכך וכעבור זמן הם חוזרים למדרגתם הקודמת. עלינו לשאוף שלא ליפול ממדרגתנו, אלא, להמשיך הלאה את המעלות שזכינו להם.
(בישיבת בין הזמנים בביהמ"ד המרכזי "משכן שרגא" רמות א' ירושלים)
כדי להיות צדיקים
הגאון הגדול רבי אהרן פלדמן שליט"א, לתלמידי תלמוד תורה:
כדי להיות צדיקים צריך להיות בעלי מידות טובות, לא לזלזל ח"ו אחד בשני. כדי להיות צדיקים צריך להתנהג יפה לזולת, לא להכות, לא לדחוף, לא לבייש, לא לפגוע, לכבד את ההורים והמורים וכך תזכו להיות צדיקים.
(בביקור חיזוק לתלמידי ת"ת קירוב של החינוך העצמאי בעיר רמלה)
הכתר של המידות הטובות
הגאון רבי יעקב הלל שליט"א, ראש ישיבת אהבת שלום:
הענווה זה הכתר של המידות הטובות, הקדושות והנאצלות.
(מעמד במלאת י"ב חודש לפטירת מרן ראש הישיבה הגרמ"י ליפקוביץ זצוק"ל)
לא להיות עצלן כטבע האדם
הגאון הגדול רבי דב יפה שליט"א:
רק על ידי שהאדם מתגבר כנגד טבעו הוא יכול לזכות להיות שייך לתורה, וכלשונו המזוקקת של ה"אור החיים" הקדוש: "התגברות והתעצמות בעסק התורה, כי העצלות הוא עשב המפסיד השגתה".
אם כן, התפקיד הראשון של אדם כזה לנסוע מריפיון ידיים, לא להיות עצלן כטבע האדם.
(שיחה, סיון תשע"ד)
שפלות וענווה
הגאון הגדול רבי דב יפה שליט"א:
אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שמשפיל עצמו ומשים עצמו כמדבר, וכנגד זה אמר "ויחנו במדבר", פירוש, לשון שפלות וענווה כמדבר שהכל דורכים עליו.
(שיחה, סיון תשע"ד)
יש הטועים לחשוב שענווה פירושה "אני לא כלום", זו טעות!
הגאון הגדול רבי דב יפה שליט"א:
הנה, יש הטועים לחשוב שענווה פירושה "אני לא כלום", זו טעות!
ודאי שחובה על האדם להכיר בערך עצמו האמיתי, אבל מאידך גיסא עליו לדעת ולחיות שהכל מן הקב"ה.
הוא אמנם השתדל ויגע למען תוצאת הדבר, אך ההצלחה הסופית הן לטוב והן למוטב, הכל מידי ד' יתברך.
(שיחה, סיון תשע"ד)
להבין שהחיים הם לא ה'רגע' אלא כדי לרכוש נצח
רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א:
נקווה שכל אחד ואחד יבין שהחיים שלו הם לא ה'רגע', אלא, כדי לרכוש נצח, ולא רק לרכוש חיי עולם הזה אוכל וכסף וכדו', הכל בשביל נצח, וכל מה שהאדם נוצר הוא רק כדי שיזכה לחיי נצח, כמו שכתוב ב"מסילת ישרים", שזה העידון הגדול שבכל העידונים, וזה מה שהאדם צריך לרכוש, וכל החיים האלה אינם שייכים לנצח.
הקב"ה יעזור שכל אחד יתרומם לחשוב על חיי נצח וכל אחד יזכה לחיי נצח.
("מעמד הרבבה" במודיעין עילית, במתחם הפארק בכניסה לעיר, בין כסה לעשור)
מדקרים זה את זה בחרבות שבלשונם
הגאון רבי אביעזר פילץ שליט"א, ראש ישיבת תפרח:
בבית שני היו שקועים בתורה ובגמילות חסדים, אכן, אני מוכן לגמול חסד, אבל כשאתה תחתיי, לא שנהיה שווים. "היו מדקרים זה את זה בחרבות שבלשונם". אדם יכול עם אותו כלי שמשמש אותו לעבוד את הקב"ה, להפכו לחרב פיפיות ההורסת יותר מכל כלי משחית. ואת זה אנו צריכים לתקן!
יכול להמליך הקב"ה על העולם כולו, אבל...
כ"ק האדמו"ר ממודז'יץ זצ"ל:
אדם יכול להמליך את הקב"ה על העולם כולו, אבל אל לו לאדם לשכוח כי האדם הוא עולם קטן, ולהמליך את הקב"ה על עצמו.
(לקראת ועידת החינוך השנייה, תש"ע)
להיזהר מהמצננים את חמימות יראת השמים
הרב הגאון רבי מנחם שטיין שליט"א, ר"מ ישיבת "נחלת דוד":
מרן ה"חפץ חיים" זיע"א, תיאר כי ישנן כמה דרגות ביראת שמים: רותח, חם, פושר, קר וצונן.
עלינו להישמר ולהיזהר לבל ישפיעו אותם זדים המצננים את חמימותה של יראת השמים בטהרתה, ומסוגלים לשנות את האדם מ"רותח" ל"צונן".
(ועידת החינוך השלישית, ניר עציון, תש"ע)
לשאוף לגדולות
הגאון הגדול רבי דב יפה שליט"א, הפליג בחשיבות לימוד המוסר ובחיוב לאהבת התלמידים, להגדיל את רמת השאיפות, לא לשאוף לקטנות ולא לשאוף חלקית, אלא, לשאוף לגדולות.
מטרת "בן העלייה" היא להגיע לשלמות מוחלטת ולא לנסות לראות רק איך לשפר דברים נקודתיים.
(ועידת החינוך השניה, ניר עציון, תש"ע)
כבוד מדומה
הגאון הגדול רבי אהרן פלדמן שליט"א, ראש ישיבת "נר ישראל" בבולטימור בארה"ב וחבר מועצת גדולי ישראל בארה"ב:
ב'קונוונשן' של אגודת ישראל, סיפר לי הצלם הראשי, כי שכרו אותו לצלם נשף של פוליטיקאי בניו יורק, אדם עשיר שהזמין לביתו אנשים רבים בעלי השפעה ועשירים.
הוא צילם את כולם במהלך כל האירוע ובסוף הערב ניגש לבעל הבית לקבלת תשלום. לאחר שקיבל את התשלום שאל מה לעשות עם כל הצילומים. אמר לו בעל הבית, אתה יכול למחוק את הכל, לא אכפת לי.
התפלא הצלם ושאל, מדוע שכרת אותי? השיב לו, כדי שכולם ירגישו חשובים, שמצלמים אותם...
סיפור אמיתי זה הינו משל על הכבוד המדומה. אנשים חושבים שמקבלים כבוד, בסוף הכל נמחק. זה רק דמיון שנותנים להם כבוד. אנשי שהצטלמו חשבו שהם חשובים, מצלמים אותם, התמונה שלהם תופיע בעיתון. בסוף הכל דברים בטלים. יש בזה מוסר על כל החיים שלנו, אנשים רודפים אחרי כבוד, בסוף הכל נמחק. מי זוכר מי קיבל עלייה ואיזו עלייה לפני חצי שנה. כבוד המדומה.
(לכותב השורות)
שני דברים המפריעים לאדם בבניינו ושגשוגו הרוחני
הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א:
יש מחלוקת, רבי עקיבא אומר, ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר, זה ספר תולדות אדם.
מה זה "כלל גדול בתורה"? יש חושבים שהוא כולל מצוות רבות, זה לא נכון. תבדוק איזה מצוות באות מכך.
בצלם אלוקים ברא את האדם. מה המחלוקת? יש שני דברים שמפריעים לאדם.
מה מפריע לאדם בשגשוגו האישי הרוחני, שתי אבות: א. "אני". אוי, כמה הפרעות יש לו על ידי טיפוח ה"אני".
והדבר השני, לצד החיוב, מה עומד מול החולה הזה שנקרא "אני" – "ואהבת לרעך כמוך". הוא ההיפך הגמור מהאגואיזם המפריד הזה שיש בנו, שאין לנו יכולת לגשת לכל עבודה עם ילד ונער אם לא נעקור את ה"אני" ונטפח את החלק השני של "ואהבת לרעך כמוך".
רבי עקיבא אומר, "ואהבת לרעך כמוך זהו כלל גדול בתורה", אם אתה מקיים את זה, מסירים מעליך עולם של כל מיני דברים רעים. כל מיני מניעות, מה מונע בעדך? רוב המניעות "זה לא אני", "אני רוצה"... ואפילו יש שטיפח אידיאולוגיה וקרא לזה "מתירנות", מילה שניה הרודפת את המילה "רוצה". אם רוצה, מה יעשה... המצפון הרי מעיק, מתירנות. מה מטפח את ה"רוצה", מה דוחף אותו, מה המנוע, מה נותן לו את הכח – "אני".
מה ימנע? ואהבת לרעך כמוך!
לחז"ל יש ביאור, מה זה לרעך, הכוונה הקב"ה, שמעתם הדבר הזה? הקב"ה זה רעך? על כל פנים נבין מה זה לרעך, גם אם זה רעך ממש. זה דבר שאפשר לומר. בא בן עזאי ואומר, יש לי דבר יותר כולל מזה, "אדם". אתה יודע מה הוא כולל? אתה יודע מאיזה חומר הוא נוצר? אתה יודע מה יש בנפשו, מה כלול בו, אלו כוחות יש בו באדם הזה. אתה מכיר את עולם הרגש.
אם תדע מי אתה, מה בכוחך לעשות, מה בכוחך להיות, מי עומד מולך, מה בכוחו לעשות, תכיר אותו קצת, תכיר את שניכם, תכירו ביניכם, תכיר את עצמך. אז תוכל לעשות ולהגיע להרבה יותר.
אנחנו עסוקים בדברי קודש כאלו, אבל אני אומר לכם, אם מותר לי, ישנה ידיעה קודמת שהיא לא פחות חשובה, וחושב אולי אפילו הכי חשובה: איך אנו מסתכלים על אלו שבמחיצתנו, על התלמידים, או בלשוננו הלא טובה, המטופלים. אלו הם שני הדברים.
מבחינה מסוימת, הם הרי בעלי נפש, האנשים האלה יש להם משהו מיוחד, הזכויות שלכם למעלה מהמשוער. אבל לא זה מה שמניע. מה שמניע, השינוע האידיאלי, מדברים בלשוננו הלא טובה – בעצמנו. לרעך – כמוך.
תצליחו רבותי, כל הכבוד, בשמים אתם חשובים מאוד, הלוואי שנשכיל להבין איזו עבודת קודש, וד' ירפא לכל הצריכים ריפוי ויעזור לכל מי שצריכים עזרה, ברכה והצלחה.
(ועידת החינוך המיוחד-2, ע"י אהל אשר, רמדה ירושלים, ניסן תשע"ו)
קשיים וניסיונות הם חלק מהבניין
הגאון רבי מרדכי בונם זילברברג שליט"א:
שאלתי את רבותינו, תלמידים אשר חוו כישלונות בלימודים כל חייהם, מהי הדרך לגרום להם לאהוב את הלימוד?
אמר לי מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א: "להסביר להם את הכתוב 'שבע יפול צדיק וקם', נפילה זאת לא מעידה, אם לא נפלתי לא קמתי, וכך היא הדרך, כשמתעלים גם נופלים, קשיים וניסיונות הם חלק מהבניין.
מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי שליט"א, אמר לי: "תפילה, וגם המלמדים יתפללו עליו".
כשם שלא ניתן לבשל בשר בבשר...
ביאור נפלא אמר רשכבה"ג מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטינמן שליט"א, על דברי חז"ל, "כל הרוצה להינצל מחבלי משיח יעסוק בתורה ובגמילות חסדים":
כשם שלא ניתן לבשל בשר בבשר, אלא, בשר במים, כך חז"ל אומרים לנו שלא ניתן רק לעסוק בתורה, אלא, יש לעשות זאת עם גמילות חסדים, ואז זוכים לשלמות. יש הרבה דרכים לעשות זאת, אפשר ללמוד חברותא עם תלמיד לגמול עימו חסד וכן על זה הדרך.
והוסיף מרן שליט"א, אמנם לא יבואו אליי בפניות למעשי חסד כפי שפונים לרב חנניה צ'ולק שליט"א, אבל גם אני צריך לעשות חסד.
(מפי נאמן ביתו הרב ישראל פרידמן שליט"א, עורך "יתד נאמן")
הקב"ה יצר מציאות בכלל ישראל שכל אחד ערב לרעהו
הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א:
"כי עבדך ערב את הנער". מי אמר את זה? יהודה אמר את זה למלך יוסף, כך הוא אמר לו: "כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר, אם לא אביאנו אליך וחטאתי לך כל הימים".
מה זה "ערב"? מה הכח המיוחד של "ערב"? "ערב" איננו כח, "ערב" איננה התחייבות, "ערב" איננו תשלום, "ערב" זה עמידה במצב שבשבילו ערבים. "ערב" זה קבלת החוב עצמו. כך זה בדיני ממונות, קל וחומר שזה כך בדיני נפשות. "ערב את הנער". "ערב" זה ביטוי לאחד שיש לנער.
מה כלול במילים "וחטאתי לאבי כל הימים", מה פירוש "וחטאתי כל הימים"? ה"ערבות" עשתה את יהודה ל"חסר" בלי בנימין. "ערבות" מכניסה את הערב למצב, להרגשה, לדאגה. זוהי הערבות האמיתית. כי "ערבות" איננה רק דין, "ערבות" היא מציאות, מציאות קיימת. "כל ישראל ערבים זה לזה", היא מציאות של כלל ישראל. מציאות שאי אפשר למחוק אותה. כל המעשים והפעולות אלו תוצאות מהנחת היסוד הזאת. "עבדך ערב את הנער".
אילו לא הייתה המציאות כך, איך אפשר להיות חייב במקומו, לא רק במקומו, אלא, זוהי חובתו. איך אפשר להוציא את השני ידי חובה בדבר שאני לא צריך אותו בשביל עצמי. אני בפרשה, אבל עכשיו אני לא צריך, אני כבר מלאתי את חובתי, אני כבר קיימתי את המצווה, אני כבר בירכתי. איך אני נקרא מחויב בדבר עכשיו? מפני שזוהי המציאות. זהו כלל ישראל. כשהקב"ה בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, אז הוא הקים את המציאות הזאת שכל אחד הוא ערב, כל אחד מישראל הוא אני. ומכאן התוצאות של הביצוע של הערבות הזאת. זאת היא מציאות מיוחדת.
(הכנס השנתי "לב לאחים", אולמי ארמונות חן ב"ב, ניסן תשע"ו)
לא לדחות דברים
בביקור בבית הגאון הגדול רבי דוד כהן שליט"א, ראש ישיבת חברון וחבר מועצת גדולי התורה, לצורך כתיבת מכתב בעניין מסוים, ביקשתי לדעת מתי לשוב לקבלת המכתב.
"אתה יכול להמתין כאן כמה דקות, או לשוב בעוד עשר דקות", אמר, והוסיף משפט שכולו חינוך ולימוד: "דברים שצריך לבצע איני דוחה אותם, אלא, מבצע מיד. ממש עכשיו אני כבר מתיישב וכותב את המכתב בלא שהות".
מתוך הספר "סברי מרנן", מאת יחיאל סבר
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>