פרשת ויחי: הזריקה כואבת, אני מעדיף לעבור את הניתוח בלי הרדמה

כל מה שקורה בעולם, שקול ומדוד משמים עד הפרט הקטן ביותר, עד שאמרו חז"ל (ערכין ט"ז), שאפילו אם אדם הושיט את ידו לכיסו כדי להוציא משם מטבע של שקל, ועלה בידו מטבע של חצי שקל – זה בכלל ייסורים שנגזרו עליו משמים, שהרי אין אדם נוקף אצבעו מלמטה (מקבל מכה), אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה (חולין ז').

אמרו רבותינו ז"ל במדרש (בראשית רבה פרשה ט'): "והנה טוב מאד" (א', ל"א) – זו מידת ייסורים.

וכי מידת ייסורים טובה מאד?!

אלא שעל ידי הייסורים הבריות זוכים לחיי העולם הבא, וכן אמר שלמה המלך: "ודרך חיים תוכחות מוסר" (משלי ו', כ"ג). הייסורים טובים כי בכוחם לכפר על העוונות ולהביא את האדם נקי וזך לחיי העולם הבא, שכן "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז', כ'), ועל חטאים צריכים "לשלם". החטא מהווה "כתם" על הנשמה וגורם לה בושה גדולה בעולם האמת לכן צריך לעבור זיכוך בגיהינום כדי "לכבס" את הכתמים הללו. ככל שהעבירות גדולות וקשות יותר כך הכתמים גדולים וקשים יותר, ויותר קשה לנקותם.

משל לאדם שהיה צריך לעבור ניתוח. הרופא המרדים הגיע כדי לתת לחולה זריקת הרדמה, אך החולה סירב בתוקף. ""הזריקה כואבת". טען  החולה. "אני מעדיף לעבור את הניתוח ללא הרדמה"... ייסורי העולם הזה הם כעין זריקת הרדמה לעומת כאבים של ניתוח ללא הרדמה בעולם הבא...

כפי שדרשו רבותינו ז"ל את הפסוק "כי את אשר יאהב ה' יוכיח" (משלי ג', י"ב), אלו ייסורים של אהבה ודבר זה מתורתך למדנו, קל וחומר משן ועין, מה שן ועין שהם אחד מאבריו של אדם, עבד יוצא בהן לחרות, ייסורים שממרקים כל גופו של אדם על אחת כמה וכמה! נאמר ברית במלח כמו שכתוב, "ולא תשבית מלח ברית" (ויקרא ב', י"ג) ונאמר ברית בייסורים, "אלה דברי הברית" (דברים כ"ח, ס"ט). מה ברית האמור במלח, מלח ממתקת את הבשר אף ברית האמור בייסורים, ייסורים ממרקים כל עוונותיו של אדם (ברכות ה').

הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל נפצע במהלך "מלחמת השחרור" מרסיסים ברגלו, וייסוריו היו גדולים. מישהו פנה ל"חזון איש" זצ"ל, וביקש שיברך אותו. במהלך השיחה שאל את "החזון איש": "איך אפשר שכזה גדול בתורה יסבול כל כך?"

השיב לו החזון איש: "הסבל שעבר על רבי איסר זלמן נחשב על ידי הקב"ה כאילו נהרגו מאה אלף יהודים לכן בסבלו הוא מציל מאה אלף יהודים אחרים".

יעקב אבינו ע"ה, התייסר במגוון רחב של ייסורים שונים:

רדיפה על חייו – עשיו, אחיו ביקש להורגו.

קושי במציאת זיווג - בגיל 77 חיפש את זיווגו, ונאלץ לקבל את ארוסתו רק לאחר 7 שנות עבודה בהיותו בן 84, ואחרי הכל עוד חמיו רימה אותו ונתן לו את אחותה לכן נאלץ לעבוד עוד שבע שנים בעבורה ועוד שש שנים לפרנסתו.

קושי פרנסה –  עבד במשך עשרים שנים רצופות אצל לבן הארמי בנאמנות רבה, יומם וליל כמו שאמר, "גנבתי יום וגנבתי לילה... ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני" (בראשית ל"א, ל"ט-מ'), אך למרות זאת לבן רימה אותו והחליף משכורתו עשר פעמים.

צער גידול בנים – באה לו צרת דינה עם שכם בן חמור.

התאלמנות – שתי נשיו רחל ולאה נפטרו בחייו.
שיכול בנים – היש יותר קשה מזה בהעלם ממנו בנו יוסף אהובו?!

גלות הדעת – השכינה הסתלקה ממנו במשך כ''ב שנים, כי מיאן להתנחם על מות יוסף.

חולי – הראשון שחלה מיום שנברא העולם היה יעקב אבינו – ככתוב: ''ויאמר ליוסף הנה אביך חולה'' (בראשית מ"ח, א').

גלות – יעקב ירד למצרים בגלל הרעב (בים דרך).

וכי אנו יכולים לאמוד בדעתנו את כמות הצער והייסורים שעברו על בחיר האבות?! אך על אף כל ייסורי האיוב שעברו על ראשו, הוא לא התרעם כלפי ה', חלילה. אדרבה, הוא קיבל את הכל באהבה ובאמונה ולא בכדי זכה שדמותו חקוקה על כסא הכבוד! (חולין צ"א).

מכאן ילמד האדם מוסר גדול: אם חלילה נפלו בחלקו אלו שהם ייסורים – ידע לקבלם באהבה ובאמונה, אז ודאי עוונו יכופר ומעלתו הרוחנית תרום ותינשא. אמר רבי עקיבא, "כל דעביד רחמנא לטב עביד" (ברכות ס'), כל מה שהקב"ה עושה, עושה לטובה. בגמרא (שם) מצינו מעשה המוכיח שרבי עקיבא היה הכי מתאים לומר זאת כי נהג כך בעצמו, כנאה דורש נאה מקיים:

רבי עקיבא היה בדרך והלילה ירד לכן חיפש משפחה שתסכים לארחו ללילה, אך אף אחד באותה העיר לא הסכים לארחו. אמר רבי עקיבא, "כל מה שעושה הקב"ה, עושה לטובה!".

הלך בשמחה ולן במדבר, כאשר בידו רק תרנגול, חמור ונר. בלילה הגיעה רוח חזקה וכיבתה את הנר. אמר רבי עקיבא, "כל מה שעושה הקב"ה, עושה לטובה!".

לאחר כמה דקות, חתול בר טרף את התרנגול, גם על כך הגיב רבי עקיבא ואמר, "כל מה שעושה הקב"ה, עושה לטובה!". ואם לא די בכך לאחר כמה דקות הגיח אריה ואכל את חמורו של רבי עקיבא. גם על זאת אמר רבי עקיבא "כל מה שעושה הקב"ה, עושה לטובה!".

רבי עקיבא נשאר בודד במדבר השומם רחוק ממקום ישוב, ללא תאורה, ללא מדורה כדי להתחמם מהקור העז של המדבר בשעות הלילה תוך כדי שהוא מוקף בחיות טרף אשר יכולות לאוכלו ללא כל הפרעה. הוא ידע שגם אם ישרוד את הלילה המפחיד הזה ויעלה עליו השחר הוא לא יוכל להמשיך במסעו, שהרי כלי התחבורה שלו נאכל על ידי הארי. מי יודע אם היה לרבי עקיבא מספיק שתייה ומזון כדי לשרוד במדבר, אך למרות זאת רבי עקיבא נשאר איתן באמונתו שהכל לטובה.

בבוקר נודע לרבי עקיבא שבאותו לילה נכנסה קבוצת שודדים לעיר ושבתה את כל אנשי העיר.

אם הנר לא היה כבה – השובים היו רואים אותו, ואם התרנגול היה מקרקר או החמור היה נוער היו מזהים אותו ושובים גם אותו.

במקרה זה השגחת ה' התגלתה בין לילה, שהרע הוא בעצם טוב, אך לפעמים זה לוקח ימים, חודשים ולפעמים גם שנים רבות, כמכירתו של יוסף לישמעאלים שרק לאחר עשרים ושתים שנים התגלה שכל הסבל שיוסף סבל היה לטובה, כפי שאמר יוסף בעצמו: "ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלקים אני?! ואתם חשבתם עלי רעה אלקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב" (נ', י"ט-כ').

הסיפור הבא, שהובא בספר "אמונה שלמה", הוא סיפור מופת על השגחת ה' יתברך.

ראש ישיבת "היכל התלמוד" באלעד, הרה"ג אהרן קטנוב שליט"א, סיפר: כשגרתי בשכונת "קריית שלום" בתל אביב, הכרתי יהודי ירא שמים בתכלית ר' דוד דניאל שמו. הוא היה אז כבן חמישים ובכל בוקר היה פותח את דלתות בית הכנסת הרמב"ם בשכונה.

יום אחד הגעתי וראיתי אותו יושב על הספסל בחוץ שהוא כבר עטור בטלית ותפילין. זיהיתי שפניו אינם כתמול שלשום, לכן שאלתי אותו איך הוא מרגיש, אבל הוא אמר שהוא מרגיש בסדר. נכנסתי לבית הכנסת ולאחר כרבע שעה רץ אליו אחד מהמתפללים כי ראה שהוא במצב מצוקה ומיד הובהל לבית החולים.

כשהגיע לבית החולים, התברר שליבו מתפקד רק בעשרה אחוזים. הרופאים ביצעו בו ניתוח לב פתוח כאשר ליבו הוצא החוצה והוא מחובר למכונת לב שמבצעת את פעילות הלב.

כשהגעתי לבקרו הסבירו לי שהמכונה הזו יכולה לעזור עד שלושה חודשים, ובאם לא תגיע תרומת לב הוא יסיים את חייו. בירכתי אותו בברכת "מי שברך" וכשסיימתי אחד הרופאים שאל אותי בזלזול: "וכי אתה חושב שהברכה שלך תועיל?!".

"אכן כן! חכמינו ז"ל (ברכות י'), אומרים שאפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים...

הרופא צחק ואמר שהמקרה של דוד דניאל, גרוע יותר! הוא הסביר שצריך למצוא תורם שהיה בריא עד אותו מקרה של גסיסה כתוצאה מתאונה או נפילה ממקום גבוה כי ליבו של חולה כבר נמצא בתהליך של ריקבון. וכמובן, צריך שהמשפחה שלו תסכים לתרום את ליבו, כי כידוע, הרבה אנשים לא מוכנים לתרום את איבריהם מטעמי מצפון. וגם אם יימצא תורם, הוא צריך להיות בערך באותו גיל, שהרי אי אפשר להשתיל לב של ילד לגוף של אדם גדול, שהרי זה כמו לקחת מנוע של מכונית ולשים בתוך משאית. וחוץ מכל זה, צריך שיהיה לתורם אותו סוג דם של החולה, ולחולה דוד דניאל יש סוג דם נדיר ביותר, שקיים רק אצל אחד מתוך מאה אלף. כך שלפי הנתונים שאמרתי לך – סיכויו לחיות שואפים לאפס!

עיני התמלאו בדמעות. הרופא הצליח לשכנע אותי שאין כל סיכוי.

כעבור שבועיים עצרתי מונית ברחוב עזרא בבני ברק, ושמעתי שהיה פיגוע בכניסה לקניון בנתניה. מחבל התאבד עם חומר נפץ בכניסה לקניון והיו הרוגים. למחרת הגעתי לבית הכנסת ובישרו לי המתפללים: "דוד דניאל חי!!! דוד דניאל חי!!!".

התברר שאחת הפצועות בפיגוע הייתה תיירת מאוסטרליה. היא הובהלה גוססת לבית החולים וכבר בדרך לבית החולים התקשרו להוריה באוסטרליה כדי לשאול אותם אם הם מוכנים לתרום את אבריה להשתלה. התברר שאמא שלה מנהלת ארגון להשתלת איברים באוסטרליה, והיא הסכימה לתרום את אבריה. כשבדקו את נתוני ליבה התברר שסוג הדם שלה תואם לשל דוד דניאל יחד עם שאר הנתונים. הלב המושתל הוכנס לצידנית והובל באמבולנס אל בית החולים בו היה מאושפז דוד דניאל. ההשתלה עברה בהצלחה ודוד דניאל יצא מכלל סכנה.

זהו סיפור השגחה מופלא, הקב"ה נתן לאותה אשה מאוסטרליה מחשבה לבוא לבקר בישראל בדיוק באותו זמן שדוד דניאל מחכה ללב כמו שלה (דוד דניאל חי עוד שבע שנים, שזהו הזמן המרבי שאפשר לשרוד עם לב מושתל, עד ליום בו נמצא מוטל ללא רוח חיים בפתח בית הכנסת).

מתוך סדרת "שולחן שבת ערוך". לרכישה בהידברות שופס, לחצו כאן.