"איני מוכן לנגוע באוכל שנגע בו יהודי", אמר העני הגוי לבחור הנדיב

מעשה באשה יהודייה מאמריקה, שנטשה את אלוקיה ועמה ונישאה לגוי, רח"ל. נולד לה מהגוי ילד, שכמובן היה יהודי לכל דבר, אך היא חינכה אותו כגוי גמור. האֵם הסתירה מילדה את מוצאו היהודי, ובכל פעם כאשר הילד ניסה לברר זאת אצל אמו, השיבה ואמרה ש'אנחנו משפחה של נכרים מדורי-דורות'.

הבן גדל והפך לנער. לאחר שסיים את לימודי התיכון, חפץ היה ללמוד בבית ספר גבוה. כשפנה אל אמו וביקש שתשלם עבורו את שכר הלימוד הרב, היא הודיעה לו: "אם תרצה ללמוד באוניברסיטה, תשלם בעצמך, אם אין לך מהיכן לשלם - לֵך לעבוד ותשׂתכר בכוחות עצמך, וכך יהיה לך לשלם עבור שכר הלימוד!".

בלית-ברירה נאלץ הבחור לחפש עבודה. הוא מצא עבודה כמלצר באולם שמחות, ומידי ערב הבחין בכמויות אוכל רבות, מנות שלימות וטריות, שנזרקות לאשפה.

הבחור פנה אל בעל האולם, והתלונן בעדינות: "כיצד הינכם משליכים מזון כל כך יקר לפח, הלוא ישנם באמריקה כל כך הרבה 'הומלסים' (עניים חסרי בית) רעבים ללחם?!...".

"תוכל לקחת מה שתרצה ולחלק בעצמך", הגיב בעל-הבית.

מאותו ערב, הבחור ארז את כל המזון המשובח, אסף את כל עניי שכונתו, וחילק להם את מנות האוכל. כמובן שהעניים הודו לו מאוד, והוא המשיך במנהגו הטוב בכל ערב.

עבר חודש ועוד חודש, והבחור ממשיך לחלק את המנות לעניי הרחוב, אך הבחין בתופעה מאוד מוזרה אצל אחד העניים; מידי ערב, כשניגש לאסוף את העניים, כולם התקבצו אליו בזריזות, ואכלו מתוך תיאבון רב את האוכל של אולם השמחות, אבל אותו עני, תמיד מתרחק ויושב בצד, ואפילו פעם אחת לא ניגש לטעום מהמזון שמביא הבחור.

הבחור החליט שעליו לפתור את התעלומה - מדוע העני הלזה מביט עלי במבט מנוכר ואינו מתקרב לאכול כמו כולם.

ניגש אליו והביע את תמיהתו, וכאן, הגיעה תשובתו המדהימה של ההומלס הגוי: "אני שונא יהודים, ולכן איני מוכן ליהנות מאדם שדם יהודי זורם בעורקיו...!".

הבחור נחרד לנפשו. הוא התבונן על העני בפליאה, "אני מבין שאתה שונא יהודי, אבל מה זה נוגע אלי?!", תמה למולו.

והעני משיב: "מה זה נוגע אליך? - אתה הרי יהודי!".

וכאן גברה תדהמתו של הבחור עוד יותר: "אני יהודי?!", והעני שוב מהנהן בראשו, "כן, אתה יהודי".

- "מהיכן אתה בכלל מכיר אותי ויודע שאני יהודי?!"

"אינני מכיר אותך - השיב העני הגוי - אבל אני כמעט בטוח שאתה יהודי. מהיכן? - כי אני רואה שאתה בחור עדין בעל לב רחום... אצילות ונדיבות מיוחדת שכזו, לאסוף את המזון הרב שנותר באולם השמחות, ולחלקו לעניים רעבים, אופיינית מאוד ליהודים... ". (ואנו נזכרים בדברי הגמרא (יבמות ע"ט.) "שלושה סימנים באומה זו (ישראל): רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים").

ויהי בשומעו את הדברים, מיודענו הבחור רץ לביתו, וביקש מאמו שתאמר לו את האמת, "האם אכן יש לנו קשר כלשהו ליהדות?".

האֵם נאלצה להודות, ואמרה לבנה: "פעם, בילדותי הייתי יהודייה, אך זו רק היסטוריה, בפועל אנחנו נכרים גמורים...".

הבן החליט לבקר בבית הכנסת המקומי, והתעניין אצל רב בית הכנסת בנוגע לייחוסו. הלה הסביר לו באופן ברור שאמו יהודייה, וממילא גם הוא יהודי גמור.

משם המשיך הבחור ללמוד יותר ויותר אודות היהדות, עד שעזב את הכל ועלה לארץ ישראל, וכיום הוא נמנה כאחד המצויינים בישיבה ידועה בירושלים...

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.