"אלוקים, תעזרו לנו. הרכב שוקע": ניצלו בנס מהשטפונות, וכועסים על התנהלות המשטרה

כשתכלת פז אסייג הייתה בדרכה לביתה עם בעלה ברכבם, השעה הייתה 23:30 בלילה. הם נסעו מגן יבנה לשכונה ד' באשדוד, אלא ש"לרגע אחד לא חשבנו שהדרך הביתה תהפוך לסיוט", כותבת תכלת בעמוד הפייסבוק שלה מיד לאחר הנס שאירע להם. "אני לא מאמינה שניצלנו", הוסיפה. 

בני הזוג, תושבי גן יבנה, נקלעו לרגעי אימה מורטי עצבים בתוך הצפת ענק שאירעה בשדרות ירושלים. "פתאום אנחנו קולטים שנכנסים לנו מים מרצפת הרכב, ואנחנו תקועים בפנים", היא משחזרת. "הדלתות לא נפתחו מרוב עוצמת המים החזקה, ואני יצאתי משליטה והתחלתי לצרוח שאנחנו הולכים למות, כי המים נכנסים וממלאים את כל הרכב".

יורם בעלה נשאר רגוע עד כמה שניתן, וביקש ממנה להתקשר מיד למשטרה. "את שיחת הטלפון הזו, אני לא ארצה לשמוע בחיים. זה מסוג השיחות ששומעים בסרטים, רגע לפני שהכל נגמר", היא אומרת. "באותם רגעים, ראיתי את הסוף בעיניים ונכנסתי להיסטריה. צעקתי לה: 'אלוהים, תעזרו לנו. אנחנו לכודים בתוך הרכב והוא שוקע בשלולית".

השוטרת שקיבלה את השיחה ניסתה להרגיעה וביקשה שתמתין בסבלנות ושהעזרה בדרך, אך אסייג סירבה להקשיב לעצתה. "אמרתי לבעלי: 'לא מעניין אותי. אני פותחת את הדלת ושוחים, אני רוצה לחיות", אלא שדווקא אז - הדלתות נותרו בעקשנותן וסירבו להיפתח, כשמנגד המים ממשיכים להיכנס דרך החלונות, והם נעולים בפנים. 

הדקות הללו עבור תכלת, היו עניין של חיים או מוות והיא הייתה נחושה בדעתה - לחיות. "המשטרה ומכבי האש לא נראו באופן, וזה עניין של דקות עד שאנחנו טובעים יחד עם האוטו. אבל התושייה לחיות לא מרפה. בשיא הכוח הצלחנו בסוף לפתוח דלת ולשחות את דרכנו לשולי הרחוב", היא מתארת. 

לדבריה, הראות הייתה לקויה ומראש לא היה סיכוי שהם ידלגו על אזור הסכנה ולא ייכנסו אליו. "לא היה שום תמרור או שלט, ולא ידענו שאסור להיכנס לאזור", אומרת אסייג, בשמחה והתרגשות על כך שבתם הפעוטה בת השנה לא הייתה איתם ברכב באותו זמן. 

ועם זאת, למרות שניצלו בנס, יש לה מה לומר למשטרה - שלטענתה, למרות שחייגה אליהם מספר פעמים, הסיוע בושש מלהגיע. "למה אנשים צריכים להרגיש לבד בשעת אימה ופחד, ואף אחד לא מסייע להם ונותן יד? זה יכל לקרות לכל אחד מכם וזה עלול לפגוש אותנו בכל שעת חירום אחרת: שריפה/רעידת אדמה/מלחמה וכדומה. אנחנו אמורים להרגיש מוגנים, לא? אנחנו משלמים מיסים כל חיינו ובתמורה אמורים לקבל ביטחון, והמדינה חייבת לבצע את עבודתה נאמנה. אבל לא! אנחנו היינו שם לבד, ורק שכנים מהבניינים הסמוכים ירדו לעזור. לא קיבלנו סיוע, לא בזמן ולא לאחר האירוע", היא מסכמת. 

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה כי אל מוקד 100 התקבלו 320 פניות תוך שעה, והמוקד לא עמד תחת העומס הרב ולכן גם לא היה מסוגל להגיע אל כל הפניות של אנשים שנתקעו בהצפות, במקביל.