להניח תפילין בסמוך לאחד שלא יכול לקיים את המצוה

יהודי ירא ה' העלה את השאלה הבאה:

אני סועד את אבי שיחיה בשעות הבוקר. אבא ב"ה שקול ובריא בנפשו, אך באחת המלחמות נפצע באורח קשה, וידיו נקטעו לגמרי (ל"ע), כך שאינו יכול לקיים כלל את מצוַת הנחת תפילין של יד.

והנה, אני נצרך להתפלל שחרית בבית אבי, וכשאני עומד להניח תפילין, בעוד אבא יושב לצידי, מתעוררת אצלי השאלה: הן ידועה ההלכה, שאין לקיים מצוות בפני המת, משום "לוֹעֵג לָרָשׁ" (כמבואר ביו"ד סי' שס"ז); ואם כן, שמא אסור לקיים מצוה גם בסמוך לאדם חי שאינו יכול לקיימה במציאות, כגון להניח תפילין ליד אדם שאין לו ידיים...

האם אכן טענה זו נכונה ואצטרך להימנע מלהניח תפילין בסמוך לאבי? (ואם נטען שאב אינו מקפיד בזה על בנו, ואדרבה נגרמת לו קורת רוח כשבנו מקיים את המצוה, עדיין צריך עיון אם טענה זו נכונה, שכן לגבי קיום מצוות בסמוך לקבר, לא מצינו חילוק בין אביו לנפטר אחר).

תשובה:

קיום מצוות ליד הכפוּת

הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל ('דברות משה' שבת עמ' תקי"ב), דן אודות קיום מצוה ליד כאלו שאין יכולים לעשות כלום ופטורים מן המצוות, כגון כפותים (קשורים), האם שייך בזה 'לועג לרש'. וכתב, שבמת נאמר 'במתים חופשי', ואינו שייך כלל במצוות, שכן גם אם אחד יעטוף את המת בציצית ובתפילין, לא יהיה למת שום מצוה בזה, ולכן שייך בקיום מצוה בסמוך למת 'לועג לרש'; מה שאין כן באדם חי כפות, שעקרונית הוא חייב במצוות, אלא שהוא אנוס מלקיימם ('פומא הוא דכאיב ליה'), ואם יבוא אחד ויעטפו בציצית ותפילין, יהיה לו קיום מצוה, ולכן בקיום מצוה בסמוך לכפות חי, אין איסור מצד 'לועג לרש', כיון שכאמור גם הוא חייב במצוות אלא שאנוס מלקיימם. וסיים שהדבר עדיין צריך עיון קצת.

ויתכן, שאחד שאין לו ידיים כלל, גרוע יותר מכפות, כי לא שייך כלל שיקיים מצות הנחת תפילין של יד, וממילא אולי יש חשש של 'לועג לרש' בקיום מצוה זו לידו.

המזכה את חבירו כאילו קיים בעצמו

וכשהצענו את הדברים לפני מו"ר שליט"א, אמר רבינו כי באדם חי אין כלל חשש מצד 'לועג לרש', שכן יכול החי לקיים מצוות, והגם שיש מצוות שאינו יכול לקיימם, בכל זאת יש לו אפשרויות אחרות לזכות למעלת המצוה כאילו מקיימם בפועל; ולמשל, בשאלתנו, יכול האב לשלם כסף ולרכוש תפילין ולחלקן לכאלו שאינם מניחים תפילין, ונאמר במסכת סנהדרין (צ"ט:): "כל הַמְעַשֵׂה את חבירו לדבר מצוה (הגורם לחבירו שיעשה מצוה) - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה בעצמו". ובשערי תשובה (סוף סי' תפ"ב) כתב: "אחד שאין בידו כלל לקיים המצוה כתיקונה, ומזכה לחבירו, הנה שכרו איתו, ומעלה עליו כאילו עשאם בעצמו"!

לימוד דיני המצוה נחשב כקיומה

כמו כן - הוסיף מו"ר - יכול האיש ללמוד הלכות תפילין, וזה יהיה תחליף לתפילין שאינו יכול להניחם. וכפי שכותב השל"ה הקדוש (תורה שבכתב בהקדמה): במצוות שלא מתאפשר לאדם לקיימן מחמת אונס, יעשה מה שאפשר לו לעשות בזו המצוה, כגון שילמד זו המצוה, והוא על דרך שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות ק"י.) "כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם". וכמו כן אם יעזור הוא את חבירו ויזרזנו ויגרום שיקיים את המצוה הזו - עולה לו כאילו קיימה בפועל! עד כאן דברי קודשו.

עוד מצינו בשו"ת רב פעלים (ח"א יו"ד סי' נ"ה) שנשאל: רבי שמעון בר יוחאי היה י"ג שנה במערה, ומאכלו היה חרובין בלבד, וכיצד קיים בשנים אלו את מצות ג' סעודות השבת, אכילת מצה וכו'?

והביא ליישב, שרבי שמעון בר יוחאי היה מקיים את המצוות על ידי לימוד עניינם, וכגון בזמן שלושת סעודות השבת, היה לומד את הסודות השייכים להם ובזה היה יוצא ידי חובתם, וכן בזמן חיוב אכילת מצה ונטילת לולב וכיוצא, היה לומד את הסודות שלהם, והיה מקיים אותם על ידי מחשבתו הטובה, ועלו בידו מצוות אלו כמעשה ממש כיון שאנוס היה!

ומסופר על הגאון רבי חיים ברלין זצ"ל (בסוף ספר נשמת חיים), שכאשר שימש כרבה של מוסקבה בתקופה שעשיית דבר שבקדושה היה בגדר של מסירות נפש ממש, באחת השנים לא היה ניתן כלל להשיג שופר, והצטער על כך רבי חיים ברלין צער רב, ובליל ראש השנה ישב ולמד כל אותו הלילה הלכות שופר, כתחליף לשופר שאיננו! (סוף הסיפור היה, שעם זריחת השמש, יצא רבי חיים מביתו לבית הכנסת, והנה דבר מוזר מתרחש לנגד עיניו. בקצה הרחוב עומדת עגלה עמוסה בשחת, ומקום מושבו של העגלון מקושט בקישוטים שונים, ובין כל אלו, שופר! ניגש רבי חיים אל העגלון ושאלו, מניין לך שופר זה? ענהו העגלון, יסלח לי רבנו לא ידעתי שזה שלך הוא. ורבי חיים ממשיך לחקור את העגלון, לדעת אם אמנם נעשה השופר בידי ישראל, אם אכן שופר כשר הוא, ואמנם כן, העגלון שתחביבו היה חצוצרות ושופרות וכל דבר המריע, מודה כי נתן עינו בשופר המצוי בבית הכנסת הסמוך לביתו, וגנב את השופר כדי לקשט בו את העגלה. העגלון בראותו את רבי חיים, חשב שהוא הרב של אותו בית הכנסת והשופר שייך לו, ולכן מסר לרב את השופר. התרגשותו ושמחתו של רבינו חיים ברלין לא ידעה גבול. שופר זה נמסר כעבור שנים לידי רבי אריה לוין זצ"ל וקיים בו את מצוות שופר!).  

לסיכום: ניתן להניח תפילין בסמוך לאב, ואין בכך 'לועג לרש', כי יכול האב לקיים את המצוה בדרכים אחרות, כגון בלימוד הלכות תפילין, או בקנייתם לאחרים.

לרכישת ספרי "ופריו מתוק" מהידברות שופס.