מהחיידק הטורף ועד לתשובה השלמה: סיפור חייו של גיל מזרחי

קשה, קשה לשוחח עם גיל מזרחי מבלי לדמוע. אולי אלו התיאורים הנוגעים ללב שהוא מיטיב לתאר במהלך השיחה, אולי זו ההשגחה הפרטית שליוותה כל רגע בימי חייו, אולי זה האומץ הבלתי רגיל שהוא קיבל ושגרם לו לעשות את מה שעשה, ואולי אלו כל הדברים גם יחד שיוצרים בהרמוניה מופלאה את סיפורו מעורר ההשראה. סיפור שמתחיל בישראל, עובר בטקסס, ולאחרונה ממש מסתיים שוב בארץ הקודש, כאשר גיל מדגיש כי אין זהו סיום, אלא התחלה. התחלה של דרך חדשה.

לטרוף את העולם

"אני בן שלושים ושתיים ומתגורר בתל אביב", הוא מציג את עצמו, "נולדתי למשפחה מסורתית ובגיל עשר חוויתי נס של ממש. חליתי אז בסוג מסוים של החיידק הטורף, אושפזתי בבית החולים למשך כמה חודשים בהם היטלטלתי בין חיים למוות. בסופו של דבר יצאתי בחיים, וזה הוביל לכך שהמשפחה שלי התחזקה. ההורים התחילו לשלוח את הילדים למסגרות דתיות חזקות, גם אבא ואמא הלכו לכיוון הדתי, אבל דווקא אני נמשכתי לצערי לכיוון האחר. אמנם נשלחתי לבתי ספר דתיים, אבל בגיל 15 החלטתי שזה לא מתאים לי ולא בשבילי. היו לי הרבה שאלות על העולם, והחלטתי לחיות את החיים כמו שאני רוצה לחיות אותם. בעקבות זאת מאותו שלב ועד גיל 31 לא הייתה לי שום נגיעה לתורה ולמצוות. לא הכנסתי את הקב"ה לחיים שלי, ניהלתי את חיי באופן עצמאי".

היה לך קשר עם המשפחה?

"כן, היה לי קשר טוב עם בני המשפחה שלי, ובחגים הייתי יושב איתם סביב שולחן החג. אבל מלבד אותן הזדמנויות לא היה שום דבר שחשף אותי לדת".

לפני שלוש שנים התקבלה אצלו ההחלטה לטוס לטקסס. "השיקול היה כלכלי נטו", מסביר גיל, "רציתי להתבסס כלכלית. היו לי הרבה חלומות והבנתי שכדי להגשים אותם אני צריך להרוויח הרבה כסף, לא כמו בארץ. אז טסתי לטקסס, התמקמתי שם, עבדתי בתחום העגלות שזהו סוג של הצבת דוכנים בהם מוכרים מוצרי טיפוח מישראל בקניונים, ואחר כך ניהלתי גם מסעדה. ברוך ה' ראיתי רווחים טובים ויפים, וזה גרם לי להישאר במקום במשך שלוש שנים".

"הבנתי שיש לי הזדמנות"

אלא שדווקא שם, רחוק מהמשפחה ומהארץ, התחיל להתרחש אצלו תהליך מרתק. "זה התחיל בכך שהמקום בו התגוררתי נחשב למקום אדוק מאוד מבחינת הדת הנוצרית. בכלל לא היו יהודים באזור. פתאום גיליתי להפתעתי שהשכנים שלי ואנשים שאני פוגש מעריכים אותי רק מעצם העובדה שאני יהודי. כמעט כל אלו ששמעו על כך שאני יהודי הגיבו: 'וואו, אתם העם הנבחר, אתה בן של אלוקים'. במידה מסוימת זה גרם לי לאי נוחות, כי לא היה לי נעים שמעריכים ומייחדים אותי בגלל משהו שאני לא מייחד ולא מעריך. באותה תקופה גם התעוררו אצלי כמה וכמה שאלות. בעיקר הסתכלתי והבטתי על עצמי, ראיתי איך שהזמן עובר ועובר והתחלתי לשאול את עצמי – לאן החיים שלי הולכים? מה מוטל עליי לעשות כדי שהזמן לא יחמוק מידיי ועוד שאלות ותהיות בסגנון".

ואז, ממש במקרה, הוא נתקל באחד משיטוטיו במחשב בסרטון של הרב זמיר כהן. "זה היה סרטון שדיבר באופן כללי על משמעות האדם והבריאה. הופיעו בו כל מיני הסברים שבדיוק תאמו את השאלות שצצו אצלי", הוא מתרגש.

במיקום בו התגורר גיל בטקסס לא הייתה כלל קהילה יהודית, גם בית חב"ד היה רק במרחק של שלוש שעות נסיעה. "הבנתי שאם אני רוצה לקבל מידע נוסף על היהדות אני צריך לעשות זאת בכוחות עצמי", הוא מסביר, "וזה הוביל לכך שחיפשתי עוד ועוד סרטונים שיוכלו לתת לי תשובות. ראיתי המון הרצאות של הרב זמיר ושל הרב יגאל כהן. הן פשוט סקרנו אותו וכך המשכתי וצפיתי. אפשר לומר שהתמכרתי".

גיל מציין שהדבר שדיבר אליו יותר מכל בהרצאות האלו זו העובדה שהן נשמעו לו מאוד הגיוניות. "ההיגיון הוא זה שהרגיע אותי ואישר לי שאני צועד בדרך הנכונה. הוא פשוט הרווה לי את הדעת מבחינת ידע ומידע. הרגשתי שאני מקבל תשובות לכל כך הרבה שאלות שהיו לי".

אט-אט החלו הדברים להשפיע עליו וללוות אותו גם ביום-יום. "כל חוויה שחוויתי בחיים, מכל תחום שהוא, גרמה לי לחפש הרצאה הקשורה לנושא הספציפי הזה, דרך אתר הידברות או ערוץ היוטיוב של הידברות. הייתי צורך את ההרצאות האלו כמו משוגע, וגיליתי שזה נעים לי ונותן לי סיפוק".

ביום אחד בהיר הוא גם החליט לעשות מעשה: "החלטתי שאני רוצה להתחיל להניח תפילין. אבל הבעיה הייתה שבכלל לא היו לי תפילין. באותו שבוע שוחחתי עם אבא שלי ואחי הקטן בטלפון, וכשהם שמעו על ההחלטה החדשה שלי הם קנו לי תפילין ושלחו לי אותם בדואר".

את הפעם הראשונה בה הניח גיל תפילין הוא זוכר היטב: "ישבתי בחצר הבית, הנחתי תפילין בידיים רועדות ואז התיישבתי על כיסא והתפללתי. הרגשתי איך שהלב שלי נמחץ מהתרגשות. השמיים היו פרושים מעליי והתחושה שלי הייתה שהעולם נראה לגמרי אחרת. ידעתי בוודאות שיש מישהו שמסתכל עליי מלמעלה והוא פה לידי בכל רגע נתון. כשסיימתי להתפלל הייתי ממש על סף דמעות, ואז ברגע שבו התחלתי להוריד את התפילין, גיליתי פרפר לבן שחג ועובר מעליי, וזה היה בשבילי כמו איתות משמיים – כמו סימן מהקב"ה שאומר לי כביכול: 'ילד, אל תדאג, אתה בכיוון טוב. תמשיך ואני אהיה אתך ואראה לך שאני אתך'".

המשיח כבר 'רגל וחצי כאן'

ההרצאות הרבות שגיל שמע הובילו אותו לאמונה הברורה, אך גם עזרו לו מבחינות נוספות. "פתאום קיבלתי הסברים לכל מיני דברים שחוויתי בחיים", הוא מציין. "כי כבר מאז שהייתי ילד רציתי תמיד 'לטרוף' את העולם. היו לי הרבה חלומות שציפיתי להגשים והייתי בטוח בעצמי שאצליח להשיג אותם, כי הרי תמיד לימדו אותי שאין דבר העומד בפני הרצון. אלא שעם הזמן גיליתי שהחיים לא ממש מתנהלים כמו שאני רוצה, ויש כוח עליון שלפעמים מעודד, אבל לפעמים גם חוסם. כשהתחלתי להאמין באלוקים, קיבלתי פתאום יישוב הדעת. פתאום התחלתי להבין למה קרו לי כל מיני אכזבות או מהלכים בחיים, ורק כעת הבנתי שאם הם לא היו קורים אז הייתי במקום אחר לגמרי, וכלל לא בטוח שהייתי זוכה לאמונה שקיבלתי.

"בתהליך ההתחזקות גם שאבתי ביטחון מכך שראיתי בחוש איך שהקב"ה אף פעם לא וויתר עליי ותמיד הוא היה שם בשבילי, במיוחד כשהתמודדתי אז, בגיל עשר, עם החיידק הטורף. הוא נתן לי את החיים במתנה, והוא גם דורש ממני משהו בחיים האלו. הגוף שלי הוא כלי קיבול ויש לי הזדמנות לעצב את הנשמה שלי ולקדם את עצמי למקום יותר גבוה, כדי להודות לאלוקים ולפצות על כל השנים בהן הייתי כל כך רחוק".

רגע מרגש ומיוחד שזכור לו היה בשיחה עם אחותו. "אחותי שמעה שאני מתחזק והיא עודדה אותי דרך הטלפון. היא סיפרה לי שאומרים שהמשיח כביכול כבר רגל וחצי כאן, והקב"ה, על דרך המטאפורה, תופס אותו לפני שהוא נכנס ואומר לו: 'רגע, אני רוצה לתת הזדמנות לבחור הזה שיחזור אליי, ולבחורה הזו, וגם לו ולהם'. הדברים האלו פקחו לי את העיניים, כי זו בדיוק הייתה התחושה שלי. הקב"ה נתן לי מתנה נפלאה, וכעת אני צריך ללמוד ליישם אותה ולעשות את המוטל עליי".

שייפתח לכולם הלב

ועדיין, דבר לא קל. "בשלבים הראשונים חוויתי קושי בעיקר בגלל ההתלבטויות", משתף גיל, "שאלתי את עצמי כל הזמן - מי אומר שבאמת מה שאני מכיר ורואה כעת הוא אמתי? אולי אני סתם מבזבז את הזמן שלי? כאן אפשר להגיד שעזרו לי מאוד ההרצאות של הרב יגאל כהן, שמסביר בצורה הכי הגיונית ומסודרת את קיומו של העולם.

"אחר כך, כשכבר הגעתי למסקנה שמשה אמת ותורתו אמת, הגיעה ההתמודדות עם מערכת החוקים של התורה. מאדם שהיה תמיד חופשי ורגיל לעשות במשך כל היום דברים שהוא חושב שיועילו לו או שיגרמו לו להנאה, נדרשתי לעבור לציית לחוקי התורה. הקושי העיקרי היה להתייצב במדרגות הראשונות. נורא פחדתי מכך שלא אצליח לשמור את המצוות. שמירת שבת נראתה עבורי כמו הר – איך בכלל עושים את זה? להניח תפילין כל בוקר? איך אספיק? גם שמירת הכשרות הייתה קשה עבורי מאוד. באזור בו התגוררתי כמעט לא הייתה אפשרות למצוא מוצרי מזון כשרים. אז שיניתי את כל התזונה שלי והסתפקתי רק במספר מצומצם מאוד של מאכלים. אבל מה שגיליתי עם הזמן הוא שכל דבר קטן שאני עושה ממלא אותי בסיפוק ואושר, וזה עזר לי להבין שאני בדרך הנכונה וזהו הדבר הנכון ביותר שצריך לעשות".

לפני מספר חודשים החליט גיל לשנות את מסלול חייו ולשוב לארץ. "זה לא היה בשבילי קל. כי חזרתי בעצם לכל החברים שלי שנשארו בעולם החילוני. אני לפעמים מדבר איתם ופשוט לא מצליח להבין - איך הם לא מבינים את קיומו של אלוקים? איך הם לא רואים אותו? ואז אני קולט שזכיתי למתנה שלא כל אחד זוכה לה, קיבלתי איתות משמיים, ואני מתפלל שגם לחבריי ולכל מי שעדיין רחוק ייפתח הלב וכולם יזכו לראות את העולם כמו שצריך".