הסיפור המדהים של פואד: נער מתגייר מלבנון שהתגייס לגולני

גיא ריזק, 19 בסך הכל, מסיים בימים אלה טירונות בבא"ח (בסיס אימונים חטיבתי) של גולני. העובדה שהוא מתרגש כשהוא מזכיר את ישראל אינה מובנת מאליה. ריזק נולד בלבנון כנוצרי תחת השם פואד. במאי 2000, אחרי שצה"ל נסוג סופית מדרום לבנון, בגיל שנה וחצי בלבד, הוא הגיע לישראל. הישראלים קראו לו ערבי, הערבים כינו אותו בוגד. בכנסייה ציין את חג המולד הנוצרי, עם חבריו היהודים חגג פסח, כל הזמן תחת שאיפה אחת - להכריז על עצמו כיהודי. ריזק מסיים בימים אלה את תהליך הגיור. פואד הפך לגיא, והיום הוא מגדיר את עצמו כ"יהודי ציוני גאה, סוף סוף".

הסיפור המדהים של ריזק פורסם ב"ישראל היום". היום, רגע לפני שיהפוך ליהודי באופן רשמי, הוא נלחם תחת אש כבדה באחת היחידות המכובדות של צה"ל. "אין מדינה בטוחה יותר ממדינת ישראל. אנשים נלחמו בדם כדי להגיע לכאן, והדבר שהכי מקומם אותי הוא שישראלים מקטרים על המדינה וחושבים שיש להם מקום אחר לחיות בו", הוא מספר בראיון. "הרי בחו"ל הם לא מדברים עברית, מחשש שיפגעו בהם. פה אין פחד, פה אתה מרגיש שייך".

את האהבה לעם היהודי הוא ספג, לדבריו, מגיל אפס בבית אביו מישל (53) - חשמלאי ראשי במפעל לפלסטיק בכרמיאל, ואמו, סוניה, סייעת בחינוך המיוחד בבית הספר "כרמים" בעיר. הקשר נוצר לפני שלושה עשורים. מישל התגייס לצבא דרום לבנון שפעל בשיתוף עם צה"ל נגד ארגון חיזבאללה. הם התגוררו בכפר קליעה, בנפת מרג' עיון שבדרום לבנון - עשרה קילומטרים מגבול הצפון. החלטתו של אביו להצטרף לצד"ל נועדה להבטיח חיים שקטים, אך כפתה עליו בריחה מדרום לבנון באישון לילה, כשכל רכושו נותר מאחור.

"בתהליך הגיור, שארך שלושה חודשים וחצי, החדירו בנו מורשת יהודית ומורשת קרב. בהמשך למדנו גם על הדת, הכשרות והתפילות, והיינו צריכים לעשות שבת כהלכתה. בעזרת השם אני מקווה שאצליח להמשיך את הדרך הזאת", מספר ריזק בראיון לעיתון. "היום אני שומר את השבת, לא נוסע, לא מדליק אש. כשאני בא הביתה לסוף שבוע מהצבא, אמא שלי דואגת להכין לי את כל האוכל מראש ולשים על פלטה. כשאני מתעטף בטלית אני מתחבר לאני הפנימי שלי, וזה עושה לי טוב. אני מרגיש לראשונה שהגוף והנפש נמצאים יחד במקום הנכון".

"הייתי קצין בדרגת רב־סרן ושירתי כמ"פ ארטילריה", משחזר אביו את ימיו בצד"ל. "בדיוק סיימתי לבנות בית גדול, שתכננו לעבור אליו. היו לי אז שלושה ילדים קטנים. נתנאל, שנקרא באותם ימים ג'ורג', היה בן 8. מעיין, אז מנואלה, היתה בת 5. וגיא, שנקרא פואד, היה תינוק בן שנה וחצי. הידיעה על נסיגת צה"ל מלבנון הגיעה בלילה שבין 22 ל־23 במאי 2000. אמרו לנו לרוקן את התחמושת שלנו כדי לא להשאיר אחרינו כלום לחיזבאללה, כי החל ממחר צד"ל מפסיק להתקיים". ברגע אחד, מישל מצא עצמו מקצין מכובד במעמד של פליט חסר כל לצד אשה ושלושה ילדים. כשפואד בכה מרעב, חייל צה"ל שעבר במקום הבחין במצוקת המשפחה והגיש לו בקבוק חלב. משם עברו למלון בצפת, מישל עבד אצל קבלן שיפוצים, עבר לכרמיאל ומשם השילוב עם חבריו היהודים, היה אך טבעי.

ריזק הבן מספר היום שדווקא הוא סבל יותר מאחיו מהצקות על רקע מוצאו. "בשנים הראשונות שלי בישראל הציבור לא ידע מה זה צד"ל. הייתי בגן יהודי, ושם היו קוראים לי 'ערבי מסריח'. האוכלוסייה הערבית בכרמיאל ראתה בנו בוגדים, ואני זוכר אפילו פעם אחת שהלכנו לכנסייה, וכשיצאנו ממנה ראינו שהשחיתו לנו את הרכב. ניפצו זגוגיות ופנצ'רו את הגלגלים", הוא מספר. "גם השם פואד סימן אותי בעיני האנשים כערבי, ובתור ילד, להתמודד עם כל השאלות של מי אני ומה אני - היה לי לא פשוט. אני זוכר שבכל פעם שעניתי לשאלה מה שמי, מייד היו שואלים אותי אם אני ערבי. בהתחלה לא ידעתי להסביר להם מי אני, ולכן הייתי הולך הרבה מכות". במהלך השנים שינה פואד את שמו לגיא. השם פואד ניתן לו על ידי אביו על שם אחיו שנהרג בלבנון. "לא אשקר, לא היה לי קל לוותר ככה על שמו של אחי, אבל ידעתי כמה גיא סובל, ולכן היה לי ברור שלמען ילדיי אני מוכן להקריב הכל", מספר האב. "כשהוא שינה את השם, ראיתי כמה טוב זה עשה לו - והייתי מאושר".

שינוי השם היה הסממן הראשון בתהליך. אחיו הגדול, ג'ורג', שעמד להתגייס, החליט שהוא משנה את שמו לנתנאל, והחל בתהליך גיור. "כשנתנאל התחיל את הגיור שלו, כבר הפסקנו לחגוג את החגים הנוצריים, והבית הפך מיום ליום ליותר ויותר יהודי", משחזר גיא. "אם בעבר חברים היו באים אלי ולא יכלו לאכול כלום, כי אצלנו לא היה כשר - זה הלך והשתנה. בהתחלה היו תלויות בבית שלנו תמונות של ישוע ושל צלב, אבל כשאחי התחיל להתגייר ועברנו לבית חדש, אבא שלי קרא לרב, שעשה טקס דתי של קביעת מזוזה. אמא שלי הורידה מהקירות את כל התמונות שמסמלות את הנצרות, והכל כדי שנרגיש טוב עם עצמנו ועם הבחירות שלנו. גם ההחלטה של מעיין להתחיל גיור קיבעה את העובדה שהיהדות כבר חלק מאיתנו".

מאוחר יותר גיא עבר לתיכון "כרמים" בכרמיאל עם שמו החדש. באפריל 2017, אחרי שסיים תיכון בבגרות מלאה במגמת תקשוב, התגייס לגולני והחל בתהליך הגיור שלו ומעולם לא עלתה בידיו האפשרות לקבל פטור. "שני הדברים הכי בטוחים בחיים שלי, שידעתי אותם מראש, הם שבגיל 18 אעבור גיור, ושאתגייס לגולני. גם אחי ואחותי שירתו בגולני. אחי נתנאל שירת כמ"כ בגדוד 13, ואחותי מעיין כמש"קית שלישות בגדוד 12. זה הפך למסורת משפחתית, כך שאם הייתי מתגייס לצנחנים - בטח לא היו מכניסים אותי הביתה".

"הדבר היחיד שאני מתחרט עליו הוא שלא יכולתי לעשות גיור בגיל 13 ולחגוג בר מצווה כמו כל החברים שלי", מסכם ריזק. "אני מרגיש שזה חסר לי מאוד. חגגתי הרבה טקסי בר מצווה עם חברים, ותמיד קינאתי בהם. אבל אולי בעתיד עוד אעשה, רק כדי להרגיש עוד יותר שלם".