"אמא! יש לי אריה בחדר!"

שוב יוסל'ה מתעורר בלילה, ושוב בכיות וצעקות.

" אני רואה אריה מתחת למיטה", "יש מפלצת על הקיר", "הזאב בא לנשוך אותי".

בכל לילה דמיונות וחלומות מפחידים, ואת שוב ניגשת ומנסה להרגיע: "יוסיל'ה! למה נבהלת? זה רק חלום! זה לא היה באמת!".

מדליקה את האור בחדר ומראה לו "יוסי, תראה, אין שום אריה".

אבל זה לא עוזר. יוסל'ה בן החמש מתעורר כבר כמעט מידי לילה, מפוחד, מבוהל והיסטרי, ושום דבר לא עוזר. כמה שניסית להגיד שזה רק חלום – זה לא מרגיע אותו.

אז למה יוסל'ה לא נרגע? איך באמת מרגיעים ילד מבוהל שמתעורר בהיסטריה ובטוח שיש אריה מתחת למיטה או מפלצת על הקיר?

ילדים בגילאים 2-7 מתייחסים לחלומותיהם כאל מציאות ממשית!

בגילאים אלו הם עדיין אינם יודעים להבחין בין מציאות לבין חזיונות לילה. גם החלומות נתפסים אצלם כמציאות אובייקטיבית – אולי מציאות שונה, אך בכל זאת מציאות.

טעות רווחת היא שההורים מנסים להרגיע ולהוכיח לילד הקטן שמה שראה – כאילו לא היה. כשילד קטן "מדמיין" שהוא ראה אריה בחדר, מבחינתו באמת היה אריה. כל הוכחה שניתן לכך שלא היה אריה – לא תשכנע. הילד מרגיש שלא מאמינים לו, לא מבינים אותו ואולי משקרים לו! כי הוא ראה אריה מוחשי, ובהרגשתו, האריה רק מסתתר כרגע בחדר.

תחושותיו של הילד אמתיות הן, וכדי להצליח להרגיע אותו עלינו לדבר ללב שלו, לרגש, ולא לשכל. לכן כל השכנועים לא מועילים.

גם אנו, המבוגרים, מתעוררים לפעמים מחלומות לא נעימים, ואף על פי שאנו קולטים שאין זה אלא דמיון, בכל זאת אנו מבועתים, ועובר זמן מה עד שאנו נרגעים.

אז כיצד נכון להגיב?

פשוט, להראות הבנה לפחדיו של הילד. לא לתת אישור שיש ממה לפחד ולא להזדהות יותר מידי. לשאול, לשמוע מה שיש לילד לספר על מה שחלם, ותוך כדי להסביר לו שזה חלום, ולא באמת.

חשוב מכל הוא להוכיח לילד במוחש שאנו לצידו, מגנים עליו ונמצאים איתו.

"יוסל'ה נבהלת? אריה זה באמת דבר מפחיד! אבל אתה רואה? אמא כאן לצידך, אשמור עליך. אם האריה שסיפרת לי עליו יחזור – תקרא לי מהר ותעיר אותי, ואני כבר אדע איך לטפל בו".

אפשר גם להרגיע בדרך צחוק.

"אם האריה הזה יבוא, תגיד לו מיד שאתה הולך לקרא לאבא שלך. תגיד לו שאבא שלך חזק, שיזהר! וכדאי לו לברוח מיד".

אפשר גם להמחיז לו משהו כזה, מעין משחק מצחיק שבו מאיימים על האריה.

לבסוף, כשהילד כבר רגוע, זה הזמן הנכון לנסות ולהסביר לילד את ההבדל בין מציאות לדמיון, שחלום הוא לא מציאות, ושהאריה לא נמצא בכלל ולא יכול להזיק. ושוב להזכיר שאם יפחד – יקרא לך, כי את תמיד לצידו.

כשילד רואה שהוריו מבינים אותו ואת רגשותיו, הוא אכן יכול לסמוך עליהם, וממילא הוא נרגע, וגם לומד להבחין מהר יותר בין מציאות לחלום.

חלומות נעימים!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il