הרבנית ימימה מזרחי
הרבנית ימימה מזרחי: אפשר לבכות. אבל אפשר גם לשיר
בכל מקרה את תקבלי, אומר הקב"ה. את תקבלי דרך הבכיות, אבל למה לך? את יכולה לקבל הרבה יותר ומהר יותר ונעים יותר כשאת שרה
- הרבנית ימימה מזרחי
- פורסם כ"ב שבט התשע"ח |עודכן
(צילום: shutterstock)
זה סוד השולחן המלא בשבת, למשל, ובהזדמנויות יקרות-ערך בלוח השנה, כמו חגים, כמו ט"ו בשבט. שולחן מלא הוא "כלי מחזיק ברכה". כשאת הכי זקוקה שירד מן, העלי מן. הקריני שובע. ו... שירי. כמו הציפור. רק השירה של הציפור מביאה את האוכל עד אליה. כי היא שרה כמו מאוּשרת, כמו מעוּשׁרת, ואיך לא תקבל?!
אל תהי אישה מרה. היי אישה שרה.
אני לא יודעת מתי התחיל המיתוס של "הסידור המרופט מדמעות של אמא". לכל אחת מאיתנו, באיזושהי פינה של התודעה, ישנה שאיפה סמויה שנכדתה תמצא את סידור הדמעות שלה והוא בלוי כולו.
"סבתא, מה הסימנים האלה?""
"אלה הדמעות ששפכתי על הילדים שלי, נכדתי".
ודאי שסידור כזה הוא נפלא – אבל רק אם באותה מידה הילדים שלך רואים אמא שגם שרה את ההלל, אמא שגומרת את ההלל. מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת, אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה. בשביל זה נהיית מעקרה – לאמא. שתהיי שמחה, שתראי פנים שמחות.
למה המוני בני אדם הם מרים? למה הכותל המערבי מלא עלמות בוכיות? הרי רק על עצם המפגש עם בורא עולם היינו אמורים להגיע לכותל במזמור לתודה. והרב ווֹלבֶּה מסביר, שבני אדם חושבים שדמות היהודי המאמין, המבקש, היא "תעזור לי, אני לא יכול". יש בזה מן האמת, שהרי כך כתוב; שערי דמעה לא ננעלו. הדמעה והתחנונים הם דרך ראשית לבורא עולם. יותר מזה: התלונה! תלונה היא טון דיבור שה' מקשיב לו ונענה לו. הרי אחת המילים שמאפיינות את עם ישראל במדבר היא "וַיִּלֹּנוּ"... ומצד הקב"ה – הוא מגיב; כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם.
אבל יש דרך ראשית נוספת להגיע לקב"ה, מלבד הבכי: השירה. אֱלֹקִים מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה, מוֹצִיא אֲסִירִים בַּכּוֹשָׁרוֹת. וחז"ל מבארים: "בכושרות" – בכי או שִירוֹת. אלה שתי הדרכים לצאת ממאסר הבדידות והמחסור.
את יכולה לבכות כל הדרך לחופה ("מי כבר יקח אותי?") ואת יכולה לשיר כל הדרך לחופה ("הוא יבוא, זה בטוח").
את יכולה לבכות כל הדרך לבנק ("המינוס, המינוס") ואת יכולה לשיר כל הדרך לבנק ("המינוס הזה הוא במקום מינוס בחינוך הילדים").
בכל מקרה את תקבלי, אומר הקב"ה. את תקבלי דרך הבכיות, אבל למה לך? את יכולה לקבל הרבה יותר ומהר יותר ונעים יותר כשאת שרה, כמו הציפור, עוד לפני שראית בעיניך את ישועתך. כל העניין הוא, איזה סוג של קשר את מחליטה שיהיה לך איתי.
מתוך ספרה של הרבנית ימימה מזרחי, "איך היא צומחת", בהוצאת קורן מגיד