המשפט העברי: האיזון המושלם אצל חכמי ישראל

על אף שלצערנו החוקה במדינת ישראל אינה מבוססת על משפטי התורה או כפי שהם מכונים בשפה האקדמית ובאולמות המשפט - בשם 'המשפט העברי' – בכל אופן המשפטנות העולמית אינה יכולה להתעלם מחוקי הממונות ודיני המשפטים התופסים חלק רחב בתורה והינם קודקס חוקים הנלמד ומוערך.

פרשתנו תופסת חלק משמעותי ביסודות המשפט התורתי, ורבים מדיני 'חושן המשפט' מושתתים על פסוקיה – בהרחבת הפרשנות התלמודית. מפתיע למדי שהפרשה הזו שהיא גם הראשונה אחרי מתן תורה, פותחת בדיני 'עבד עברי', העוסקים בסוגיה הלכתית לא שכיחה ולא מרכזית.

אולם כשנעיין בגופה של הפרשה וכפי שהיא נלמדת על ידי חכמי התלמוד נמצא שאולי היא יכולה להגדיר ולסמל את החסד והחמלה הכלולים במשפטי התורה ובמילים שהן יותר פוליטיקלי קורקט נגדיר זאת בכותרת הבאה:

ההומאניות במשפט העברי

בימים אלו שהפוליטיקאים ואנשי התקשורת מתייפייפים במחול של הומניות ומתחרים מי דואג יותר לרבבות מבקשי העבודה מארצות אפריקה הגודשים אזורים מסויימים בארץ שהדוברים הנכבדים אינם גרים בהם... ראוי לבחון מהו הומניזם יהודי מצד אחד ולראות את גבולותיו ומגבלותיו מצד שני.

ובכן העבד העברי 'נקנה' על ידי האדון, הוא לא רק פועל (זה כבר נשמע לכאורה לא הומאני אבל בעצם המשמעות של הקנין היא רק שאינו יכול לחזור בו בשונה מפועל) – יתר על כן קניינו של העבד העברי צמוד להגבלה המוזהרת בלאו מן התורה: 'לא תרדה בו בפרך'! אין זו רק אזהרה מהתעללות נוסח מצרים הקדומה, באיסור זה כלולה גם מניעה של עבודה שאינה מוגבלת בזמן או בכמות למשל, שהעובד אינו יודע מהו טווח הסיום. על אחת כמה וכמה כל עבודה מיותרת שמיועדת לכך שהעבד לא ישב בטל ואין בה צורך אמיתי. וכמו כן כל עבודה שיש בה השפלה.

מעבר לכך – אם וכאשר חלילה האדון נמצא במשבר כלכלי או בנסיבות כלשהן שיש לו רק מיטה או כר אחד, עליו להקדים את העבד, במילים קצרות הגדירו זאת חז"ל 'כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו'. מדוע אם כן אדם קונה עבד עברי? ומה מטרתה של התורה בכל הסוגיה הזו?

שיקום עבריינים

כששולחים גנב או עבריין אחר שאינו 'פושע מועד' לבית סוהר בין עבריינים – בדרך כלל הוא יוצא משם גרוע משנכנס, הדילמה הזו עומדת בפני שופט הגוזר דינו של צעיר שמעד, כאשר מול הרצון למנוע את התדרדרותו עומד הצורך בהרתעה ובגבולות.

לשם כך נוצרו מסגרות כמו 'שרות המבחן' המסייע למערכת המשפט בשיקום עבריינים, את המסגרת הזאת יזם וחולל לפני עשרות שנים הפסיכולוג והקרימינולוג הרב שלמה הופמן ז"ל, תלמיד חכם ואיש חינוך שלמד את הפסיכולוגיה ואת שיטות הטיפול והשיקום - בעיקר מהתורה, מהרמב"ם, מהגר"א ועוד מחכמי ישראל.

והנה דוגמה למה שאפשר ללמוד מפרשתנו. הרעיון של מכירת עבד – בעיקר אחרי עבירת גנבה מיועדת להחזיר אותו למעגל היושר ויחד עם זאת ליצור הרתעה. אי אפשר לומק שנעים להמכר לעבד ובמיוחד שגם התמורה מיועדת להחזרת הגנבה, אולם האדם הקונה את העבד שכאמור 'קונה אדון לעצמו' – אינו מתכוין בעיקר להפקת תועלת אישית אלא לוקח על עצמו משימה חינוכית. הוא משמש כדוגמה אישית של הטבה לזולת כדי לפתח אצל הגנב את מידת ה'נתינה' מול ה'נטילה' העומדת בשורש הגנבה.

במידה מסויימת הרעיון הזה נלקח והועתק למושג 'עבודות שרות'. אם נתבונן נראה שמבנה זה של עונש באמת מכוון ללמד את האדם את מידת הנתינה, הן מצד השהיה בסביבה העוסקת בנתינה לזולת וכדומה הן מצד עיסוקו של העבריין עצמו בכך. (אלא שכיום לרוב הוא לא ניתן לעבריינים והוא פעמים רבות משמש כסוג עונש של צוארון לבן או של עבירות קלות).

הפתיחה למשפטי התורה

לאור האמור נוכל להבין מדוע התורה פותחת בפרשת עבד עברי את דיני המשפטים מיד ובסמוך למתן תורה. יש כאן מסר המלמד על המגמה. המשפט בכלל והענישה בפרט באה להיטיב עם החוטא ולהיטיב אותו... והיא מבטאת את הגישה הכללית של התורה להיטיב עם הבריות ולהיטיב אותן – להשביח את האנושות ואת עם ישראל במיוחד - שיהיו בעלי מידות כמידותיו של הקדוש ברוך הוא 'מה הוא רחום אך אתה היה רחום מה הוא חנון אך אתה היה חנון'.

והצד השני של המטבע...

עם זאת חשוב לזכור שהתורה לא מאפשרת להיות טוב על חשבון הזולת. דוגמה אחת מני רבות היא הצווי האמור בפרשתנו פרק כג פסוק ג' 'וְדָ֕ל לֹ֥א תֶהְדַּ֖ר בְּרִיבֽוֹ'  - אין בית הדין רשאי לחמול או לתת יחס מועדף למסכן. העשיר אינו אמור להיות מקופח בדין או ביחס, מתוך גישה של רחמים הומניזם או כל מניע סוציאלי. אינני יודע לקבוע בוודאות איך אמורה להיות הגישה ההלכתית כלפי גירוש העובדים הזרים, אולם ברור שהתורה לא היתה מאפשרת פגיעה בסביבתם כדי לחמול עליהם. ומסתבר שההתייפייפות המתוזמרת והמתוקשרת היא במידה רבה מגמתית - וגם אם היא כנה אינה נמדדת בפרמטרים נכונים של צדק מול חמלה. את האיזון הזה ניתן למצא רק בתורה ורק אצל חכמיה.

הטור מעובד מדברי הרב מנחם יעקבזון, ראש ישיבת 'מאור יצחק', ומפורסם לעילוי נשמת מנחם בן יששכר ורחל בת מנשה שרעבי ז"ל.