"חמש שעות ישבתי בבית החולים והתלבטתי – להפסיק או לא?"

כשאנו משוחחים עם נעמה, נשמע מעבר לקו קול בכי של תינוקת קטנטונת. עוללה בת שלושה ימים בדיוק, שנולדה בסוף השבוע שעבר בלידה שכלל לא הייתה מובנת מאליה.

"אני שמחה, אני  הכי מאושרת בעולם, גם אני וגם הילדים הגדולים שלי מתמוגגים מהתינוקת כל הזמן, זאת המתנה הגדולה ביותר שיכולתי לקבל", אומרת לנו נעמה בהתרגשות.

לשמוע אותה מדברת כך זה מצמרר, שכן לפני כשבעה חודשים היא הייתה במקום אחר לגמרי. "זה היה בערך בשבוע השמיני להיריון", היא מספרת, "אני חד הורית וההיריון הזה לא היה מתוכנן בכלל. בגלל שיש לי שני ילדים גדולים ידעתי בדיוק במה כרוך גידול תינוק קטן, וחששתי, בעיקר מבחינה כלכלית, אבל גם מבחינה רגשית. מה עוד שהאבא של התינוקת ממש לא היה מעוניין שאמשיך בהיריון".

היא לא רק חשבה להפסיק, אלא גם התקדמה מבחינה מעשית. "אני מספרת את הדברים האלו ופשוט לא מבינה איך הייתי מסוגלת להעלות אותם בדעתי", היא מציינת בקול מרוסק. "הגעתי למסקנה שאני לא מוכנה להביא עוד ילד לעולם, ופשוט הלכתי לוועדה להפסקת היריון וקיבלתי אישור לעבור הפלה. קבעתי תור בבית החולים, עליתי על האוטובוס וירדתי בתחנה ואז... על התחנה גיליתי שתלוי שלט עם המילים: 'הבוטח בהשם חסד יסובבנו'".

המילים נכנסו לה ללב, ונעמה אומרת שזו הייתה הפעם הראשונה בה היא התחילה לחשוב פעמיים. "הרגשתי שאני לא סתם כך רואה את המילים הללו, אלא מישהו כאן מנסה לשדר לי מסר".

דקות ספורות לאחר מכן היא כבר התיישבה בחדר ההמתנה בבית החולים ומכשיר הטלפון צלצל. על הקו הייתה מתנדבת של מחלקת אמ"א בארגון הידברות. התברר שאחת מחברותיה של נעמה יצרה קשר עם הארגון, והם התקשרו בדיוק ברגע הנכון.

מה אמרו לך בשיחה הזו?

"אמרו לי כל מיני דברים. קודם כל הסבירו לי שמבחינת הדת היהודית מאוד לא כדאי לי לעשות את הצעד הזה של ההפלה. המתנדבת הסבירה לי שאלוקים לא שולח סתם נשמות לעולם וזה מאוד לא פשוט למנוע את בואה של הנשמה הזו. אבל בנוסף, המתנדבת גם נתנה לי המון ביטחון שאם אמשיך הם יעמדו מאחוריי, יסייעו ויעזרו מבחינה כלכלית, וגם מבחינה נפשית, כי באמת עברתי קושי גדול מאוד".

השיחה נותקה ונעמה נותרה יושבת מכווצת בפינת הישיבה בבית החולים, מחוץ למרפאה. "ישבתי שם במשך חמש שעות ועברתי התלבטויות שחתכו אותי לגזרים", היא מתארת, "בחיים לא חשבתי שאעבור כזו התמודדות – באמת שלא רציתי להזיק לעובר שבתוכי, לגרום לו לעבור משהו רע, אבל גם נורא פחדתי ממה שיקרה אם אביא אותו לעולם, ומצד שלישי - הדברים שנאמרו לי על ידי המתנדבת כל כך עודדו אותי והזרימו בי אופטימיות.

"במשך חמש שעות שאלתי את עצמי – כן או לא? להפסיק או להשאיר? ובסוף קיבלתי את ההחלטה – אני לא מפסיקה את ההיריון".

במשך החודשים הבאים המשיכו המתנדבות של אמ"א ללוות את נעמה כל הזמן. "אפילו לא הייתי צריכה להתקשר אליהן, הן תמיד התקשרו אליי, התעניינו ומאוד תמכו", היא מספרת.

בערב הלידה אושפזה נעמה בבית החולים. "ממש שעות ספורות לפני שילדתי פתחתי את הטלוויזיה שהיה שם, ובמקרה נפתח ערוץ הידברות וראיתי שם את הסיפור של עדן הראל שפגשה את לוסי שילדה שלישייה בזכות מחלקת אמ"א והיא כל כך שמחה ומודה על כך. פשוט ישבתי ובכיתי, הרגשתי איך שאני בדיוק כמוה, מאושרת כל כך שזכיתי להגיע ללידה. מאושרת שלא ויתרתי על התינוקת שלי. כעת נותר לי רק להתפלל לאלוקים שישמור לי עליה, ושישמור על כל התינוקות הנוספים שארגון הידברות מציל".