שבת לפני פורים: פרשת זכור - מחיית עמלק

מחיית עמלק

פרשת 'זכור', היא שלושה פסוקים האחרונים שבפרשת 'כי תצא', המדברים בענין מצות מחיית עמלק. והיינו שנצטווינו לזכור פעם אחת בשנה את אשר עשה עמלק לעם ישראל כששהו במדבר לאחר שיצאו ממצרים, היאך בא להלחם בהם, והפיג את האימה והפחד הנוראים שהיו לאומות העולם מעם ישראל, כי מאחר ששמעו כולם את גבורות ה' בעשר המכות שהביא על מצרים, ואת קריעת ים סוף, כולם רגזו ופחדו ונמס לבם ולא העזו להלחם בישראל, כפי שהתורה מעידה בשירת הים: "שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן,חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת: אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם, אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד. נָמֹגוּ [נמסו] כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן: תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָהוָפַחַד, בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ [שתקו] כָּאָבֶן". ועל ידי שבא זה הרשע עמלק, ונלחם עם ישראל, הוא צינן והפיג את הפחד שהיה לאומות העולם מעם ישראל, ובכך העזו אומות אחרות לאחר זמן גם כן להלחם בישראל. לכך נצטווינו לזכור דוקא את אשר עשה עמלק, ולא מה שעשו האומות האחרות, אף שגם הם נלחמו בישראל.

אוי לרשע ואוי לשכנו

תקנו חכמים לקרוא פרשה זו בשבת שלפני פורים, כדי להסמיך את מחיית עמלק למחיית המן, שאף הוא היה מזרע עמלק, כמו שקוראים במגילה: "המן בן המדתא האגגי", ואגג היה מלך עמלק. (ג)

מצוות צריכות כוונה

לדעת רוב הפוסקים קריאת פרשת זכור היא מן התורה, כמו שנאמר (דברים כה יז): "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק", וכן פסק מרן בשלחן ערוך (סימן תרפה ס"ז). ומאחר ומצוות צריכות כוונה, לכך על השליח ציבור לעורר את דעת הקהל קודם הקריאה, שיטו אוזן קשבת לשמוע כל מילה, ויכוונו לצאת ידי חובת מצות עשה מן התורה של זכירת עמלק ומחייתו, ושגם הוא מכוון להוציאם ידי חובתם, ולא יקראו עם החזן בלחש כלל. (ג)

ספר תורה מהודר

בקריאת פרשת 'זכור', יוציאו את ספר התורה היותר מהודר שיש בבית הכנסת. (ה)

מושבים

הגרים במקום שאין שם מנין קבוע מידי שבת, עליהם לתת דעתם על זה לפני שבת, ולארגן מנין אנשים לשבת 'זכור'. ואם אין באפשרותם, עליהם לשבות במקום אחר שיש בו מנין, כדי לשמוע פרשת 'זכור'. ואם לא השיגו מנין כלל, יקראו מתוך ספר התורה את פרשת 'זכור', אך בלי הברכות שעל התורה. (ו)

בר מצוה

חתן בר מצוה שעלייתו לתורה בשבת זכור, הנכון שלא יקרא הוא פרשת זכור, אלא יקרא עלייה אחרת מפרשת השבוע, שכיון שקריאת זכור היא מן התורה, יש להקפיד שיקרא אותה אדם גדול ממש. מה גם שרבים המה הנערים שאינם בקיאים בקריאה כהוגן בביטוי האותיות, בניקוד ובטעמי המקרא, ולכוון להוציא ידי חובה את כל הקהל. ומכל מקום אם קרא נער הבר מצוה, יצאו הציבור ידי חובתם. [אבל קטן פחות מגיל 13 לא יעלוהו כלל לעליית מפטיר של שבת זכור. ואם טעו והעלוהו כבר, יקרא הגדול את הפרשה ולא הקטן בשום פנים ואופן, שהרי אינו מוציא את אחרים ידי חובתם.] (כז, כט)

חולה

מי שהיה חולה ולא בא לבית הכנסת, טוב לפחות שיקרא את הפסוקים של 'פרשת זכור' בחומש. וירשום לעצמו לתזכורת שכאשר יגיעו הציבור לפרשת 'כי תצא' לקראת סוף השנה בחודש אלול, יאמר לחזן שיכוון להוציאו ידי חובה בקריאת 'זכור'. ועל כן, טוב שכל חזן בפרשת 'כי תצא', יאמר לציבור שהוא מכוון להוציא ידי חובה את כל מי שלא שמע את קריאת 'זכור' בחודש אדר. (ז)

ספר תורה פסול

ציבור שקראו פרשת זכור, ולאחר זמן נמצאה איזו טעות בספר התורה, טוב שיזכור החזן לכוון להוציאם ידי חובת 'זכור' בפרשת כי תצא, וכנ"ל. (ילקו"י מועדים ערב)

בני ספרד ואשכנז

אף על פי שבשאר ימות השנה, אין בני ספרד ואשכנז מקפידים להתפלל דוקא בבית הכנסת שעל פי מבטאם, ומתפללים אלו אצל אלו, ושומעים קריאת התורה ותפילה ויוצאים ידי חובה, מכל מקום בשבת זכור, הנכון שכל אחד ישמע פרשת זכור כפי מסורת אבותיו, כיון שקריאה זו מן התורה. (ח)

ביטוי האותיות כהלכה

בזוהר הקדוש (פנחס רכח ע"א ועוד) מובא שהאותיות מתחלקות לחמש מוצאות הפה. כדלהלן: א, ה, ח, ע - אותיות גרוניות, שמבטאים אותן מהגרון. ב, ו, מ, פ - אותיות השפתיים. ג, י, כ, ק - אותיות החיך. ד, ט, ל, נ, ת - אותיות הלשון. ז, ס, צ, ר, ש - אותיות השיניים. (וכן כתוב בספר היצירה)

נמצא שמפורש בזוהר שביטוי אות ח' אינה כמו כ' רפויה, שהרי אות ח' היא מהגרון, ואות כ' היא מהחיך. וכן ביטוי אות ת' רפויה אינה כמו ס', שהרי אות ס' היא מהשיניים, ואות ת' היא מהלשון. וכן ביטוי אות ג' אינה מהשיניים [כמו ג'ורג'], אלא מהחיך. וכמו כן, יש לבטא את האות ק' בצורה עמוקה, ולא כמו כּ'. וכן אות ט' תהא עמוקה, ולא כמו תּ', וכן באותיות א' ה' ע', יש לשים לב להבדיל ביניהן, שלא לבטא אות ה' כאות א', שאות ה' עמוקה יותר, ואות ע' עמוקה יותר מאות ה'. וכן לא יחליף א' בע' וע' בא', או ס' ושׂ' באות שׁ' ולהיפך. למשל, במקום לומר: "לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה", אומר: לְשֻׁשָׁתִי. ובמקום: "שִׁיר הַשִּׁירִים", אומר: סִיר הַסִירִים.

ביטוי הקמץ והפתח לבני ספרד

יש לבני ספרד לשים לב להבדל הדק שבין ניקוד הפתח לקמץ, שבפתח פותחים את הפה יותר, ובקמץ קומצים מעט את הפה, וההברה גבוהה מעט. והרוצה להבחין בזה היטב, ישמע את המבטא הכללי של בני עדת הבוכרים.

הכה תכה

יש נהגו להכות ברגלים על הארץ בעת שהחזן מזכיר 'עמלק' בפרשת בשלח ובקריאת התורה שביום פורים וכיוצא בהם. אולם בפרשת 'זכור' עדיף שלא יעשו כן, פן יגרמו מכשול לציבור, שלא ישמעו את הקריאה כראוי. (ה)

נשים

הפוסקים נחלקו האם נשים חייבות לשמוע פרשת 'זכור'. כי מחד יש מקום לחייבן, הואיל ומן התורה אין זמן קבוע למצות זכירת מעשה עמלק, וכל מצוה שאין זמנה קבוע, כמו ברכת המזון, מזוזה וכיוצא בהן, נשים חייבות. אולם מאידך הואיל ועיקר מצות זכירת עמלק, היא כדי לבוא לידי מעשה להלחם בעמלק ולמחותו בפועל מן העולם על ידי כלי מלחמה ונשק, והלא נשים אינן יוצאות למלחמה, לכך יש מקום לפוטרן מפרשת זכור.

על כן, ישתדלו מאוד לבוא לבית הכנסת ולשמוע פרשת 'זכור'. והלוא בראש השנה באות כמעט כל הנשים לשמוע קול שופר, אף על פי שלכל הדעות הן פטורות, כי היא מצוה שזמנה קבוע. ומדוע אפוא לא יבואו לשמוע קריאת פרשת זכור מעזרת הנשים, לצאת ידי חובת כל הדעות.

ומכל מקום אשה שקשה לה להגיע, כגון שאין בית הכנסת בקרבת ביתה וצריכה ללכת רחוק, יש לה על מה לסמוך שלא לבוא לשמוע קריאת פרשת 'זכור'. (ט)

טיפול הילדים

נשים שיש להם ילדים קטנים ועסוקות בטיפול הילדים, כיון שאי אפשר לעוזבם מבלי השגחה, פטורות מלבוא לשמוע פרשת 'זכור'. והטעם בזה, כי כלל גדול בידינו (סוכה כה ע"ב): "העוסק במצוה פטור מן המצוה", וכיון שהן עסוקות כרגע בהשגחה וחינוך הילדים, פטורות הן ממצות שמיעת פרשת 'זכור'. (י)

נשים שאינן מגיעות לבית הכנסת מכל סיבה שהיא, טוב לפחות שיקראו את הפסוקים של 'פרשת זכור' מתוך החומש. (שו"ת יביע אומר חלק ח חאו"ח סימן נד)

זהירות

ואמנם יש לדעת שהנשים הבאות לבית הכנסת לשמוע 'פרשת זכור', הוא בתנאי שבאות בצניעות ויראת שמים, ואינן מדברות בשעת התפילה. ולאחר התפילה פונות מיד לבתיהן ואינן מתעכבות לפטפט על יד בית הכנסת, שבזה גורמות צער לשכינה, ומחטיאות את הרבים בחוסר זהירות בשמירת העיניים. על כן, כל אחת תבדוק בעצמה, אם כדאי שתבוא לבית הכנסת או לא. ועיין בחוברת הנפלאה "להיות את".

מנין נשים

כדי לזכות את אותן נשים שלא יכולות לבוא לבית הכנסת בבוקר, נכון לארגן בשעה מאוחרת יותר קריאה מיוחדת לנשים בלבד, ויבוא חזן ירא שמים עם אשתו, ויקרא להן מתוך ספר התורה בלי ברכות התורה, ותבוא עליהם ברכה. (י)

פרשת זכור בפורים

במקום שלא הצליחו לארגן כן, מאחר וברוב בתי הכנסת מארגנים קריאת המגילה לנשים, הנכון שהשליח ציבור יקרא להן באותה הזדמנות פרשת זכור בספר התורה, ותבוא עליו ברכה.

פיוט 'מי כמוך'

רבי יהודה הלוי [לפני כתשע מאות שנה], חיבר וערך פיוט "מי כמוך ואין כמוך", בטוב טעם ודעת, עם חרוזים נעימים ויפים, מתוקים מדבש ונופת צופים. פיוט זה מסכם בקצרה את כל הקורות במגילת אסתר, וממלא את האדם בשמחה ובאמונה בה' יתברך. ומנהג רוב קהילות ישראל לאומרו בשבת 'זכור' אחר קדיש תתקבל קודם קריאת התורה. ויש שנהגו לאומרו אחר קריאת התורה. (מו)

הפיוט מחולק לארבעה פרקים. הפרק הראשון הוא על סדר א' ב', ובאות ר' ישנם שני קטעים, [הקטע הראשון הוסיפו רבי אברהם אבן עזרא, ראה בסיפור להלן] ואלו הם: "רָצָה הָאֶחָד לִשְׁמֹר כִּפְלַיִם, מִשְׁמַרְתּוֹ וּמִשְׁמֶרֶת חֲבֵרוֹ שְׁתֵּי יָדַיִם, וְהַשֵּׁנִי סַם בְּסֵפֶל הַמַּיִם, שָׁם שָׂם לוֹ".רָחֲשָׁה אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּאִמְרֵי שֶׁפֶר, בְּשֵׁם מָרְדְּכַי וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר, בֻּקַּשׁ וְנִמְצָא לִפְנֵי צְבִי עוֹפֶר, כִּי בוּל הָרִים יִשְׂאוּ לוֹ". וזהו הנוסח הנכון, ולא כמו שהביאו בחלק מן הסידורים את הקטע השני בלבד. [וראה בפירוש רבנו יצחק אברבנאל על התורה (פרשת כי תשא) שכתב: "ואטה אוזני לדברי הרב אברהם בן עזרא, ומצד אחר לדברי רבי יהודה הלוי חותנו".] (שנב, שנט)