מפתחות לחיים: דרך החינוך

דרך החינוך עשויה משני חלקים המבוצעים במקביל.

א. הכשרת הילד לחינוך. כלומר הכנת קרקע פוריה אשר תקלוט ותצמיח כראוי את זרעי החינוך.

ב. פעולת החינוך. היא גוף הזריעה.

בתלמוד מבואר כי בחינוך ילדים "תהא שמאל דוחה וימין מקרבת".[1] כלומר, להשגת תוצאה חינוכית ניאותה, יש להשתמש גם בקירוב וגם במה שאצל הילד מתפרש כדחיה. אך על הדחיה להיות בחולשה (שמאל דוחה), ועל הקירוב בעוצמה (ימין מקרבת). דברים אלו אמורים כלפי שני חלקי דרך החינוך הנ"ל, ומשמשים יסוד לאמור בפרק זה.

* * *

הכשרת הילד לחינוך

הילד הראוי, המוכשר והמועמד הטוב ביותר לחינוך, הוא הילד בעל הנפש הבריאה. כלומר, שאינו סובל מפחדים מופרזים, לחצים נפשיים, עצבות קבועה, תדמית עצמית לקויה (אין הכוונה לענוה המשובחת, אלא לתחושת חוסר מסוגלות ונחיתות של דכדוך) וכדו´. ומאידך, מבין הוא היטב שאין ראוי וגם אין צורך למשול ולשלוט באחרים ולהציקם.

ילד כזה הבריא בנפשו ניתן לבנות אך ורק על ידי שילוב שתי דרכים הנראות לכאורה כסותרות זו את זו, אך לאמיתו של דבר הן משלימות זו את זו, וכפי שברור לכל מתבונן כראוי. והן:

א. יחס חם, אוהב ומכבד.

ב. גבולות וגדרים ברורים.

ילד הגדל ללא יחס חם ותשומת לב, גם אם אינו סובל מבזיונות והשפלות, חש בודד ומאויים מעצם נוכחות העולם הגדול כלפי עצמו הקטן. ואילו ילד הגדל בתחושה שהכל מותר ללא גבולות, חש מפוחד ומאויים מהנהגת אנשי העולם כלפיו, שהרי אין גבולות. וזאת מלבד הנזק החינוכי הבא לידי ביטוי בהתנהגותו העצמית המזיקה ומציקה לסביבתו. אולם ילד הגדל בסביבה חמה, אוהבת ותומכת, מתוך הכרה ברורה שיש גבולות וגדרים שאין לעוברם, גדל בריא בנפשו.

תנאי צדדי נוסף, אם כי חשוב: אוירה כללית רגועה בבית. ילד הגדל באוירה מתוחה בקביעות בין ההורים, כל חום ותשומת לב לא יצליחו לרפא כראוי את פצעיו.

* * *

וכיצד באים לידי ביטוי מעשי החום ותשומת הלב?

"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְאֶחָיו לִקְטוּ אֲבָנִים"[2] ופירש רש"י, ´הם בניו שהיו לו כאחים´.

המאפיין המרכזי של הקשר המעשי בין אחים, הוא יחס מכבד, דואג ואוהב, וזוהי הגישה הבסיסית שיש לנקוט בה כלפי הילד. ונרחיב את הדברים.

הורים רבים סבורים בטעות כי בריבוי רכישת הטוב והיקר עבור הילד, מקבל הוא חום ואהבה. האמת היא כי מנקודת מבטו של הילד, כל אשר נרכש עבורו, מגיע לו מהוריו מצד הטבע. ואין זו הוכחה עבורו כי הוא, הילד, אהוב ורצוי. ההוכחה הניצחת עבור הילד כי אהוב ורצוי הוא להוריו, היא אך ורק בהנהגה המוכיחה אהבה ודאגה לטובתו, תשומת לב כנה לשאלותיו, לחוויותיו וליצירותיו. שבח ועידוד על מעשיו הטובים והשתדלותו, ורחישת כבוד לרצונותיו. אין הכוונה בזה למלאת את כל משאלותיו, אולם מאידך אין להתייחס לבקשותיו - אפילו הבלתי מתאימות, בזלזול ובלגלוג. ברוב המקרים הגישה הבריאה היא לשומעו בכובד ראש וברצינות, ובמידה ואין הדברים נראים לביצוע, לסרב ולהסביר את סיבת הסירוב עד כמה ששכלו יכול להבין. אמנם יש להדגיש שההסבר יבוא לא כחולשה והתרפסות של ההורה לפני הילד, אלא כהסבר ענייני הנאמר לצורך הבנת הילד את הנושא ולצורך החינוך לטוב ולמועיל. דבר הבא לידי ביטוי בטון הדיבור ובניסוח הדברים, ובהימנעות מויכוח ומשא ומתן ארוך ומייגע עם הילד.

זלזול, השפלה, לעג וביזיון הילד בין במילים בין בתנועות ובין במעשים, הרי הם מרשם בדוק ליצירת נפש חולה. על הילד לדעת כי יקר נכבד ואהוב הוא מאד להוריו, אך אין בכל זה לגרום להרשותו לחרוג מן הגבולות המותרים והנכונים, וכדלהלן. כך גדל ילד בעל נפש בריאה המהווה קרקע פוריה לקליטת זרעי החינוך והצמחתם בטוב.

* * *

כללים להצבת גדרים וגבולות

יסוד החינוך לגדרים וגבולות: לא כל שמתחשק עושים או רוכשים, ולא כל שנקלט באוזן מדברים, ובמה שטוב וראוי להיעשות לא מתעצלים.

ומכיון שהילד אינו יכול להבחין מעצמו בגדרים ובגבולות הראויים, וגם אינו מסוגל מצד חולשת כוחותיו הנפשיים ליישם לבדו את אשר ראוי או אינו ראוי לעשות, על ההורים להציב את הגבולות והגדרים ולעמוד על יישומן.

את הכללים הבסיסיים שיש לנקוט בהם בעת הדרישה, הסירוב והצבת הגדרים בפני הילד, כותב הרש"ר הירש ז"ל בלשונו הנפלאה בספרו “יסודות החינוך" (עמ´ נד):

“אל תתן לילדך להשיג דבר על ידי תוקפנות עקשנית, לאחר שהדבר לא ניתן לו משום שאינו מתאים לגילו או עלול להזיקו.

אל תתן לו מתוך אהבת עצמך, כדי שלא להפריע את מנוחתך, מה שלא היית נותן לו מתוך אהבתך אליו.

עם זאת, עליך לנהוג זהירות ולחסוך ככל האפשר בסירובים ובמתן פקודות.

לעולם אל תגזור עליו דבר מיותר וחסר חשיבות. וכן אל תסרב לדרישה בלתי מזיקה וחסרת חשיבות. ואולם, אם ציווית, עליך לעמוד על מילוי מצוותך בכל תוקף, ואם סירבת עליך לעמוד על סירובך למרות כל ההפצרות והלחץ מצד הילד. ויתור אחד של מה-בכך טומן בחובו סכנה לעתידו של הילד. בזה אתה קובע את ערכו של דיבור בעיני הילד. ולכן עליך להזהר מאד במילה: לא!

תן לילדך והרשה לו כל מה שבידך לתת ולהרשות לו, ובתנאי שהדבר לא יסכן את טובתו הגופנית והמוסרית.

לעולם אל תצוה עליו, וכן אל תסרב לו,מתוך מצב רוח אישי שלך שאין לו כל קשר עם הילד.

אל תרשה דבר שאחר-כך יהיה עליך לאוסרו, ואל תאסור דבר שאחר-כך יהיה עליך להתירו."

יש הורים שדווקא משום היותם מבקשים את טובת ילדיהם אינם מציבים בפניהם גדרים וגבולות. כגון, שינה בזמן, ריבוי רכישת ואכילת ממתקים, סידור חפצים שפוזרו על ידם וכדו´. הורים אלה נוהגים כן מתוך הנחה שילד שמותר לו יותר, גדל מאושר יותר. ולא היא! עשיר מופלג אשר אינו רואה אתגר ברכישת וילונות חדשים לחלונות ביתו, הנאתו מרכישתם פגומה ואינה מתקרבת כלל להנאתו ואושרו של המתפרנס מיגיע כפיו אשר סוף סוף הגיעו חסכונותיו לסכום המאפשר לממש את חלומו: רכישת וילונות חדשים לחלונות הבית. ילד אשר יודע כי כל משאלותיו יתמלאו, וכל ממתק וכל משחק שהוא חפץ בו יקבלו בודאי, ניזוק בכפליים.

א. חסר הוא את הציפייה המהווה תנאי הכרחי לאושר וסיפוק.

ב. הוא סבור שהרגלו זה יימשך כל ימי חייו. אך כשיגדל ולא יקבל את כל שיחפוץ, יחיה בתיסכול, במרירות ובכעס.

* * *

פעולת החינוך

במקביל לעבודה החינוכית הכללית לשם הכשרת הילד לחינוך, כמבואר לעיל, יש לפעול לזריעת זרעי החינוך בכל תחום אשר הילד בשל עבורו. שכן ילד אשר גדל בגישת השילוב הנכון בין השמאל הדוחה לבין הימין המקרבת, נעשה ילד כשיר ביותר לקליטת זרעי החינוך בתחומים המתאימים לגילו.

החינוך המעשי מתבצע באמצעות הדרכה נכונה ופיקוח נבון, עד ליישום הנדרש בכל תחומי החיים. כגון, מתן כבוד לזולת, להורים ולמורים; התגברות על רגשות שליליים ומידות רעות כמו כעס, גאוה, קנאה ושנאה; זהירות בממון הזולת שלא לקחת או להשתמש במה שאינו שלו; דחיית סיפוקים והימנעות מביצוע פעולות אסורות; ביצוע מצוות מעשיות המתאימות לגילו וכל הנהגה נכונה.

בהזדמנות זו יש לציין את התוצאה החינוכית הנפלאה, אליה מגיע בייתר קלות ילד המתחנך על פי כללי החינוך התורני. ילד זה מתרגל משחר נעוריו לגדרים וגבולות בכל תחום.

מלאכה: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת".[3]

לבוש: "גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ".[4] "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז".[5]

אכילה: "זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ וכו´ אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ".[6]

שמיעה: "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא".[7]

דיבור: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ. לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה´ אלוקיך לַשָּׁוְא"[8] וכו´.

רגשות: "לֹא תִטֹּר".[9] "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ"[10].

לעומת זאת, החינוך הכללי המושפע מהתרבות המערבית, מרגיל ומחנך את הילד מבלי משים, עוד משחר ילדותו(!) לנצל את העולם הזה עד תום. כאשר מצוי שרק המשטרה היא הסיבה לגבול. גם הגבולות שכן מנסים לחנך אליהם, יסודם בשרש זה. אם תגנוב ותתפס, תיאסר. ונמצאת מפסיד מהנאות העולם ומצטער. אל תכה כדי שלא תוכה. וכו´. [המתבונן יגלה כי גם המשכילים שבהם המבינים שאין לגנוב ואין להכות לא רק כדי שלא תיאסר ושלא תוכה, אלא מפני שכן ראוי לחברה מתוקנת לנהוג, יסודם אותו יסוד הוא: חברה מתוקנת שאין לה גבולות, מזיקה לחבריה, והרי הם מפסידים את חיי העולם הזה]. וכאשר אין חינוך לריסון תאווני שאין הפסד גשמי בצידו, התוצאות הרות אסון. וזוהי הסיבה העיקרית לדכדוך הפנימי והעצבות הנפשית הנפוצים כל-כך בקרב צעירים חניכי ובוגרי בתי הספר שאינם מחנכים על פי דרכה של תורה, וחוסר היכולת של רבים מאחינו אלה, קרבנות התרבות המערבית, להתמודד עם קשיים בחיים לעיתים עד כדי התאבדות בעת קושי עמוק. אדם שהורגל וחונך להתייחס לנהנתנות החומרית כאל תכלית החיים, ייאבד מיד את שמחת החיים ואף את הסיבה לחיות(!) כאשר יחסרו לו מילויי התאוה, הכסף, והנאות העולם.

אולם בדרך התורה הקדושה, ההורים והמורים משמשים דוגמא חיה לחיים בעלי תכלית רוחנית נצחית, ולעמידה בגדרים וגבולות גם כאשר אין ריווח או הפסד גשמי בצידם, אלא רק מפני שאלה הן מצוות התורה וערכי היהדות. הם יוותרו לעיני ילדיהם גם לצורך עצמם על שלגון קר ביום קיץ חם, רק משום שאין לו הכשר כראוי. הם יעצרו את שטף הדבור באמצע משפט כדי שלא להכשל באיסור לשון-הרע. והם אף ישאילו חפץ לשכן אף על פי שהוא לא עשה כן כשהתבקש אתמול, משום שהתורה אוסרת להתנקם. ואשרי ההורים אשר השכילו והצליחו להביא את ילדיהם בעבודה רבת שנים להכרה ברורה כי הטוב האמיתי נעוץ בחיים הנכונים על פי הגדרים והגבולות אשר לימדנו הבורא יתברך לחיות במסגרתם לטוב לנו. למן שבת, תפילין, צדקה, חסד, לימוד תורה וכו´, ועד אכילת הטוב והראוי, שמירת הגוף מסכנה, נתינה ונטילה בזמן, איכות הסביבה וסדר בכל ענין.

[1] סנהדרין קז, ב.

[2] בראשית לא, מו.

[3] שמות לד, כא.

[4] דברים כב, יב.

[5] דברים כב, יא.

[6] דברים יג, ד-ז.

[7] שמות כג, א.

[8] שמות כ, ז.

[9] דברים לג, ג.

[10] ויקרא יט, יז.

לרכישת הספר "מפתחות לחיים" של הרב זמיר כהן הקליקו כאן.