"כמה שעות לפני ההפלה - הגיע הטלפון מהידברות"

כשעדי מספרת את סיפורה, היא מדברת בשטף ובהתרגשות. קצת בוכה, קצת צוחקת. ובעיקר, לא מפסיקה לומר תודה.

"בהידברות הצילו לי את הילד...", היא אומרת בפשטות כשאני שואלת אותה מה שלומה. "אני מאושרת, אני הכי מודה לה' שרק אפשר. אם לא הם, הייתי מאבדת אותו".

בימים אלו היא נמצאת בחודשים האחרונים להריון, מחכה ומצפה ללידה. היא בת 24, אמא לילד בן חמש. לי היא מספרת שמהרגע שגילתה שהיא בהריון, היה ברור לה שיש לה רק אופציה אחת לבחור בה: הפלה.

"לא הפעלתי רגש. לא עצרתי לרגע לחשוב מה אני בעצם עושה", היא אומרת. "מבחינה כלכלית מצבי היה בשפל. לא הייתה לי עבודה, לא היה לי כסף לשלם שכר דירה. היה לי ברור שאין לי ברירה אחרת חוץ מלהפיל. לא הרשיתי לעצמי לחשוב על התינוק, לא הרשיתי לעצמי להיקשר אליו. היה ברור לי שאני עושה את זה".

כמעט מבלי לחשוב על משמעות הצעד, עדי הזמינה תור להפלה. "ביקשתי מהמזכירה בבית חולים שתקבע אותו כמה שיותר מהר, כדי שאוכל להיות אחרי זה", היא מספרת. "יום לפני התור לוועדה להפסקת הריון, דיברתי עם אחותי וסיפרתי לה שאני הולכת לעשות הפלה. היא הייתה בהלם".

אחותה של עדי ניסתה לשכנע אותה לא להפיל, עדי לא הקשיבה. "היא אמרה לי: "לא חבל? יש כל מיני אגודות וארגונים שיכולים לעזור. אולי תחשבי על זה שוב?". אבל הייתי נעולה, לא הסכמתי לשמוע. אמרתי לה שאני לא מאמינה בארגונים האלה, שבטח הכל שטויות. שהם רק משכנעים אותך לא לעשות את הצעד הזה, אבל לא עוזרים בכלום אחר כך".

בבוקר המחרת הגיעה עדי לבית החולים, מוכנה לוועדה להפסקת הריון. היא לא ידעה שאחותה צלצלה בינתיים להידברות ומסרה את פרטיה. באותו הבוקר צלצל הטלפון בביתה של עדי בלי הפסקה, אבל היא לא ענתה לו. היא מיהרה לבית החולים, חוששת להפסיד את התור.

(צילום: shutterstock)

"כשהגעתי לבית החולים, הנייד שלי התחיל לצלצל שוב", נזכרת עדי. "עניתי לטלפון, דיברה איתי מתנדבת מארגון הידברות ושאלה מה שלומי. עניתי לה בתקיפות שאני כבר בדרך לעשות הפלה ואני לא מעוניינת לשקול שוב את הצעד הזה, והוספתי שאודה לה מאד אם לא תטריד אותי. למזלי, היא לא הקשיבה לי".

עדי סגרה את הטלפון ולא ענתה לשיחות שנכנסו. חצי שעה לפני שהגיעה תורה בוועדה, היא יצאה לחנות סמוכה כדי לקנות משהו. כשהטלפון צלצל שוב, היא ענתה לו בהיסח הדעת כשהיא משוכנעת שמדובר בשיחה מבית החולים, אבל על הקו לא היה אף אחד מבית החולים. מי שצלצלה אליה הייתה קלינה, מנהלת מחלקת אמ''א בהידברות.

"תור תמיד אפשר לקבוע מחדש... ילד אי אפשר להחזיר"

"הרמתי את הטלפון, ומיד כשהיא הציגה את עצמה, אמרתי לה שאני לא מעוניינת לשמוע", נזכרת עדי. "הסברתי לה שאני בדרך לעשות הפלה ואני לא מעוניינת לדבר על הצעד הזה. לא תאמיני, אבל תוך חצי שעה, כבר הייתי בדרך אליה. עזבתי את בית החולים".

מה היא אמרה לך?

"היא פשוט שכנעה אותי, במילים יפות שיצאו מהלב. אמרתי לה שאני לא מעוניינת לדבר, היא אמרה לי: "אל תחליטי שום דבר, רק קחי מונית אליי ודברי איתי קצת". אמרתי לה שאין לי כסף למונית והיא אמרה לי שלא אדאג, שהיא תשלם על המונית. כשאמרתי לה שאין לי דרך להחזיר לה, היא הרגיעה אותי. "גם אם תעשי את הצעד הזה, אני אעזור לך. רק תבואי אלי ונדבר קצת. תור תמיד אפשר לקבוע מחדש. ילד אי אפשר להחזיר".

עדי הגיעה לביתה של קלינה, מבולבלת מעצמה. היא מספרת שבעצמה לא הבינה מה פתאום היא החליטה לעזוב הכל ולבוא. "הגעתי אליה, והיא קיבלה אותי בכזאת חמימות, בכזאת אהבה", היא מספרת. "היא הושיבה אותי, נתנה לי לאכול ולשתות ודיברה איתי. ראיתי שאכפת לה ממני. שבאמת אכפת לה ממני".

איך היא שכנעה אותך לוותר על הפלה?

"היא שאלה אותי למה אני רוצה לעשות הפלה. אמרתי לה בכנות שאני לא רוצה, אבל אין לי ברירה. אין לי עבודה, אין לי מספיק כסף לשכר דירה. אין לי דרך לגדל את הילד הזה. היא הקשיבה ופשוט עודדה אותי. לפני שהבנתי מה קורה היא הוציאה סכום כסף גדול ונתנה לי, שיהיה לי לשכר דירה. אם את שואלת אותי מה בדיוק השפיע עלי? אני חושבת שקלינה פשוט עוררה אצלי את הרגש. פתאום, כל הרגשות לתינוק שלא הרשיתי לעצמי להרגיש, צפו ועלו. הבנתי שאני לא יכולה לעשות את הצעד הזה. שאני לא מסוגלת לוותר על התינוק שלי".

הסיוע של קלינה ומחלקת הידברות, מספרת עדי, לא נגמר בשיחת השכנוע הזאת. "היא הביאה לי אוכל, עזרה לי עם כסף ואפילו הביאה משחקים לבן הגדול שלי. קלינה סידרה לי עבודה, סייעה לי בכסף לשכר דירה. כל התקופה הזאת היא דואגת לי, מצלצלת לשמוע מה שלומי. היא נהדרת".

בבוקר המחרת, במועד בו נקבעה ההפלה, צלצלה המזכירה מבית החולים לעדי. "איפה את?! הגיע תורך", היא אמרה לה.

עדי השיבה לה בנחישות ובביטחון. "החלטתי שאני משאירה את התינוק", היא הודיעה.

התגובה של המזכירה הפתיעה אותה מאד. "היא אמרה לי שהיא מעריצה אותי", נזכרת עדי בחיוך. "היא פשוט התחילה לברך אותי בכל הברכות האפשריות, כשהיא מספרת לי כמה היא מעריכה את הצעד הזה, דווקא מתוך ניסיונה והיכרותה רבת השנים עם נשים הבאות להפיל. ולומר את האמת? זה נתן לי הרבה כוח!"

בימים אלו מתכוננת עדי ללידה הקרובה. כשאני שואלת אותה אם היא שלמה עם הבחירה להשאיר את התינוק, היא כמעט בוכה ברוב התרגשות. "אני לא מבינה איך יכולתי לחשוב להפיל אותו", היא אומרת. "לא מבינה את עצמי. אנשי הידברות פשוט הצילו לי את הילד. אם קלינה לא הייתה מצלצלת אלי, אז כשהייתי בבית חולים, הייתי מפילה אותו ולא חושבת אפילו שיש דרך אחרת. היום אני חושבת שאם הייתי עושה הפלה, לא הייתי מצליחה להחזיק מעמד. הידברות הצילו אותי. בבקשה תרשמי את זה - הם הצילו לי את החיים".