מרגש: הגיש עזרה ראשונה לפצוע, וגילה שחייו ניצלו בזכות המצווה

הראיון עם ר', בן 22 מקריית שמונה, השאיר אותי מרוגשת הרבה אחרי שסיימתי את השיחה איתו. במהלך השנים בהן אני עוסקת בכתיבה, נתקלתי בלא מעט סיפורים יוצאי דופן, מרגשים, מטלטלים ומעוררי מחשבה. אבל הסיפור של ר', אשר פרטיו המלאים שמורים במערכת הידברות, הוא סיפור של השגחה פרטית אוהבת, ניסית ומחבקת ממש, שקשה שלא להתפעם ממנה.

עד לפני חודש, חייו של ר' התנהלו על מי מנוחות. הוא בחור רגיל, בריא לחלוטין, כפי שהוא מקפיד להדגיש. "אולי הייתי במהלך החיים שלי פעם או פעמיים אצל רופא", הוא אומר בחיוך. "הייתי בריא לגמרי, ללא שום בעיה רפואית". אבל במוצאי שבת אחד, קצת לפני חודש, הכל השתנה.

במהלך שירותו הצבאי במשמר הגבול, שירת ר' כחובש. אולי היה זה בשל הכשרתו הרפואית, אולי בגלל עברו הצבאי, אבל ר' לא היסס לרגע כאשר שמע קול יריות מהרחוב בו נמצא ביתו. "בהתחלה כששמעתי את הקול חשבתי שאולי מדובר בילדים שמשחקים בנפצים", הוא נזכר. "אבל כשהקול המשיך, הבנתי מיד שמדובר ביריות. בדיוק סיימנו הבדלה, היה מוצאי שבת, ואני זינקתי מיד החוצה לרחוב כדי לראות מה קורה".

מה שראה ר' היה מחזה קשה. סכסוך שכנים שהידרדר לפסים אלימים והסתיים בפציעתו הקשה של אחד המעורבים. "צעקתי על היורה מרחוק שיוריד את הקנה וייתן לי לטפל בפצוע", מספר ר'. "לאחר היסוס של שניה הוא ציית ואז רצתי אל הפצוע. כשהגעתי אליו, הוא היה מלא כולו בדם. הבנתי מיד שהוא נפצע באורח קשה. אחד האנשים מסביבי נתן לי חגורה כדי שאוכל לעשות חסימת עורקים לאיש שנפגע. באותם הרגעים כל השכונה התחילה לצאת, הזמינו אמבולנס, ובינתיים, בידיעה שכל רגע הוא בגדר פיקוח נפש, טיפלתי בו. בלי כפפות".

עניין הכפפות, מסתבר, הוא קריטי. כל אדם שעסק או עוסק בעזרה ראשונה, יודע היטב שאין לטפל בנפגע ללא כפפות, למען בטיחותו של המסייע. חשיפה לדם עלולה להיות הרת אסון עבור המטפל, במידה והנפגע חולה במחלה זיהומית קשה. ר', חובש צבאי בעברו, היה מודע היטב לכללי הזהירות הנדרשים, אבל באותו מצב דחוק פעל במהירות. "הייתי באטרף", הוא מספר. "ידעתי שאם לא אגיש לו עזרה ראשונה עכשיו, הוא ימות לי בידיים".

במשך דקות ארוכות טיפל ר' בפצוע לבדו, עד שהגיע האמבולנס. הוא לא חשב על כך שהוא נחשף לדמו של הפצוע כל אותו הזמן. המחשבה היחידה שעברה במוחו הייתה שהוא חייב לעשות כל מה שבאפשרותו כדי להצילו. "חששתי שאם לא אטפל בו, הוא ימות, כי הוא איבד הרבה דם".

כיום, מספר לנו ר', הפצוע בו טיפל בסדר גמור. במידה רבה בזכות העזרה הראשונה המהירה שקיבל לאחר שנפגע.

הרופא צלצל ואמר: "אתה צריך לרוץ לבית חולים!"

כמה ימים אחרי התקרית במוצאי שבת, נזכר ר' בכללי הבטיחות הנדרשים במקרים כאלו, וניגש לרופא המשפחה שלו כדי לבצע בדיקות דם, במטרה לוודא שלא נדבק ממחלה זיהומית. הרופא רשם לו את כל סדרת הבדיקות האפשריות, כדי לבדוק שהכל בסדר. בהתאם לסיפורו של ר', אלו היו בדיקות מקיפות, מעבר לספירת דם רגילה.

ביום חמישי ניגש ר' לקופה וביצע את הבדיקות, כשהוא מסמן לעצמו וי על עוד הליך שגרתי. ביום שישי בבוקר, הנייד שלו צלצל. על הקו היה הרופא שלו, לחוץ ונסער: "אתה צריך לרוץ לבית חולים עכשיו", הוא הודיע לו. "בבדיקות הדם שלך התגלו תוצאות חריגות מאד. תגיע לשם כמה שיותר מהר!".

תוצאות הבדיקה (צילום רקע: shutterstock)

ר', עד אותו היום בחור בריא לחלוטין, חשב בתחילה שהרופא טועה או מתבלבל, אבל הסבר טלפוני קצר של הרופא, שכנע אותו שזו אכן המציאות. "בהתחלה חשבתי שבאמת נדבקתי באיזה משהו כשטיפלתי בפצוע במוצאי שבת", הוא נזכר. "אבל אז הרופא הסביר לי שזה לא המצב. מסתבר שבבדיקות הדם שלי התגלו תוצאות חריגות מאד של קראטין פוספוקינאזה - CPK, אנזים בדם שערכי הנורמה שלו נעים בין 20 ל-200. בבדיקות הדם שביצעתי התגלה כי הערכים עמדו על 40,000! אלו ערכים גבוהים מאד!".

הערכים הגבוהים שהתגלו עלולים לגרום לאי ספיקת כליות חריפה, מצב מסכן חיים שחייבים לטפל בו בדחיפות, אחרת הוא עלול להוביל לתלות בדיאליזה ובמקרים חמורים, אף לצורך בהשתלת כליה חדשה. בגלל שאין סימנים מובהקים למצב זה בתחילתו, למעט חולשה קלה וכאב שרירים קל, רוב החולים לא מגיעים לטיפול עד שמצבם מאוחר מידי. אצל ר', בדיקות הדם שביצע, גילו את הערכים הלא תקינים בזמן.

"אני אדם בריא בדרך כלל", הוא אומר בהתרגשות. "לא הייתה לי שום סיבה הגיונית ללכת לעשות בדיקות דם, סתם כך באמצע החיים, אם לא העזרה הראשונה שהגשתי. אחרי הכל, לא הייתי חולה, הרגשתי מצוין. אבל משמיים גלגלו שאלך לבצע בדיקות. זה ממש נס מבורא עולם, השגחה פרטית מיוחדת ששמרה עלי. בהתחלה כשצלצל הרופא, נבהלתי. אבל בדרך לבית חולים, אז באותו יום שישי, כבר הייתי רגוע לגמרי. בטחתי בה' כי הבנתי שמדובר כאן במשהו ניסי ממש, מעל הטבע. אחרת, לא היה שום סיכוי לגלות את זה בזמן".

בבית החולים שהה ר' במהלך השבת ואחריה, כשהוא מקבל טיפול מיוחד, עד שרמות האינזים הגבוהות בדמו אוזנו. הרופאים עצמם, הוא מספר, הסבירו לו שהיה לו מזל גדול, נס, במילים אחרות. בדרך כלל, הסבירו לו, מצב זה מתגלה בשלב הרבה יותר מאוחר, כשאין הרבה מה לעשות. בזכות הטיפול המהיר שקיבל ר', חייו ניצלו.

"אחד הרופאים בבית החולים סיפר לי שפגש בעבר בחור שהגיע במצב דומה", הוא מספר. "הוא הגיע לבית החולים עם ערכים דומים לשלי, אבל אצלו כבר לא היה מה לעשות, ולמרבה הצער, נראה שהוא יזדקק לדיאליזה בהמשך החיים".

מה מצבך היום?

"אני בריא לחלוטין, ברוך ה'. צריך לבצע בדיקות דם פעם בכמה חודשים, כדי לוודא שהכל בסדר, אבל חוץ מזה, בריא לגמרי. לא נזקק לתרופות ולא לשום דבר. זהו נס גלוי. אם לא הייתי מטפל בפצוע ההוא, סביר להניח שהייתי היום חולה כליות, מטופל בדיאליזה ומאושפז".

לאחר שהשתחרר מבית החולים, ניגש ר' לרב שלו, כדי לשאול האם עליו לברך ברכת הגומל. הרב פסק שאין דין לברך ברכת הגומל, אבל עליו לערוך סעודת הודיה גדולה, כהודיה על הנס שקרה לו, וכן לפרסם את דבר הנס.

"לא כולם זוכים לראות השגחה פרטית גדולה וגלויה כל כך", הוא אומר נרגש. "אבל אני – זכיתי! זה אולי נשמע כמו סיפור דמיוני שלקוח מספר או מסרט, אבל זה אכן מה שקרה. זכיתי לראות במו עיני איך ה' שומר עלי בכל רגע ורגע, בזכות אותה מצווה חשובה".