במקום לרדוף אחריהם עם הסוודר: התוצאה הטבעית

• "דני, תיקח סוודר, קר מאד בחוץ!".
• "אמא, לא קר לי, חם היום!".
• "דני, גם אתמול לא לקחת וקמת מנוזל. תיקח סוודר בבקשה!".

דני לוקח, בלית ברירה (בתקווה שהוא ילבש אותו...).

למחרת שוב דני לא לקח סוודר. קר מאד וגשם חזק בחוץ.

איך אשאיר את דני בלי סוודר? את שואלת את עצמך, וכבר בדרך לדלת עם המפתחות של האוטו, מניעה לכיוון בית הספר לתת לדני את הסוודר ששכח.

כשדני מגיע הביתה, כמובן שהוא שומע סדרת הרצאות על כך שהוא לא בסדר שלא לקח סוודר, ושהיית צריכה לטרוח ולנסוע במיוחד להביא לו, ושהוא עלול להתקרר, ושאת לא מרשה שזה יקרה שוב, וכו' וכו'.

האם ההטפות שקיבל יעזרו לו לזכור בפעם הבאה?

או אולי זה שטרחת ונסעת להביא לו כי ריחמת עליו יגרום לו לזכור למחרת?

או שלא, דני ממשיך לשכוח את הסוודר.

שוב ענתי שכחה את תיק האוכל בבית. את מיד מתקשרת לשכנה שהיא מורה בבית הספר ומבקשת ממנה "להקפיץ" לענתי את האוכל כי היא שכחה, ושכנתך מתנדבת בשמחה.

למחרת, שוב ענתי שכחה את ארוחת הבוקר בבית, אבל ראית את זה רק בשעה 11:00, כשהגעת מקופת חולים עם הקטן. מיד את מתחילה לחשוב: מה ענתי תאכל? אולי אתקשר למזכירה של בית הספר שתיתן לה כמה שקלים לקנות לחמניה במכולת הסמוכה? או אולי אבקש מציפי חברה שלי שגרה מול בית הספר שתכין לה כריך? ממילא היא בבית...

העיקר שענתי לא תישאר רעבה!

מה יגרום לענתי לא לשכוח את האוכל בבית?

ומה יגרום לדני לא לשכוח את הסוודר?

הדרך הפשוטה ללמד את דני לא לשכוח את הסוודר, ואת ענתי לא לשכוח את האוכל בבית – היא להניח להם לבחור.

ילדינו צריכים לגלות בעצמם מה יקרה אם ישכחו את הסוודר, מה יקרה אם ישכחו את האוכל בבית ומה יקרה אם יאחרו לבית הספר או לא ישמרו היטב על חפציהם.

אין אנו ההורים אחראיים על כל המעשים של הילדים שלנו. התוצאה הטבעית היא זו שמלמדת אותם.

כך  הילדים ילמדו שהם אלו האחראיים על חייהם ועל תוצאות מעשיהם.

אם לדני היה קר בכיתה, הוא לא ישכח את הסוודר למחרת, כי הוא לא רוצה שיהיה לו קר.

 אם ענתי הייתה נשארת רעבה, בוודאי למחרת הייתה זוכרת שעליה לקחת את תיק האוכל שלה.

הרבה פעמים ליבנו האימהי והרחמן לא משאיר לנו מקום לחשוב האם זה טוב, נכון ומחנך לעשות במקומם ולהיות אחראיים עליהם יתר על המידה.

יש לתת לילד להתנסות בתוצאות הנובעות ממעשיו, ולא להעמיס עליו את מחדליו. כל ההטפות שהוא לא בסדר ששכח, או איבד, או הצטנן וכדו' – לא גורמות לו לזכור בפעם הבאה.

יש להיזהר שלא להפוך את התוצאה הטבעית לעונש, כגון: ראית שהצטננת?! זה בגלל שלא לקחת סוודר! נו, זה היה לך נעים להיות רעבה? בפעם הבאה בטוח לא תשכחי את האוכל...

על הילד ללמוד זאת בעצמו.

זכרי! בידינו למנוע עימותים ומתחים עם ילדינו, וע"י ניצול התוצאה הטבעית, תוכלי לעשות זאת – ובכך גם הרווחת שילדייך יהיו אחראיים יותר, עצמאיים ובוגרים יותר.

בהצלחה!

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il