4 ימים של קירוב באילת: הרבנית חגית שירה מספרת על החוויה המיוחדת

את הראיון עם הרבנית חגית שירה אני מנהלת אחרי כמה ימים שניסיתי להשיג אותה, ללא הצלחה.

"סליחה שלא עניתי לך קודם", היא אומרת לי, "פשוט חזרתי מאילת בלי קול. היו ימים כ"כ אינטנסיביים, שעד סוף הסיבוב כבר לא יכלתי לדבר"...

כשאני שומעת ממנה על החוויות מסיבוב ההרצאות באילת, ומקבלת ממנה את התמונות, אני מבינה לגמרי למה.

"זו פעם שביעית או שמינית שאני נוסעת לאילת", מספרת הרבנית חגית שירה, שחזרה כעת ממסע בן 4 ימים באילת. "ארבעה ימים, בכל יום שני אירועים של הפרשת חלה. מבחינתי זה אמנם היה מתיש מאד – אבל ההתרגשות וההתלהבות שהגיעו מהנשים היו מדהימות. זה נותן כוחות, ללא ספק".

המארחות מודות על הזכות

ספרי לי על חוויות מיוחדות שהיו במהלך הסיבוב הנוכחי.

"קודם כל, החוויה הראשונה היתה לראות את הנשים שכבר שבועיים מתכוננות לאירוע, את אלה שמארחות אותו בבית שלהן, ואת האור בעיניים שלהן.

"אבל היו גם חוויות מיוחדות – לדוגמא, שחזרתי לכמה בתים שכבר הייתי בהם בעבר, וראיתי ישועות. פגשתי אישה אחת ש-22 שנה לא היו לה ילדים, והשנה ב"ה זכתה בילד.

"בשנה שעברה הייתי אצל אישה אחרת שרצתה שהבת שלה תתחתן. השנה הבת שלה נשואה, בשעה טובה.

"ויש אישה מקסימה שלפני שנתיים פגשתי באילת ללא כיסוי ראש, גם הצטלמתי איתה אז. השנה הצטלמתי איתה שוב – הפעם עם כיסוי ראש מלא. היה מרגש ממש".

אם חשבתם שסיבוב הרצאות כזה פירושו לחזור על אותה הרצאה 8 פעמים – חשבו שנית. "כל ערב זה משהו אחר. נשים לא מגיעות רק לערב אחד וגמרנו, הנשים הגיעו שוב ושוב, לשמוע עוד ועוד. בכל ערב היה משהו אחר, נושאים אחרים, שיחות אחרות. יש באילת צימאון גדול מאד, שדרש ממני להכין בכל שיעור משהו חדש. השתדלתי לחדש דברים מתוקים – דברנו על התקופה הנוכחית, על חודש שבט וחודש אדר, ודברתי עם הנשים הרבה על נושאים של שמחה ושל העצמה נשית. בכל שיעור היתה אישה שספרה סיפורי ישועות. הן היו ב'אורות', הנשים, והכניסו גם אותי ל'אורות'. נשים הגיעו עם המון דמעות, כל אחת עם המטען שלה. בכיתי איתן – נשים שהיו לבד, או נשים שהן רחוקות. היתה ב"ה הצלחה גדולה מאד. מגיעות אליהן הרבה רבניות לעשות הפרשת חלה, אבל הסיבוב הזה היה מיוחד במינו. המוני נשים שהגיעו שוב ושוב, ונתנו פידבק מדהים".

משתתפות השיעורים מודות לרבנית

לא קשה לזהות את ההתרגשות בקולה של הרבנית כשהיא מספרת על החוויות מאילת. ואין פלא, כשרואים את התגובות שקבלה מהנשים שהשתתפו בשיעורים ובהפרשות החלה. "תודה שמלאת את הבית שלי באור ובשמחה", כותבת אחת המארחות. "קצרה היריעה מלהכיל את כל מה שיש לי להגיד. רק אסתפק בתודה ענקית לבורא עולם שזיכני לערב הזה", כותבת אחרת.

בין שיעור לשיעור, בבוקר ואחרי הצהריים, יצאה הרבנית לטייל עם נשים שרצו לדבר איתה. "היה לי חשוב לתת להן את הזמן הזה", היא אומרת בפשטות.

סיבוב עמוס כזה נשמע כמו עבודה קשה מאד בשבילך. איך עושים את זה?

"אספר לך משהו. כשטסתי בדרך הלוך לאילת, היתה איתי בטיסה קבוצה שיצאה לנופש נשים בעיר. ישבו שם הרבה נשים עם אווירה של נופש, ואני ישבתי לידן ולרגע קצת קנאתי... חשבתי לעצמי: 'הן יוצאות לנופש, ואני יוצאת לעבוד'. ובאמת, עבדתי קשה, ובערב האחרון כבר הייתי כמעט בלי קול. אבל אז אמרתי לקב"ה: 'דע לך, בורא עולם, זה היה הנופש הכי מושלם בעולם. דווקא בגלל כל העבודה, בגלל הצימאון שראיתי, בגלל שזכיתי להיות עם נשים כ"כ רחוקות ולקרב אותן – בשבילי זה היה הנופש הכי מושלם".