חידות בתנ"ך - חלק ג’

1) היכן מצינו בתנ"ך: א) 18 מילים רצופות ובכל מילה מופיע האות אל"ף?

ב) 13 מילים רצופות ובכל מילה מופיעה האות למ"ד?

ג) 9 מילים רצופות ובכל מילה מופיעה האות בי"ת?

ד) פסוק בן שמונה מילים המסתיימות באות מ"ם?

ה) מילה בת י"א אותיות?

ו) פסוק שהמילה הראשונה בו היא בת 2 אותיות, המילה השנייה בת 3 אותיות, השלישית בת 4 אותיות, הרביעית בת 5 אותיות, החמישית בת 6 אותיות, והשישית בת 7 אותיות?

2) א) מניין למדנו שאין לאורח רשות להיכנס לבית בעל הבית, אלא ברשות בעל הבית?

ב) מניין למדנו ש'אין אורח מכניס אורח' (דהיינו שאסור לאורח להכניס אדם נוסף לבית בעל הבית כי אם ברשות בעל הבית)?

ג) מניין למדנו שיזהר אדם מלקבל אורח חשוד ומפוקפק לביתו?

את התשובות לשלושת השאלות, ניתן למצוא בפסוק אחד בתורה הקדושה - מהו הפסוק?

3) היכן מצינו בתורה אשה שחשובה כשניים?

4) היכן מצינו בתורה שני אנשים בעלי אותו שֵם, האחד צדיק והשני רשע, והצדיק נהרג על ידי רשעים, והרשע נהרג על ידי צדיקים?

5) א) באיזו פרשה מופיע שֵם שנקראו בו גם זכר וגם נקבה המוזכרים באותה פרשה? ב) היכן מצינו בתורה מילה אחת המשמשת כמילה האחרונה בפסוק, וגם כמילה הראשונה בפסוק הבא?

6) מי היה האיש ששמו היה "אחותי"?

7) על מי נאמר שהיה מקטיר חגבים על גבי המזבח?

8) האם משה רבינו ע"ה היה בארץ ישראל?

9) מתי אכלו עם ישראל 'קוסקוס'?

תשובות:

1) א) וַתָּבֹא הָאִשָּׁה וַתֹּאמֶר לְאִישָׁהּ לֵאמֹר אִישׁ הָאֱלֹקִים בָּאאֵלַי וּמַרְאֵהוּ כְּמַרְאֵה מַלְאַךְ הָאֱלֹקִים נוֹרָא מְאֹד וְלֹא שְׁאִלְתִּיהוּ אֵי מִזֶּה הוּא (שופטים י"ג, ו').

ב) וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי (במדבר כ"ב, ל"ז).

ג) וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (דברים ו', ז').

ד) עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים (בראשית ל"ב, ט"ו).

ה) וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים (אסתר, ט', ג'), וּכְתוֹעֲבוֹתֵיהֶן (יחזקאל ט"ז, מ"ז), וְכַעֲלִילוֹתֵיכֶם (שם כ', מ"ד). (מהספרים 'חידות וחידודים בתנ"ך' ו'אסף המזכיר').

ו) עַל גַּבִּי חָרְשׁוּ חֹרְשִׁים הֶאֱרִיכוּ לְמַעֲנִיתָם (תהילים קכ"ט, ג').

2) נאמר בפרשת נח (בראשית ז', א'): "וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ, בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה, כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה", והביא השל"ה הקדוש, את דברי הזוהר הקדוש, שלומד מפסוק זה הנהגות דרך ארץ בענייני אורחים:

א) מדברי הקב"ה לנח "בֹּא אַתָּה... אֶל הַתֵּבָה", למדנו, שאין רשות לאורח להיכנס בבית בעל הבית ולהתאכסן בו, כי אם ברצון וברשות בעל הבית, שכן נח לא רצה להיכנס לתיבה עד שהקב"ה בעל התיבה ציווהו שיכנס אליה, ורק אז "וַיָּבֹא נֹחַ... אֶל הַתֵּבָה" (שם פס' ז').

ב) אם בעל הבית נותן לאדם רשות להיכנס ולהתארח בביתו, אין רשות לאורח ההוא להכניס עמו אורחים אחרים, אם לא ברצון בעל הבית, שנאמר "בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ", (דהיינו, שהיה צריך נח לקבל רשות מיוחדת גם על קרוביו כדי להכניסם עמו לתיבה).

ג) לא יקבל אדם אורח בביתו אלא אם כן הוא אינו נחשד בעיניו, כפי שאומר הכתוב: "בֹּא אַתָּה... כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי", (מדוע יוכל להיכנס, כי ברור שהינו כשר וצדיק). 

3) נאמר בפרשת ויגש (בראשית מ"ו, כ"ו-כ"ז): כָּל הַנֶּפֶשׁ הַבָּאָה לְיַעֲקֹב מִצְרַיְמָה.... שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ. וּבְנֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר יֻלַּד לוֹ בְמִצְרַיִם נֶפֶשׁ שְׁנָיִם. כָּל הַנֶּפֶשׁ לְבֵית יַעֲקֹב הַבָּאָה מִצְרַיְמָה שִׁבְעִים". ושואל המדרש (רבה, ויגש צ"ד): הלוא מנויים בתורה רק שישים ותשע נפשות מבני יעקב (שישים ושש שבאו מארץ כנען למצרים, ויוסף ושני בניו), ומדוע מונה אותם התורה כשבעים נפש? משיב על כך המדרש (באחת הדרכים): סרח בת אשר השלימה עמהם את המניין. וכפי שמצינו בספר שמואל (ב', פרק כ'), שסרח בת אשר (שמכונה בנביא 'אשה חכמה') אומרת ליואב בן צרויה: "אָנֹכִי שְׁלֻמֵי אֱמוּנֵי יִשְׂרָאֵל" - אני הוא שהשלמתי מניינם של ישראל במצרים.

והדברים לכאורה תמוהים - הלוא סרח מנויה בין השישים ושש העולים עם יעקב למצרים (וּבְנֵי אָשֵׁר... וְשֶׂרַח אֲחֹתָם, שם פס' י"ז), ואם כן כיצד השלימה את המניין לשבעים? משיב על כך ה'יפה תואר': "סרח בת אשר חשובה כשניים, לפי שהיתה חסידה וחכמה, והאריכה ימים הרבה. ויחיד השלם (המושלם) - נחשב לרבים". פלאי פלאים!

4) חור, בנה של מרים וזקנו של בצלאל, היה צדיק, והרגוהו רשעים בשעת עשיית העגל (רש"י שמות ל"ב, ה'). ובפרשת מטות (במדבר ל"א, ח') נאמר שאחד ממלכי מדין נקרא 'חור', ונהרג במלחמה על ידי חלוצי הצבא הצדיקים.

5) 'אָהֳלִיבָמָה' ו'תִּמְנָע' מופיעים בפרשת וישלח גם כזכר וגם כנקבה, שהנה אומרת התורה (בראשית ל"ו, ב'): עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן... וְאֶת אָהֳלִיבָמָה, ובהמשך הפרשה נאמר (שם פס' מ'-מ"א) וְאֵלֶּה שְׁמוֹת אַלּוּפֵי עֵשָׂו לְמִשְׁפְּחֹתָם לִמְקֹמֹתָם בִּשְׁמֹתָם אַלּוּף תִּמְנָע... אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה, וכתב שם הרד"ק: "אַלּוּף אָהֳלִיבָמָה - זכר היה, ואף על פי שהיה שמו בה"א כדרך שמות הנקבות ברוב. וגם אהליבמה שֵם לנקבה בזו הפרשה (אשת עשו, כמבואר לעיל), וכן תמנע היתה פילגש אליפז (כמבואר לעיל פס' י"ב), ושֵם אחד מאלופי עשו תמנע".

עוד נאמר בפרשת וישלח (שם פס' י"א-י"ב): וַיִּהְיוּ בְּנֵי אֱלִיפָז תֵּימָן אוֹמָר צְפוֹ וְגַעְתָּם וּקְנַז, וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו, וכתבו הרשב"ם והחזקוני: הנה בספר דברי הימים משמע שתמנע היה זכר, והוא נמנה בין בניו של אליפז, ולפיכך צריך לומר, ששני תמנע היו, אחד זכר ואחת נקבה, ותמנע המוזכרת כאן היתה אחות לוטן, ותמנע שבדברי הימים הוא זכר והוא בן אליפז. ומכל מקום תמנע המופיע בפסוק שלפנינו, נסוב לכאן ולכאן, ולפיכך יש טעם פסיק בין ותמנע ובין היתה, ונמצא שכאילו כך אומר הפסוק: בני אליפז תימן אומר צפו וגעתם וקנז ותמנע, ותמנע (הנקבה) היתה פילגש לאליפז. (ויעויין ברמב"ן שכתב: "תמנע פילגש אליפז, אחרי לידתה את עמלק ילדה בן, ותקש בלדתה ותמת, ותקרא את שמו תמנע, בעבור הַזכיר שמה").

6) נאמר בפרשת ויצא (בבראשית כ"ט, כ"ד-כ"ט) וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ אֶת זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ לְלֵאָה בִתּוֹ שִׁפְחָה... וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ לָהּ לְשִׁפְחָה, ומובא על כך במדרש (ראשית רבתי): "אבי בלהה וזלפה, אחיה של דבורה מינקת רבקה היה, ו'אחותי' היה שמו. טרם שנשא ('אחותי') אשה, נשבה, ושלח לבן ופדאו, ונתן לו (לבן ל'אחותי') את חוה שפחתו לאשה, וילדה לו בת, וקרא שמה זילפה, על שם העיר שנשבה לשם. לאחר מכן ילדה עוד בת, וקרא שמה בלהה, כי כשנולדה היתה מתבהלת לינק, אמר מה בהולה בִּתי. וכאשר הלך יעקב אצל לבן, מת 'אחותי' אביהן (של זילפה ובלהה), ולקח לבן לחוה שפחתו ולשתי בנותיה, ונתן את זילפה הגדולה ללאה בתו הגדולה לשפחה, ובלהה הקטנה לרחל בתו הקטנה".

7) נאמר בתוספתא במסכת סוטה (ו'-ו'): "דרש רבי עקיבא: וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק (בראשית כ"א, ט'), אין צחוק האמור כאן אלא עבודה זרה, שנאמר וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק (שמות ל"ב, ו'), מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל שהיה בונה במסין (-במות), וצד חגבים, ומעלה ומקטיר לעבודה זרה".

8) נאמר בתורה (שמות י"ט, ד'): אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם, וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וכתב בתרגום יונתן בן עוזיאל: אַתּוּן חֲמִיתוּן מַה דִּי עֲבָדִית לְמִצְרָאֵי (אתם ראיתם מה אשר עשׂיתי למצרים), וּטְעָנִית יַתְכוֹן עַל עֲנָנִין הֵי כְּעַל גַּדְפֵי נִשְׁרִין (ונשׂאתי אתכם על עננים כמו על כנפי נשרים) מִן פִּילוּסִין (-רעמסס), וְאוֹבֵילִית יַתְכוֹן לְאַתַר בֵּית מוּקְדָּשָׁא (והובלתי אתכם למקום בית המקדש), לְמֶעֱבַד תַּמָּן פִּסְחָא (לעשות שם את קרבן הפסח), וּבְהַהוּא לֵילְיָא אֲתֵיבִית יַתְכוֹן לְפִילוּסִין, וּמִתַּמָּן קְרִיבִית יַתְכוֹן לְאוּלְפַן אוֹרַיְיתִי (ובאותו לילה השבתי אתכם לרעמסס, ומִשׁם קרבתי אתכם לִלמוד תורתי).

9) כתב רבינו אליעזר אשכנזי (גדול חכמי איטליה בסוף תקופת הראשונים) בספרו מעשי ה' (מעשי תורה, פ"ב) על הפסוק בפרשת בשלח (שמות ט"ז, ב'-ג') וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר, בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע, כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה": אומרם 'בשיבתנו על סיר הבשר', לדעתי, היו מתאווים למאכל אחד, שעד היום עושים אותו במצרים, והוא שעושים בקמח ומים, כמו פירורים, ונקרא קושקוש"ו (-קוסקוס), ומושיבים אותם על סיר הבשר, ומתבשלים מן האיד (האדים) העולים מן הבשר, ואין הפירורים ההם נוגעים בבשר, רק קשורים תוך מטלית או נתונים תוך כלי נקוב, והכלי הנקוב נתון על פי סיר הבשר. ולכן אמרו 'בשיבתנו על סיר הבשר באוכלנו לחם לשובע', כי אותו המאכל אינו ללפת בו את הפת, כי הוא פת בעצמו.

ולכן השיב להם הקב"ה, אם כן הוא, שאינכם מבקשים רק לחם לשובע כדי חייכם, הנני נותן לכם שתלקטו יום יום, וזהו שנאמר 'ויענך וירעיבך למען נסותך', שהיה הניסיון לראות את תהיה להם מידת ההסתפקות, שזה אין ספק שמי שאין לו מידת ההסתפקות, לא יוכל לעסוק בתורה ובהשגות אלוקיות, וזהו שנאמר: 'למען אנסנו הילך בתורתי אם לא', כי הבוחר בעיון בהשגות צריך שיבחר בהסתפקות.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס.