דבורי וקשטוק: "ככה הורסים לאנשים את החיים בשנייה"

באחד הימים האחרונים הגיעה אליי לקוחה שבאה להתאמן על הזוגיות שלה וסיפרה לי את הסיפור הבא:

היא ובעלה נסעו לחתונה משפחתית. בסיום החתונה, אחת הדודות ביקשה מהם טרמפ. הזוג הסכים ברצון ובשמחה. היא נכנסה לרכב והנסיעה החלה.

בשלב מסוים התפתח ויכוח סוער סביב נושא רגיש שמהווה מוקד הרסני ביחסים בין הבעל לאישה. אותו נושא מדובר שוב ושוב והם לא מצליחים לגשר על הפער בין הדעות השונות, והנושא הזה משמש "נשק יום הדין" אחד נגד השני.

בשלב מסוים אותה דודה התערבה והביעה את עמדתה, שהייתה מותאמת לעמדת הבעל. הדודה הזו היא אישה דעתנית, חריפה וחזקה, וכך היא גם מביעה את דעותיה. היא תפסה צד עם הבעל וגיבתה אותו בתוספת דעתה שלה.

האישה הרגישה במלכוד. הבעל חגג את נצחונו ואת ה"אישור" והגיבוי שהוא קיבל באופן מפתיע מהדודה המכובדת.

חשוב לציין שאותו זוג כבר לא ילדים, הם נשואים כמה עשרות שנים ומחתנים את ילדיהם. ואותה דודה היא.. יועצת זוגית!

אותה אישה סיפרה לי את הסיפור בזעם רב ועם דמעות בעיניים. היא כל כך עדינה, רגישה וטובה שהיא לא הצליחה אפילו לבטא את הזעם שלה במילים, וזה כשהיא מתמודדת בתוך מערכת יחסים מורכבת, לא פשוטה, שבה היא פעמים רבות הצד המותקף וחסר האונים, והדבר האחרון שהיא הייתה צריכה זה שמישהו יגבה את ההתנהגות התוקפנית של בעלה.

ואותה דודה לא יודעת כמה היא הרסה בגלל שהיא לא יכלה לשמור על הפה שלה, על הדעות שלה, ועל המקצועיות שלה, כי בכל זאת, מיועצת זוגית הייתי מצפה שתבין את הסכנה שבהתערבות כזו.

אבל לא רק ממנה, אלא מכל מי שנמצא במערכת יחסים זוגית וחווה עד כמה התערבות של מישהו מבחוץ, במיוחד ללא בקשה של שני בני הזוג, עשויה להיות מזיקה והרסנית.

גם אני באותה סיטואציה

בחרתי לכתוב את הסיפור הזה, לאחר שימים ספורים לאחר מכן חוויתי אירוע דומה ממש.

חזרנו מאירוע משפחתי. זוג אחיינים שלי שאני אוהבת מאוד נסע לעירי והזמין אותי להצטרף. שמחתי על האפשרות ונכנסתי לרכב.

אני מכירה את מערכת היחסים ביניהם מאז שהם נפגשו כבחור ובחורה ויש לנו קשר מצוין. אני כתובת עבור שניהם לקטר, לשתף וגם לשמוח מהמקום המשפחתי והקרוב.

בשלב מסוים צף נושא שמהווה את אחד מגורמי החיכוך ביניהם, והוא שיח קבוע בשגרת חייהם. האישה התעצבנה על התגובה של בעלה והביעה את התנגדותה, בעלה הביע את דעתו הנגדית וניסה לסנגר על עצמו. מהר מאד היא הסתובבה אחורה וזה בערך הדיון שהתפתח:

אישה: "דבורי, נכון שאני צודקת? נכון שזה לא בסדר? כבר אמרתי לו אלף פעמים ש... וש... והוא ראה ש... וכשקרה ש..."

אני, קוטעת אותה בקול: "היי, היי! אני לא רוצה לשמוע! זה לא העסק שלי ולא זכור לי שקיבלת את רשותו של בעלך לפתוח את הנושא הזה. אני רק טרמפיסטית ומרגע זה אני חירשת ואילמת. לא רוצה לשמוע כלום ואף אחד פה לא יידע מה דעתי!"

אישה: "אבל תגידי לו..."

בעל: "תודה, אני מעריך את זה. ואני מבקש להוריד את הנושא עכשיו"

אישה: "למה? אני רוצה שדבורי תשמע. היא תגיד לך שאתה טועה. שזה לא בסדר. שככה לא מתנהגים. אתה גבר. אתה לא מבין בכאלו דברים. גם היא בטח חושבת ש..."

בעל: "אני אפעיל את המוזיקה בקולי קולות!"

אני: "אין צורך. אני מבקשת להפסיק את השיח ברגע זה. אני שומרת על האינטרסים שלי שתיקחו אותי שוב בפעם הבאה (צוחקת בקול) ונראה לי שאם אביע את דעתי מישהו פה לא ירצה אותי יותר ברכב הזה. תפתרו את העניין ביניכם. אתם ילדים גדולים".

עוד כמה ניסיונות לערב אותי ועוד כמה השתקות מצדי והתערבות של הבעל שלא רצה לפתוח את הנושא בפניי.

ואז שקט.

ואז האישה הציעה איזשהו פתרון שירגיע אותה, והבעל, שהתנגד לאותו פתרון כבר זמן רב אמר "אמן", ובזה חזר השקט אל הרכב.

כלומר, השקט לא חזר, כי המשכנו לקשקש ולפטפט בכיף עד שהם הורידו אותי בביתי, אבל האווירה הייתה טובה ורגועה, והם בוודאי עוד ימשיכו להתווכח על נושאים רבים ומגוונים כמו שכל הזוגות שבעולם, כולל אני, עושים.

להרוס עולמות בשנייה

חזרתי הביתה וטפחתי לעצמי על השכם.

שלא יהיו אי הבנות. מי שמכיר אותי יודע היטב שאני אישה דעתנית, שמחזיקה מעצמה ומדעותיה, יש לי תמיד מה לומר וחשיבה מאוד ברורה לגבי מה נכון ומה לא. הייתי טיפוס שמתערב בכל דבר, לוקחת אחריות על אחרים גם בלי שהתבקשתי וחורצת דינים ועולמות במחי משפט אחד, ואנשים היו מקבלים את דעתי ופעמים רבות פועלים לפיה.

אולם, אחרי שבגרתי והתפתחתי ולמדתי והתחלתי לעבוד עם אנשים בתהליכים אישיים מורכבים, למדתי לשמור את דעותיי לעצמי ולהביע אותן כשאני מתבקשת בלבד, וגם אז, כשיש רשות מכל הצדדים שאתערב. לא לוקחת חסות על אף אחד ועוזרת כשאני יכולה למי שמבקש עזרה. דעתי נאמרת בשפה אחרת, רכה ולא נחרצת, ועם סימן שאלה בסוף, ולא בתקיפות ועם סימן קריאה חד משמעי. אני לא מייעצת כלום, רק מקשיבה לעומק, שואלת שאלות מדויקות ומאפשרת המון מרחב לחשיבה ולהתפתחות האישית של האדם שמולי מתוך אמונה אמתית שהוא יכול לעזור לעצמו, אם רק יאפשרו לו מקום אמתי, שקט, מכיל ולא שיפוטי.

זו אולי אחת המשימות היותר מורכבות של איש מקצוע בתחומי הטיפול והאימון, לשים את עצמו בצד גם אם הוא חושב שהוא הכי חכם בעולם ושהוא יכול להציל את כולם.

חזרתי הביתה גאה בעצמי שהתאפקתי, שבלעתי את הלשון שרצתה מאוד לדבר ולהיות נוכחת. שנתתי להם את המרחב שהם צריכים ונשארתי הדודה הניטרלית, הכיפית, שאפשר לדבר איתה על הכל בלי שהיא תהיה שיפוטית.

ואולי החשוב מכל, שמרתי על הזוגיות שלהם שלא תיפגע, שהרי שלום בית לא נופל בחשיבותו מבניין בית המקדש.

ואתם?

תיזהרו.

מה שאתם לא רוצים שיעשו לכם - אל תעשו לאחרים.

כמו שאתם לא רוצים שיתערבו לכם בשיחות אישיות ויתפסו צד נגדכם, אל תעשו את זה למישהי או מישהו אחר/ת.

לא פשוט לשתוק, אבל הרבה יותר פשוט לשתוק ולדעת שבעבור השתיקה שלך אפשרת לעצמך ולאחרים לגדול ולהתפתח בדרכם הם.

"ואיזהו גיבור הכובש את יצרו".

דבורי וקשטוק היא מייסדת ומנהלת "מרכז סוויטש' לשינוי". 

לפרטים נוספים אודות דבורי, לחצו כאן.

דבורי וקשטוק בשיעור ראשון בחינם, מתנה לשנה החדשה, מתוך סדנת "עושות שינוי". זה אפשרי! לפרטים הקליקו