"באתי לקחת את הבן שלי מהגן, וגיליתי שאמבולנס כבר לקח אותו - ושהוא לא יחזור יותר"

שנה בדיוק חלפה מאותו רגע עצוב שבו השתנו חייה של ענת דייגי-ברג מן הקצה אל הקצה - כשאיבדה את בנה התינוק בן השמונה חודשים. "באתי לקחת את הבן שלי מהמעון, וגיליתי שאמבולנס כבר לקח אותו", היא משחזרת את היום שבו חייה התנפצו לרסיסים. "שעה מאוחר יותר כבר הבנתי שהוא לא יחזור".

זה קרה בפברואר אשתקד. ענת הגיעה למעון כדי לקחת את בנה דויד מוקדם יותר מהרגיל, לבקשת הגננת שאמרה כי השיניים מציקות לו. "כשהגעתי ראיתי ניידת של מד"א ואמרתי לארז בעלי לעזוב הכל ולבוא. אז בישרו לנו שדויד כבר לא בחיים, ורק אחר כך הבנתי שכנראה הוא לא היה בחיים כבר הרבה זמן", שחזרה ענת בראיון ל'ידיעות אחרונות' מיד לאחר המקרה העצוב. 

גם כיום, שנה אחרי האסון, קשה לה לשכוח את המחדל שנוגע להתנהלות הגננת. "היא התייחבה שבכל רגע נתון תהיה לפחות גננת או סייעת אחת על כל חמישה ילדים. אז התחייבה. היא גם אמרה שהיא ושאר הצוות יודע לעשות החייאה. אז אמרה. וציפיתי שתתקשר למד"א או אליי ישר כשזה קרה. אז ציפיתי. בפועל, בזמן שזה קרה, היא הייתה לבד עם שמונה פעוטות, מתוכם ארבעה תינוקות רכים, ולדבריה 'חצי נרדמה'. היא לא ידעה החייאה, וגם לא התקשרה ישירות למד"א - אלא לבעלה. אליי היא עד היום לא התקשרה. זאת רשלנות, לא???".

"אמרו לנו: 'אתם הורים נורא לחוצים. בגן יסתדרו'"

בטור טעון במיוחד (ובצדק) שמתפרסם בימים אלו ב'ידיעות אחרונות', מגוללת דייגי-ברג את המציאות העצובה שמתרחשת בגני הילדים ובמשפחתונים של המגזר הפרטי. "77% מהתינוקות והפעוטות עד גיל שלוש נמצאים במסגרות האלו, ואין שום תקן, פיקוח והנחיות. זה סוג של קבוצת רכישה לגננות, שלאו דווקא מפוקחת. 

"המערכת מצפה שנחזור לעבודה אחרי חצי שנה ונפקיר את התינוקות שלנו אצל זרים גמורים, כאלו שהמדינה לא הייתה נותנת להם לפתוח פיצרייה בלי לבדוק היטב אם הם עומדים בסטנדרט של ניקיון. אבל לטפל בתינוקות חסרי ישע - בטח, אין בעיה. מי שבא ברוך הבא. כל חסר הכשרה וכל עבריין, מוזמן. אין צורך למלא טפסים, רק לשלם מסים", היא מזדעקת. 

 לשאלה האם היו סימנים מחשידים כלשהם, עונה ענת וכותבת כי "באותו שבוע כתבתי לארז ווטסאפ שאני לא שלמה במאה אחוז, אבל מכל מה שראינו זה הרגיש לי המקום הכי נכון. היה קשה כלכלית להסתדר בלי משכורת נוספת, והייתי חייבת לחזור לעבוד. אמרו לנו: 'אתם הורים נורא לחוצים, ובגן יסתדרו'. אומרים לך תמיד: 'מה כבר יכול לקרות', ואתה לא מדמיין אפילו... כי מי יכול לדמיין סיטואציה כזו?".

"הורים שבאים לשם לא יודעים וגם לא יידעו. אנחנו לא נספר בגלל לשון הרע"

לאחר שדויד ז"ל נפטר, פתחה המשטרה בחקירה אך התיק נסגר כעבור זמן קצר עם הקביעה שמדובר ככל הנראה במוות בעריסה. אבל מה שהכי חורה לדייגי-ברג היא העובדה שהגן של דויד ממשיך לפעול כרגיל. "הורים שבאים לשם לא יודעים וגם לא יידעו. אנחנו לא נוכל לספר, בגלל לשון הרע. אפילו גננות שהורשעו בהתעללות, פותחות גנים מחדש. 

"אולי כאן המקום להזכיר כמה זה כמעט בלתי אפשרי להרשיע, כי אין עדים. אז מה באמת אתם יודעים על מי שמטפל בתינוק שלכם? אין מספיק מודעות לחוסר הפיקוח של מה שקורה בגילאי לידה עד שלוש. כולם רוצים להאמין שיש איזה פיקוח ולא מפנימים שאין. חופשת לידה נגמרת גג אחרי חצי שנה, והילד מגיע לפיקוח רק בגיל שלוש. מה, הוא הופך להיות חסין לשנתיים? זה נגרר מספיק והגיע הזמן לטפל בזה".

ארז בעלה מצטרף לדברים ואומר: "חקרנו את הנושא וגילינו שרוב המעונות לא מפוקחים, וכל אחד - אפילו פדופיל או מישהי שהתעללה בילדים - יכולים לפתוח משפחתון. עשינו המון בדיקות ואתה מבין שגם לנו, שיש לנו את הכלים לבדוק, כנראה אין באמת שום כלי. אין שום אופציה אחרת להורים, זה לא שאפשר להישאר עם הילד עד גיל שנתיים בבית. מתישהו צריך לשים את הילד במסגרת, ואנחנו בתור הורים לא יודעים מה קורה עם הילדים שלנו".