מגילת אסתר: החייבים והפטורים בשמיעת המגילה

עיור. אילם.

העיור והאילם, חייבים לשמוע מגילה מאדם אחר, ויוצאים ידי חובה. (נו) ויש לדעת שהעיור והאילם, חייבים בכל המצוות שיש בהם קריאה, כמו בקריאת פרשת זכור, ובקריאת "שנים מקרא ואחד תרגום" שבכל שבוע, וישמעו מאחר שיוציאם ידי חובה. (הרשב"א. שבת א שכג)

חרש המדבר

חרש שיכול לדבר, קורא את המגילה לעצמו, ואינו יכול להוציא את אחרים ידי חובתם, כיון שלא ברור חיובו כל כך. [כי מאחר והמגילה עיקרה לפרסום הנס, כל שאינו שומע, לא מתפרסם אצלו הנס כל כך.] ומכל מקום אם הוא שומע על ידי מכונת שמיעה, ואין שליח ציבור אחר, יש להקל שיקרא להוציא את הרבים ידי חובתם. (נה)

חולה

חולה שלא הגיע לבית הכנסת ולא שמע את המגילה, רשאי החזן ללכת לביתו לאחר התפילה ולקרוא לו בברכות. ואף שהחזן כבר ברך ויצא ידי חובה, מכל מקום כלל יש לנו בברכות המצוות, שאף על פי שיצא אדם ידי חובת המצוה, יכול להוציא את אחרים ידי חובתם. שכיון שכל ישראל ערבים זה לזה, נמצא שכל עוד יש יהודי שלא קיים את המצוה, חסר בי גם כן חלק מקיום המצוה, ורשאי אני להוציאו כדי להשלים את חלקי. והוא הדין שרשאי השליח ציבור להוציא את הנשים וכדלהלן, שגם הגברים ערבים לנשים במצוות שהן חייבות בהן. (תרצב ס"ג. נא, סה)

חולה או אשה יולדת שאינם יכולים לבוא לבית הכנסת, ואין להם מגילה כשרה, ואין מי שיקרא בשבילם, לפחות יקראו מתוך החומש זכר לנס, אך ברור שלא יברכו. ועיין להלן (עמוד 181) לענין שמיעת המגילה מבית הכנסת באמצעות הטלפון. (צח)

תל אביבי חולה

תושב ערי הפרזות שלא קרא את המגילה בי"ד לא בלילה ולא ביום, מחמת שהיה חולה או מכל סיבה שהיא, אם למחרת בערב - ליל ט"ו [שושן פורים] הרגיש יותר טוב ומתאפשר לו, יקרא עכשיו את המגילה בלילה ולמחרת ביום, בלי ברכה, כי ספק ברכות להקל. (סימן תרפח ס"ח. קיג)

קטנים

ילדים קטנים שהגיעו לחינוך [מגיל חמש או שש ומעלה, כל ילד לפי הבנתו], מצוה להביאם לבית הכנסת שישמעו את קריאת המגילה. אבל ילדים שלא הגיעו לחינוך, אין להביאם לבית הכנסת, שהם מבלבלים את השומעים החייבים בקריאה, והמביאם לבית הכנסת, חטא הרבים נשא. אולם, אם הם שקטים ודעתנים, יש מצוה להביאם. (נה, סא)

חיוב הנשים

הנשים חייבות בקריאת המגילה עם ברכותיה. ובפרט שברוך ה' רבה הדעה בבנות ישראל ויודעות קרוא וכתוב כבר מגיל קטן, ומבינות את הכתוב, שבודאי יש להן לברך, ואין לחשוש שמא לא יטו אוזן קשבת לכל הקריאה. (נ, נג, נז)

ואף על פי שכלל גדול בידינו, "נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא [גורם]", דהיינו, כל מצוה שזמנה קבוע - שהזמן גורם לה לבוא, האשה פטורה מלעשותה, כגון: ציצית, שהנשים פטורות מציצית, כי זמנה קבוע ביום ולא בלילה. וכן פטורות מלהניח תפילין, כי זמן הנחתן בחול ולא בשבת. וכן פטורות משופר ולולב, כי זמנם קבוע, וכן כל כיוצא בזה. וכיון שכלל זה קיים גם במצוות מדברי חכמים, אם כן לכאורה תהיינה הנשים פטורות מקריאת המגילה, כיון שמצוה זו זמנה קבוע בי"ד או בט"ו באדר? אולם ישנן מצוות שהגם שזמנן קבוע, בכל זאת הנשים חייבות מטעם שאף הן היו באותו הנס. כמו הדלקת נר חנוכה, שגם הנשים היו בגזרת השמד של היוונים שלא לשמור שבת, טהרה וכו', ונושעו גם הן מהגזרות הללו. וגם נעשה הנס בזכות אשה, יהודית בתו של יוחנן כהן גדול שגרמה להבעיר את אש הנקמה באחיה החשמונאים שילחמו ביוונים ולא יכנעו להם. וכן בפורים, שביקש המן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף 'ונשים' ביום אחד, ואף הן נושעו, ונתקיים "ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם". וגם כי הנס היה בהשתדלותה של אשה, היא אסתר המלכה, לכך גם הנשים חייבות בקריאת המגילה ובשאר מצוות הפורים.

נוסח הברכה לנשים: 'על מקרא מגילה'. ויש מבני אשכנז הנוהגים לברך לנשים: 'לשמוע מקרא מגילה'. (נג)

נשים השומעות את המגילה מעזרת הנשים, יקפידו לשמוע היטב ולא לאבד אפילו מילה אחת, שלדעת הרבה פוסקים לא יוצאים ידי חובה כנ"ל. (משנ"ב תרפט סק"א. נד, עח)

אם אבי המשפחה יודע לקרוא את המגילה בדקדוק כראוי, יקרא בביתו לאשתו ובנותיו, ויברך להן ויוציאן ידי חובה. אך מאחר ולא כולם בקיאים בקריאה כראוי, ואינם מקפידים שלא לשנות בין מלעיל למלרע ושאר כללי הדקדוק, על כן, הנכון לארגן בבתי הכנסת בשעה מסוימת לכל הנשים, שתבואנה לשמוע קריאת המגילה מחזן ירא שמים שיבוא עם אשתו, והוא יברך את כל הברכות ויקרא להן. (משנ"ב תרצב סק"י. נג, סה, פט)

הסירו מכשול

נשים הבאות לשמוע את המגילה בלילה, ואינן באות למחרת ביום, יש להבהיר להן בצורה ברורה שאינן עושות נכון כלל על פי ההלכה, ומבטלות מצות חכמים בידים, שהרי הקריאה ביום חובה יותר משל לילה [כמבואר בגמרא (מגילה כ ע"א) מהפסוק: "והימים האלה נזכרים ונעשים"]. ומה שטוענות שעסוקות הן בצרכי הפורים, בהכנת משלוחי המנות וסעודת הפורים, אין זה פוטר אותן כלל, ועליהן לקרוא את המגילה קודם, ולאחר מכן תתעסקנה בשאר צרכי היום. (נ)