אנחנו חיות בעולם של ’תג מחיר’ - אז כמה שווה הזיווג בעינייך?

איך שלא נסתכל על זה, אנחנו חיות בעולם של 'תג מחיר'. לכל מה שאנחנו רוצות לקנות ולהשיג, בין אם מדובר בדבר גשמי ובין אם בדבר רוחני - להכל יש מחיר. השאלה היא כמה אנחנו מוכנות לשלם בשביל הדברים הטובים, בשביל איזו אבדה שתחזור אל חיינו...

הרבה ויותר מדי פעמים אנחנו מוזילות את הערך, למרות שאנחנו יודעות וברור לנו שזה שווה הרבה יותר. בשידוכים רואים את זה הכי טוב, הכי ברור. לא צריך שום זכוכית מגדלת כדי להגדיל אתה הסיטואציה, ולהבין את הניואנסים שלה. רוצות דוגמה? בבקשה: 

אתן נפגשות עם בחור שברור לכן שהוא לא ברמה שלכן, שברור לכן שהוא לא יודע כיצד להכיל אתכן מבחינה רגשית או אינטלקטואלית, שאתן יודעות בוודאות ולמעשה ידעתן כבר בפעם הראשונה שנפגשתן - שזה שיא הלא. 

למה בכל זאת המשכתן לפגישה שנייה? יש לזה כמה סיבות:

1. אתן לא באמת יודעות מה השם מייעד לכן, ולכן חשוב לכן לתת צ'אנס. 

2. לימדו אתכן לא להיות אלו שאומרות את ה'לא'. 

3. אולי נשיאת החן תגיע דווקא בפגישה השלישית???

4. אתן נשים מאוד פנימיות ומחפשות גם את מה שמעבר למה שהעיניים רואות. 

5. המשכתן להגיד לעצמכן שלא משנה מה קורה, כל עוד 'נעים' לך איתו - זה קנה המידה היחידי להמשך הפגישות. 

תאהבו את עצמכן ותייקרו את ערככן - כי אם לא עכשיו - אימתי?

אבל ככל שהזמן עבר, ולא משנה מאיזו זווית ניסיתן להסתכל עליו, עמוק בפנים פשוט ידעתן את התשובה ואני יודעת בדיוק על מה אתן מדברות. כי כשזה לא זה, אין טעם לשכנע את הלב שינסה עוד קצת, שיחכה ושאולי בדרך נכונה לו הפתעה מסוג אחר. הלב יודע הרבה לפני שאנחנו יודעות, מה טוב לו ומה פחות. 

ואין טעם לנסות לתחוב לו תירוצים והסברים - הגיוניים ורציונאליים ככל שיהיו. אל תשאלו אותו איך, הוא פשוט יודע לזהות את זה לבד כשמשהו באמת, אבל באמת נוגע בו. וכשזה קורה - תאמינו לו שהוא לא צריך הרבה כדי לקבל החלטה חד סטרית, כזו שהולכת על כל הקופה מבלי להתחרט לרגע. 

אני לא אומרת שיש כאן כללים חד משמעיים וגורפים לגבי האם לתת צ'אנס לפגישה שנייה או לא. אני לא אומרת שכל פגישה ראשונה שבה מרגישים את ה'לא' הכבד הזה, סופה להסתיים בהכרח ב'לא' ממשיכים הלאה. אבל אני כן אומרת שצריך להיות קשובים למי שאנחנו, למה שאנחנו רוצות, למה שמשמח אותנו, למה שעושה לנו נעים בפנים, למה שמתחבר לנשמה שלנו. 

כי כשאנחנו נרגיש את ה'כן', 

כשאנחנו נרגיש שזה טוב, 

כשאנחנו נרגיש שזה נעים - 

אז כל העולם ירגיש איתנו ככה. כל העולם, הפנימי וזה שמחוצה לנו, רק יחכה שנגיד את הכן. רק ישתוקק לשמוע את קולנו (המוכר) ממרחקים. 

אז תייקרו את עצמכן, בנות יקרות, אחיות למסע. 

תייקרו את הערך שלכן בעיני עצמכן, 

תייקרו את תג המחיר שלכן ולרגע אל תתנו לעצמכן לשקוע במסכנות ובאומללות על כך שעוד לא נמצאתן. 

גם אם כבר איבדתן את העקבות שבחול, יש אחד ויחיד שיודע את הדרך גם כשהיא לגמרי מחוקה. שיודע איך, ועם מי, ומתי וכיצד. והאמינו לי, בשביל הקונה האמיתי שלכן - אף מחיר, יקר ככל שיהיה, לא ישווה למה שהוא מרגיש במחיצתכן. למה שאתן גורמות לו להיות ולאיך שאתן גורמות לו להרגיש, כשאתן נוכחות שם, בחיים שלו. בחיות שלו. 

אז תאמינו בעצמכן ותאהבו את עצמכן עד בלי די, כי אם לא עכשיו - אימתי?

אם גם אצלך מסלול השידוכים קשה ומייאש, ואת רוצה כתף להישען עליה – בואי נעבור את זה יחד. אשמח לשתף אותך בתובנות שישנו לך את תפיסת החיים, בכל מה שחשבת עד היום על שידוכים. לפרטים נוספים, לחצי כאן.

לקריאת מאמרים נוספים על שידוכים בבלוג של שירה כהן, לחצו כאן.